האם לספר לרעיה על פדיחה?אנונימי (פותח)

האם לדעתכם תורם לנישואין כאשר מספרים לרעיה על פאדיחה בעבודה, שאינה קשורה לנישואין. לדוגמה: נשלחתי למשרד עו"ד להביא חבילת חוזים. המזכיר של העו"ד הוריד את הערימה לחניון והניחה ליד רכבי. הוא הבין שאני אכניס את החבילה לרכב ואני הנחתי שהוא הכניס. למעשה הפלגתי חזרה למשרדי והחוזים נותרו בחניון. כאשר גיליתי זאת הזעקתי את המזכיר לחניון לבדוק האם החוזים עדיין שם. ב"ה הם היו שם טסתי ואספתי אותם. ס"ה כמעט לא נגרם שום נזק למעט 14 ש"ח כניסה שוב לחניון. האם כדאי לספר לרעיה דברים מעין אלו, שהרי רגשית הייתי במתח עצום במשך 15 דקות, או לא לספר כדי שלא תזלזל בי.

במילים אחרות איך האשה מעדיפה: בעל סופרמן שאינו טועה או בעל אנושי?

בעלים ורעיות מוזמנים להגיב. 

אתה לא חייב לספראופה.
אם אתה ממש אף פעם לא מפשל, תמיד אחראי ומסודר, ואף פעם אין בינך ובין אשתך אי-הבנות דומות, והסיפור הזה ממש ממש לא מתאים לך, ואתה מרגיש בנוח לספר לה- אז אוקיי.
אם לא, חבל שהיא תתעצבן ותאשים אותך באי-אחריות וכדומה, בין אם בשעת סיפור המעשה או כשהיא מרוגזת על משהו אחר שעשית/ לא עשית. 

ואני לא חושבת שהשאלה היא האם היא מעדיפה בעל סופרמן שאינו טועה או בעל אנושי. אם אתה מתעקש, אז נראה לי שעדיף לחשוב שהבעל הוא מושלם. ואם הוא לא- לא צריך להטיח את זה בפנים. תן לה לחיות באשליה מתוקה שאתה סופרמן, מה יש? זה לא עולה לך כסף. 
 
תספר! היא לא תזלזל בך.אבא שמואל
זה מאוד תלוי בך, ובאשתךאלעד
לדעתי אם אתה מסופק זה סימן שמערכת היחסים בניכם תתקשה להכיל פאשלות כאלה..
תחשוב על זה
יש כאלהאדרת

בס"ד

שלא מספרים דברים מסוג כזה, ולאו דוקא בגלל החשש מתגובה שלילית מן הצד השני.
אלא כי לפי דעתם, סיפור שנמשך "רק רבע שעה של מתח", זה לא סיפור ש"מצריך" שיתוף.
לעומת אלה שמספרים הכל, כי הם יודעים שממילא הצד השני יקבל את זה כמובן מאליו.

קראתי את השאלה פעמיים...אשתו-של-בעלי

אצלינו אין שאלות כאלה בכלל, וזה לא שאף פעם לא רבים וכו' אבל....

 מה זה נישואים אם אתה בכלל חושב לספר לה או לא?

היא אשתך. היא צריכה להכיר אותך בדיוק כמו שאתה, אתה לא בחור שהיא יוצאת איתו ורוצה רק להרשים אותה וכו',

היא החצי שלך. אם היא לא תכיר את הפאשלות והדפקטים שלך אז מי כן????

 

לאשתו-של-בעלךאלעד

אני בטוח שבעלך לא מספר לך הכל,

ויש הנחיה זוגית ידועה ומקובלת שלא כדאי לספר הכל, מהסיבה שאופה. אמרה

אני ממש לא חושבת שזה נכון!אנונימי (פותח)

לכולנו יש פשלות, וכשיודעים שגם לבן הזוג יש , זה הופך את שנינו לבני אדם ולא סופרמנים, ולא רק סתם בני אדם, אלא בני אדם קרובים שמשתפים אחד את השני בדברים אישיים, מרגשים/ מביכים/ הצלחות / ונפילות.

נראה לי שכל אשה מעדיפה את זה על פני סופרמן מכל סוג שהוא...

אבל את רואה שיש כאלו שלא.אלעד
בעצם אתה צודק.אנונימי (פותח)
הכל תלוי בסוג האנשים ובסוג הקשר.
אז ככהאשתו-של-בעלי

א. אתה יכול לקרא לי "אשתו-של" זה השם חיבה שלי..

ב. תבין, זה לא שאני חושבת שכל זוג צריך להיות פוצי מוצי, דביקים, ולדבר אחד עם השני 7 פעמים בדקה במשך היום, אני לא חושבת שזה בריא, וגם אצלינו, זה ממש לא כך.

התכוונתי לסוג הדברים שדוד,ירושלים סיפר עליהם, פדיחות, פאשלות, דברים מעצבנים שלא מגדילים אותנו שעוברים עלינו במשך היום... יש המון דברים כאלה, אחרי הכל אנחנו לא סופר-מנים, ואותם אני יודעת שבעלי מספר לי...

או הו כמה שאני יודעת..... ;)

מצטרפתיוקטנה
ברור שכולנו בני אדם, וכולנו טועים, וכולנו יודעים שכולנו טועים לפעמים, אבל...
כולנו גם בני אדם, וכולנו גם הולכים לשירותים, ובכל זאת משתדלים לא לשתף בכך את האנשים הקרובים לנו (שיודעים, אגב, שאנחנו בני אדם והולכים לשירותים...), וחלקנו אפילו משתמשים אחר כך במטהר אוויר. הקרובים לנו יודעים שניחוח האורנים איננו טבעי! ובכל זאת, כך יותר נעים ;)

(המון סליחה על הירידה ברמה, במידה ופגעתי ברגשותיהם של הקוראים. אלעדי אתה יכול למחוק ואני לא אעלב, אם נראה לך לא מתאים!)
דווקא יופי של דוגמה.....דבורי
דווקא יופי של דוגמה.....דבורי
צחקתי- כל הכבודאנונימי (פותח)אחרונה
הזבוב על הקיראנונימי (פותח)

משל מאד מפורסם - מעלה את שאלת הקיר הלבן. כיצד אפשר להראות שהקיר לבן? הרי כשכולו לבן לא ברור אם זה לבן, או קרם בהיר, או חול מדברי בסיד וכו'. הצעת החכם הסיני במשל המוזכר לעיל היא להרוג זבוב על הקיר. הכתם הלבן על הקיר יראה כמה הקיר לבן...

תשובתך מקסימה.

את יוצאת מנקודת הנחה שאת רואה את בעלך כקיר לבן שבלי הפאשלות שתשמעי ממנו לא תזהי שהוא אינו מושלם!

במידה ואת צודקת וזה המצב אני חושב שכדאי להזכיר לך פרט אחד קטן - אם לא שמת לבעיתיות המסוימת אצל בעלך במקומות שונים והוא כמו קיר לבן בשבילך... אחרי ימעך על הזבוב הקיר יהיה אמנם לבן - אבל מלוכלך...

מותר לי?Curious

(אפילו שאני רווקה)

קודם כל - זו לא לא פאדיחה שלך, זה פאדיחה של מי שלא אמר לך שהוא מניח את החוזים ליד האוטו.

חוץ מזה, זו פאדיחה שלו שהוא בכלל השאיר אותם, ולו לזמן קצר במקום פתוח ולא מסר אותם לך ליד.

כך שאתה היית בסדר...

חוץ מזה, אם זה היה קורה לי  (מקרה בסדר גודל כזה, שזה לא פאדיחה ממש)- סביר שאני אני כן הייתי מרגישה צורך לחלוק את זה (סה"כ מכניס למתח רציני), כך שאם אהיה בע"ה נשואה ומקרה כזה יקרה לי - סביר שהייתי מספרת את זה לבעלי.

אם הייתי חוששת שבעלי יבקר אותי על זה וקרני תרד בעיניו - זה אומר שיש לי בעיה בקשר בינינו.

כאמור, אם היה מדובר בפאדיחה יותר גדולה, הייתי די כועסת על עצמי ומנסה להשתפר - לא הייתי מרגישה צורך לספר...

לדעתי עיקר העניין הוא לצפות את תגובת האשהאנונימי (פותח)

אם היא תשתתף איתך ותהיה אמפטית זה מאד לעניין. בתור אישה דווקא חשוב לי לשמוע חוויות של בעלי, מה עבר עליו וכו' ובדרך כלל הגברים פחות בעניין של לשתף.

אם היא לוקחת את זה למקום של ביקורת, עצבנות ולחץ אז זה באמת מיותר. אין עניין שתספר משהו שיגרום למתח ביניכם והביקורת שלה בסופו של דבר פוגעת כמובן בך אבל גם מאד בה. אז ברור שעדיף להמנע לא ממקום של הסתרת איזה סוד אפל אלא של חוסר תועלת.

לדעתי אם אתה לא נופל עליה בזמן שהיא ממילא עצבנית ואתה מספר את זה בדרך שמשדרת שאתה רק רוצה לשתף אותה במשהו לא קל שעבר עליך היום זה יכול להיות מאד לעניין ודווקא לחזק את הקשר, כי זה מוכיח את היכולת שלך לקבל תמיכה ממנה וגם את האומץ להחשף בנקודה לא קלה עבורך.

בהצלחה רבה.

דוד, לך תשתף מהלב!אנונימי (פותח)

אני קוראת את תגובות האנשים ונדהמת, כמו גם בעלי ששומע אותם מהמטבח....

אני חושבת שאנשים מבלבלים בין כמה תחומים שונים:

א.עיתוי הסיפור- לא בזמן מתוח וקשה לאשתךבמיוחד  אם אתה יודע שהיא ביקורתית בעצמה, כי אז יהיה לה קשה יותר להבין את העניין ולהסתכל בעיניים טובות.

ב.סגנון הסיפור- איך מספרים, איך מתארים ומסבירים, בלשון לא מזלזלת וכו':מהמקום הפשוט שאדם חייב גם באהבת עצמו,ואהבת לרעך כמוך.לדבר יפה גם על עצמי-כדרך חיים.

מול-מול ומול החשיבות הגדולה גדולה לדבר על הכל!!

אני לא יודעת באיזה מקום אלעדי שמע על הנחיית זוגות שמדריכה באופן כזה, אבל אני למדתי הנחיית זוגות,,ושמעתי כמה וכמה יועצים ורבנים בנושא ומעולם לא שמעתי שאין לשתף. (מלבד דעתו אולי של הרב אבינר שאומר שאין לשתף ב'חטאי' העבר כי כבר נעשתה תשובה- אך שים לב אלעדי שמדובר על חטאים ולא על מעשים שביום יום או פשלות קטנות- וגם:שקשורים לעבר)

כל זוג חייב ליצור לעצמו במשך השנים מקום של שיתוף אמיתי, מקום שיש בו הרגשה של קבלה, בטחון ואמון (בפשטות-הרגשה של בית)!- וללא שיתוף אמיתי של חייכם, עם כל הקשיים הטמונים בכך של העלאת רגשות כואבים, פגיעה הדדית והתמודדות עם הצד הקשה והאפל יותר של החיים (אפל לאו דווקא מושחת אלא יותר מעורפל, מההתנהגות שיוצאת מהמקומות העמוקים ביותר שלנו) וכו לא תצליחו ליצור מערכת יחסים אמיתית. אלא תשחקו במין הצגה של שני שחקנים שמנסים להיות הגיבורים ואולי בכלל לא יודעים מה התפקיד שלהם.

הרב תירוש מבניין שלם בהשבוע העביר בשיעור של הדרכת זוגות הנחייה- כל פעם שאתה חוזר הביתה 5 דק' עידכון הדדי של מה היה היום לכל אחד מבני הזוג. כך המציאות הזוגית לא תהיה השעות הנותרות שלי ביום אלא מרכז חיי, כל מה שעובר עליי אשתי איתי. ובעלי איתי גם.כמובן.

שנזכה כולנו לקירבה אמיתית, בעדינות, בסובלנות ובאהבה אמיתית.

אויש, זה כל כך משתנה בין זוג לזוג...עוזיה

אצלנו היינו צוחקים אחד על השני חודשיים אחר כך..

אם אתה חושב שזה יבזה את כבודך בעיני אשתך, אל תספר. אם אתה חושב שהיא תשמחל לשמוע מה עבר עליך היום - ספר לה ותצחקו ביחד.

חושבני גם..ענת=)

בעזר ד'!

שזה שונה בין בני זוג.
אם תזחקו מזה -כמה טוב
ואם לא -אז ספר לחבר שתצחק איתו.

לא  לספרמכאל 2 3
אני מניח שלכל אישה יש העדפה שונהאנונימי (פותח)

אחת רוצה את הגיבור המושלם והשנייה את האנטי גיבור. אחת את זה שמשלים אותה, והשנייה את זה שבדיוק כמוהה.

מה שאני קורה בין השורות זה אישהוא מתח לא ברורואי נוחות בתקשורת  - הרי מדובר בפדיחה קטנטנה ביותר -  למה צריך לחשוב פעמים אם לספר, הרי זה עניין פעוט ביותר. הייתי מספר רק לשם התרגול של תקשורת שוטפת וכדי להפסיק לחשוב על השאלה.

עיקרון!!!battt

לדעתי בזוגיות טובה צריך להיות עיקרון שכל דבר - הוא פוטנציאל לספר לשני, אין הסתרות ואין סודות, כי אם יש - אז נשבר אמון בסיסי שצריך להיות בין בני הזוג. (ואחרי כמה שנים - זה הופך לבלתי נסבל, עד למדרגות הרבנות, כי אולי הוא לא מספר לי גם על...)

אחרי שברור שמספרים הכל - אז ברור שלא כל דבר מספרים - מחוסר זמן או עניין, אבל אם זה משהו שהיה משמעותי לך במשך היום - כדאי לספר!  אם אתה חושש שזה יגרום לה לזלזל בך - פשוט תקדים "אני רוצה לספר לך משהו אבל אני חושש שתזלזלי בי..."  מיד היא תבטיח שלא - ותצטרך גם לעמוד בזה כדי שבפעם הבאה  תספר לה...

ולשאלה המהותית: האם נשים רוצות בעל "סופרמן"?  אולי בשנה שנתיים הראשונות....

זה מאוד לא נח לחיות ליד בעל מושלם שלא טועה אף פעם, כי אז גם אם משהו לא מוצא חן בעיני האישה - היא לא תגיד את זה למושלם שלה - כדי לא לפגוע בו - אבל כעס ואי נוחות יצטברו - ומריבות יפרצו על שטויות...

אממ..אנונימי (פותח)
אני חושבת שזה שיא הטבעי לספר דבר כזה וממש קורא מיקרים כאלה אף אשה לא מאמינה שבאמת יש סופר מנים בעולם...
היא דווקא תעריך אותך שאתה משתף אותה בכל דבר בחייךחשבשבת

 

אני חייבת להגיב!!אנונימי (פותח)

למה שכל זוג לא יהיה פוצי מוצי? מה זה פוצי מוצי? אם זה אומר לא לחסוך במחמאות ומילים טובות- אז למה לא??????? למה בעל ה'פדיחה' (לא כל אחד יראה את זה פדיחה, לי זה דווקא נראה סיפור משעשע, במיוחד שיש לו סוף טוב.) מרגיש פתוח לספר את זה בפומבי אבל לא לאישתו????

בלי קשר ל-להסתיר\ לא להסתיר, לדעתי צריך לקרוא לזה 'לשתף'. ואם הוא מפחד שאישתו תזכור לו את זה ותשתמש בזה לרעתו יום אחד, יש על מה לעבוד... (זה העניין בזוג נשוי- שהם לא אויבים, הם אוהבים!!!)

אני בעד אצ"ל...זה דיי מה שאני חושב...ליאור ברוכים
ברור שתספר...סתם בתור פאדיחה שאפשר לצחוק עליהליאור ברוכים
בזמן החופשי...כל אחד עושה טעיות..היא לא תזלזל בך בגלל זה...
לעניות דעתי, זו ממש לא פדיחה. תוכל לספרלה את זהאנונימי (פותח)

בצורה של "את לא מאמינה איזה קטע היה לי היום!" ואז להמשיך לספר את הסיפור. אם אתה תתייחס לזה כאל קוריוז, משהו חביב ולא מזיק שקרה, גם היא תתייחס לזה כך...

וכמו שאמרו קודמיי: אם אתה צריך לחשוש לספר לה כזה דבר - זה לא כל כך טוב...

 

אצלינו דבר ראשון הוא היה מתקשר אליאנונימי (פותח)

וככה גם הפוך

לא היינו מצליחים להמשיך את היום מבלי שהשני יהיה שותף

תספר, כולנו בני אדםאנונימי (פותח)
בוקר טוב, התעוררתם לענות בשבועיים איחורכלנית1
אם הוא צריך עצה, היא צריכה להיות קצת יותר מהירה. בינתיים, אני מתארת לעצמי שהוא בחר אחת מהעצות. או שהוא סיפר, ואז העצות המאוחרות מיותרות, או שהוא החליט לא לספר בזכות אחת העצות שמצאה חן בעיניו והחליט לגנוז את העניין וזה שוב מעורר אותו. גם כך תשובה מאוחרת כל כך, כמעט מיותרת.
נכון שהתשובות כבר לא רלבנטיות לשואל הספציפי, אבלאנונימי (פותח)

אולי הן תעזורנה למישהו שייתקל בסיטואציה דומה בעתיד.

 

 

 

אם אתה שואל כזו שאלה זה כבר מראה שאין בינכם יחסיםאנונימי (פותח)
למה לא תנהג בטבעיות?דבורי
נניח תספר לאשתך שהיה קטע היום בעבודה, לא סיפו גדול אבל בכל זאת היית במתח....  וזהו.
מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019

אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.

קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.


האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.


אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת


אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?

איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...


ואיך לעלות תמורל...

האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

לא ניסתי..חיוך2019

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אני לא חושב שזה סותרנקדימון

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.


 

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן


זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם


הטיפים שלי


להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות


לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

אי אפשר לדעת כמה זמןoo

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה


קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים


אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

האמת?עוד מעט פסח

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.


רעיון יפהחיוך2019
מה את לומדת?
הנ''ך היומיעוד מעט פסח

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.


דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג


ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

יש משהו כתוב או רק מוקלט?חיוך2019
אני חושבת שזה מוקלטמתיכון ועד מעון

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לא מכירה כתובעוד מעט פסח
יש קבוצה מלווה עם חומרים שאנשים שלומדים מעלים, אבל אני לא שם ולא יודעת מה יש ומה אין שם.
יעזור לך לדעת שהילדים חוזרים למסגרות ביום ראשון?רוני 1234
זה לא וודאי. ותלוי בכל מיני דבריםיעל מהדרום

לק"י


אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לא כולם חוזרים כנראה5+אחרונה
גם אם יחזירו, לא בכל המוסדות קיים מרחב מוגן ולא בכל מקום יחזירו. צריך להערך לזה. 
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.


רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.


זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.


אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

כואבהסטורי

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.


אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

היישבורת,לב

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.


יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.


אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.


שולחת חיבוק


תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.


קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.


בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..


הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.


גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

וואוונהג ותיק

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

כואב הלב לשמועשבורת,לב

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.


צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.


צריך זמן וסבלנות.

❤️

תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אפשר להשקיע ולמצוא דירה קרובה. אפשר בתשלום ויש הרבאיציק אברג'ל
רעיוןחיוך2019אחרונה
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י

שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

הי את! איזו משתמשת וותיקהמשה
לבדוק עם בודק שבביםנפשי תערוג
אין לנויהודיה מא"י
ביום חמישי צפוי להגיע פקח מטעם הוטרינר של המועצה, ויוכל לבדוק זאת, אם נמצא את הבעלים קודם, עדיף.
יש קבוצה של מתנדבים שיכולים לסרוקנפשי תערוג

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook


עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

לא יודעת, אבל החסד שלך נוגע לליבידיאט ספרייט
הלוואי שתעדכני אותנו שהבעלים נמצאו ושלכולם שלום.
לשאול בחוות באיזור אולי5+אחרונה
לבעלי החוות יש קבוצות ווצאפ
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחהאחרונה
קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

אולי יעניין אותך