אני קוראת את תגובות האנשים ונדהמת, כמו גם בעלי ששומע אותם מהמטבח....
אני חושבת שאנשים מבלבלים בין כמה תחומים שונים:
א.עיתוי הסיפור- לא בזמן מתוח וקשה לאשתךבמיוחד אם אתה יודע שהיא ביקורתית בעצמה, כי אז יהיה לה קשה יותר להבין את העניין ולהסתכל בעיניים טובות.
ב.סגנון הסיפור- איך מספרים, איך מתארים ומסבירים, בלשון לא מזלזלת וכו':מהמקום הפשוט שאדם חייב גם באהבת עצמו,ואהבת לרעך כמוך.לדבר יפה גם על עצמי-כדרך חיים.
מול-מול ומול החשיבות הגדולה גדולה לדבר על הכל!!
אני לא יודעת באיזה מקום אלעדי שמע על הנחיית זוגות שמדריכה באופן כזה, אבל אני למדתי הנחיית זוגות,,ושמעתי כמה וכמה יועצים ורבנים בנושא ומעולם לא שמעתי שאין לשתף. (מלבד דעתו אולי של הרב אבינר שאומר שאין לשתף ב'חטאי' העבר כי כבר נעשתה תשובה- אך שים לב אלעדי שמדובר על חטאים ולא על מעשים שביום יום או פשלות קטנות- וגם:שקשורים לעבר)
כל זוג חייב ליצור לעצמו במשך השנים מקום של שיתוף אמיתי, מקום שיש בו הרגשה של קבלה, בטחון ואמון (בפשטות-הרגשה של בית)!- וללא שיתוף אמיתי של חייכם, עם כל הקשיים הטמונים בכך של העלאת רגשות כואבים, פגיעה הדדית והתמודדות עם הצד הקשה והאפל יותר של החיים (אפל לאו דווקא מושחת אלא יותר מעורפל, מההתנהגות שיוצאת מהמקומות העמוקים ביותר שלנו) וכו לא תצליחו ליצור מערכת יחסים אמיתית. אלא תשחקו במין הצגה של שני שחקנים שמנסים להיות הגיבורים ואולי בכלל לא יודעים מה התפקיד שלהם.
הרב תירוש מבניין שלם בהשבוע העביר בשיעור של הדרכת זוגות הנחייה- כל פעם שאתה חוזר הביתה 5 דק' עידכון הדדי של מה היה היום לכל אחד מבני הזוג. כך המציאות הזוגית לא תהיה השעות הנותרות שלי ביום אלא מרכז חיי, כל מה שעובר עליי אשתי איתי. ובעלי איתי גם.כמובן.
שנזכה כולנו לקירבה אמיתית, בעדינות, בסובלנות ובאהבה אמיתית.
