לכן , אדם מישראל [מדובר שהוא לא רשע , כי אם הוא רשע , הדין הוא אחר]
אל תשפוט אותו לכף חובה! אלא...עד שתגיע למקומו.
ממילא - "הוי דן את כל האדם לכף זכות".

ההסתכלות שלנו על האחר , לא רק שלא צריכה להיות שלילית ["אל תדון את האדם (לכף חובה) עד שתגיע למקומו"]
אלא - צריכה להיות חיובית. ["הוי דן את כל האדם לכף זכות"]

ממילא , שני אמרות חז"ל לא סותרות , אלא , הולכות אחת עם השניה.

אגב - חשבתי...נראה לי שזה לא רק בשביל האחר ["הוי דן..."] - שחבירו לא יצא "מלוכלך".
אלא , במיוחד בשביל מי שפועל את ה "הוי דן..." שממילא הרגשתו יותר טובה.
אבל...זה רק מחשבה שלי. תחשבו על זה.

מקוה שהובנתי.
חודש מלא שמחה בעז"ה!!

התירוץ הזה נכון, למרות שהוא לא סביר, האם נתקלתם בתופעה הזו ?

כן, ודאי, כל אחד נתקל בתופעה הזו, כאשר הוא מתרץ את מעשיו שלו. גם התירוצים הדחוקים ביותר, מתקבלים על הדעת במקרה כזה. נכון ?

כתוב בתורה "ואהבת לרעך כמוך" דהיינו, כשם שאתה מקבל תירוצים דחוקים כאשר אתה "דן" את עצמך, כך תקבל תירוצים כאלה כאשר אתה "דן" את חברך, ואז מתקיים כאילו "הגעת למקומו". אתה מתיחס אל הזולת כאילו שאתה במקומו. ואז יצא שדנת אותו לכף זכות.

אני לא יודע מה קרה לו. למה שאני אסתכל עליו כרשע?
מה? אולי הוא עשה את זה כי הוא היה בקשיים וזה מותר?

יעני , אם אני לא אדון אותו לכף זכות - אני אערער באדם.
רגע , הוא עבר עבירה!! הוא אדם רע!! אבל...זה אולי באמת זה לא אמיתי.
אם תכנסי לבית , ופתאום תראי את האבא צועק על הילד ונותן לו מכה ביד.
מה תגידי? ש...האבא עושה את זה בכדי לחנך את בנו. למה תגידי את זה?
כי - את לא היית לפני. לא מסתבר שהוא סתם יכה את בנו. א"כ מן הסתם שהוא
עשה את זה בכדי לחנך את בנו.
ז"א אי הודאות שלנו כלפי המעשה - ה' אומר לנו - רגע , "ואהבת לרעך כמוך" -
איך היית רוצה שיסתכלו עלייך אחרים אם היית במצב שלו - שידונו אותך שאתה לא עברת עבירה.
נכון? שהרי באמת לא עברת. כך גם...את האחר צריך לדון במצב ש "לא עבר עבירה" - כי לא ידוע
לנו כל פרטי המקרה. תסתכל במשקפיים נקיות על חבר שלך!

יש עוד משו - כתבתי את זה בתגובה הקודמת -
ש...אולי זה בשביל האדם עצמו. ז"א , אם תמיד תסתכל עליו כאדם רע - החבר שלך -
אתה תהיה במצב מתוח תמיד. לא תהיה רגוע. תחשוב שהוא מרכל עלייך מאחורי הגב.
תחשוב שהוא זומם לעשות לך מזימה. תמיד תהיה ב"אטרף". בא ה' ואומר לנו -
תרגעו. מסתבר [אמרנו שמדובר שהאדם לא רשע] שהוא לא עשה את זה מרוע לב. 
תדון אותו לכף זכות ו...תהיה שקט. {אבל כמו שאמרתי , לא זכור לי שראיתי את זה באיזשהו מקום
את הפירוש הזה - מקווה שזו האמת}

מקוה שהובנתי.
חודש מלא אור!!

כל העולם היה שונה לו היינו שופטים את חברינו לרעה רק כדי לתקן. הבעיה היא ששופטים לרעה, וזהו. אנחנו מצווים ע"י התורה להגדיל את הטוב בעולם, בין השאר ע"י לימוד זכות.

כתוב בתורה "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך.." כי בדרך כלל מוכיחים את הזולת מתוך שנאה. תוכיח את עמיתך מתוך אהבה, ואז התוכחה תתקבל.

להימנע משיפוטיות. לפעמים יש בה צורך, יש גם חיוב על הוכחה של אחר. כשאתה במימד דומה לזה של מישהו אחר, לפעמים יש הכרח לבחון את התנהגותו ולהעיר לו עליה, לא כשופט, כעמית.

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

קראתי השתכנעתי

נחמד מאוד

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.

נפש החיים שער ב פרק יב

"והענין כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים רחמנא לצלן. אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון רחמנא לצלן. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשבר מפרקתו וגופו והוא מסוכן. והוא עצמו אינו מרגיש אז כלל סכנת נפשו. כמו שכתוב (משלי, כג) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה וכאשר הרופאים קשרו הנשברים והניחו רטי' ותחבושת מסמנים חריפים. והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמנים החריפים האוכלים בשרו.

ועם כי אביו מצטער לצעקתו ורבות אנחותיו עתה. אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשון שהיה לאביו בעת שנפל ושיבר עצמותיו אשר כמעט נתיאש מחייו אז.

כן ממש על זה האופן. הוא ענין העון רחמנא לצלן. שבעת שהאדם עושהו הוא גורם למעלה צער גדול ועצום לאין ערך. והאדם עצמו אינו מרגיש אז בזה כלל. ולא ידע כי בנפשו הוא. כי הוא נחשב אז כמת חס ושלום כמאמרם ז"ל (בר"פ מי שמתו) רשעים בחייהם קרויים מתים. ויש עוונות שעל ידיהם נפשו נכרתה חס ושלום לגמרי מהתקשרות חבל הקדושה. אבל הוא יתברך שמו אב הרחמן. כביכול בצרתו לו צער. ומרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו שולח לו יסורין אשר המה רטיה ותחבושת למרק עונו ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער. ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל. אמנם אין ערוך כלל זה הצער נגד הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון חס ושלום. ולכן כשכל תכלית האדם לפניו יתברך שמו להסיר מעליו צערו. הוא רק על הצער של מעלה המשתתף עמו בצערו. ושב ומתחרט באמת על עונו שגרם על ידו הצער של מעלה. אז היסורין מסתלקין מעליו ולא עוד אלא שמודדין לו כמדתו וכופלין לו פרנסתו. נגד הב' מיני צער שגרם למעלה ועתה מתחרט על שניהם. זדונות מתהפכין לו לזכיות:"

תחילת פרק ה':
 

יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אבותם וגו': 

ובמשנ"ב (או"ח ס' תקמ"ט, ס"ק א') אחרי שמצטט דברי הרמב"ם - מוסיף:

...ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר.

 ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:

יש דעות אחרות ובוודאי סותרות באופן גמור

אבל בפשטות דבר ה' לעגלון היה מותו המיידי...

בכל אופן, אפשר לציין זאת לשבח עגלון, שכיבד את הקב"ה. אולי בזכות זה (לפי חלק מהדעות) יצאה ממנו רות המואבייה...

משום מה היה זכור לי שאמר רק דבר סתר.

עכשיו עיינתי ואת צודקת, אתם צודקים.

מתקפל.

הם כינויים לעשיית דין

ייתכן שהמקרא פשוט לא טרח להזכיר את מה שהוא אמר, ואני מניח שזה מה שקרה.

יכול מאוד להיות שהוא נשא נאום או מסר נבואי קצר, אולי האשמה על כך שהוא שעבד את עם ישראל ושה' נוקם ממנו כעת.

כמובן, אפשר לדרוש שכוונתו שזה דבר ד' - הריגת עגלון

או הכוונה שיש לו ביצוע דבר ה' לעשות

יהוצפן, שאהוד בכלל לא דקר אותו. זה היה חייזרים. הכל תפירת תיק של השבכ המואבי נגד אהוד