לא נראה לי הייתי מתנתקת ממישהו שהיה אומר לי כזה דבר על עצמו...

אבל יש כאלה שלא היו אוהבים את זה מן הסתם, כי זה לא פשוט.

לדעתי זה תלוי באיזה שלב של הקשר את מספרת את זה.

עדיף לא מיד להנחית את זה...

שיהיה בהצלחה!

אני עדיין לא יוצאת אבל, בכל זאת....

קודם כל אני משתתפת בצערך.

(ב"ה אבא שלי לא כזה אבל היו לי קרובי משפחה כאלה, כך שאני מכירה את זה...)

דבר שני: צאני חושבת שלא כדאי שתספרי את זה בשלב ראשוני של הקשר.

קודם כל שהבחור יכיר אותך, אישיות טובה, עדינה מדהימה וכ"ו....

אח"כ מו הסתם הוא יכיר את אביך....

והוא יראה שלצערו הוא לא אדם כ"כ נחמד....

ואז תגידי לו שקשה לך להסתדר איתו,

והוא יבין,

כי הוא מכיר את המציאות, אותך ואת אביך.

הבעיה היא אם הוא לא יכיר את אביך, ותדברו על זה....

ואת זה אני משאירה לאחרים....

אבל באופן כללי אני ממש דוגלת בפתיחות.

אל תסתירי ממשנו כלום! (מצד שני את לא חייבת להגיד הכל )

בהצלחה!

מס' דברים:

1. אני חושבת שכדאי לך לספר למשהו שאת סומכת עליו , אולי חברה טובה או אפילו משהו מבוגר שיעזור לך להתמודד עם מצבים כאלו. חשוב קצת לשמוע יותר, כדי לדעת לכוון אותך.

2. בוודאי שתספרי לבחור שתצאי איתו. תספרי לו איך את מרגישה כלפי המשפחה שלך וגם הוא. את רוצה להכיר אותו, לדעת מה הפריע לו, מה הוא רוצה לשנות. גם את- בע"ה כשתבני בית, תקימי אותו כפי שאת רוצה.

 אולי זה לא יהיה בפגישה הראשונה, אבל בהמשך ההיכרות, בוודאי שחשוב לדבר על מה שמציק. אחד הדברים החשובים מאוד לדעתי בלהתחתן, זה למצוא שותף לחיים. מישהו שאוכל לשתף אותו בכל מה שעובר עליי.

לומדים גם לדבר על עצמי וגם להקשיב לשני. וביחד בונים. ככה אני רואה נישואין.

אל תדאגי לגבי בחור, זה באמת דבר שאין לחשוש ממנו.

מה שחשוב שעכשיו יהיה לך טוב.

למצוא שותף לחיים,

מישהו שאוכל לשתף אותו בכל מה שעובר עליי...

הלוואי.

למצוא שותף לחיים,

מישהו שאוכל לשתף אותו בכל מה שעובר עליי...

הלוואי.

למרות שזה עדיין אחרי ניק..

בכל אופן, בעיני זה נראה לחיוב.. כי זה מוכיח שאת רואה בזה משהו שלילי.

אז לעיניין.... הסיפור שלך מעלה לי אסוטיאציה דומה... אבל לא קיצונית כשלך ולכן אני קצת מזדהה... (אוי, זה נשמע גרוע.. אז כדי שתהיה הבנה מלאה...היחסים שלי עם הורי תקינים ב"ה!)

לעיניות דעתי, אין צורך לומר לבחור על העיניין, כדבר שחשוב מאוד שידע... זאת לא מגבלה!

אם הוא אמור לדעת, את תראי שאת תספרי לו בעיתוי המתאים מבחינתך מבחינת מוכנות נפשית לספר על זה.

שיהיה ב"הצלחה, מותק!!

{אור 'באורות' היום... }

"...והאור עליך... האור בעיניך.

האור ממעל יבוא יופיע...

זה האור, הוא יגיע..

זה אור האל!!..."

(מקווה שציטטתי נכון... חיים, עמך הסליחה אם לא... )

ואיזה אורות את ראית?

שתפי, זה משמח!...

זה לא ניצלו"ש. זה יהיה נחמד לכולם לשמוע למה למה אורצ'יק באורות..

דבר שני: למה לא יפה??

קצת סבלנות לאחרים לא תזיק...

אני לא חושבת שאת צריכה לספר הכל לבחור שאת יוצאת איתו
כשהוא יהיה ארוסך תמצאי את הדרך להגיד לו שנורא קשה לך עם אביך ואין כימיה טובה וזהו.את לא צריכה להרחיב לו בצורה שהרחבת כאן...

פעם שמעתי רב שאמר,לכל אדם בעולם יש אדם אחר שהוא התיקון מידות שלו.
אצלך זה כנראה אבא שלך..ופה את גם חייבת לכבד אותו.
עם כמה שקשה לך,את צריכה להבין שיש סוגי אנשים שהם שתלטנים.
אם הבוס שלך יהיה שתלטן את תרשי לעצמך לדבר אליו ככה ולהפסיד את מקום עבודתך?

נסי פשוט לשנות פאזה לגבי אביך,ליצור איתו דיסטאנס כולשהו שלא ישתלט עלייך יותר מידי אבל לא להתרחק ממנו לגמרי.מזה לא מדברים 4 שנים?!
תפסיקי עם זה מיד!זה כיבוד הורים!!מצוות דאורייתא!

מבינה כמה שזה קשה,אולי תתייחסי אליו כמסכן שלא עלה בידו ללמוד דרך ארץ מהי.
עם כמה שזה מגעיל..
כשחילוני אומר לי משהו מרגיז על הדת,במקום להתרגז אני פשוט אומרת לעצמי כמה שהוא מסכן שלא זכה באמת להכיר את התורה.מחייכת וממשיכה הלאה..

ולסיום סיפור חרדי-את יכולה לקחת ממנו לקח ואת יכולה גם לא.
חברה של אחותי יצאה הרבה שנים לדייטים ביטלה אירוסין פעמיים ולא התחתנה
היא כמעט היתה בת 30..ואז היא דיברה עם רבנית גדולה
הרבנית שאלה אותה אם היא מכבדת כראוי את הורים שלה?
הבחורה הסמיקה ואמרה שנורא קשה לה להסתדר עם אמה.
הרבנית אמרה לה,דעי לך שהזיווג מתעכב בגלל הכיבוד הורים
מעכשיו כל פעם שתרצי לא לכבד את הורייך תנשכי שפתיים ותגידי לקב"ה שאת לא מגיבה למען התיקון שלך ולמען הזיווג שיבוא.
היא באמת התחתנה אחרי לא מעט זמן.
(הסיפור הנ"ל הוא לא אורים ותומים..)

שיהיה בהצלחה!

אסור לשפוט אותה!

אבא שלה לצערינו לא נשמע אדם נורמלי!

היה לי קורב משפחה ג"כ כזה, אפילו קצת פחות,

אבל בבית שלו היה הרבה יותר מתח...

ואשתו הלכה איתו לכל מיני יועצי נישואין וזוגיות וכ"ו....

עד שחרי הרבה זמן של סבל,

צעקות בבית, שתלטנות ואפילו מכות,

ואחרי שנה שהלכו לכל מיני יועצים....

התברר שהוא חולה נפש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

והוא נראה אדם רגיל לחלוטין,

אפילו עוזר הרבה פעמים, נחמד, מחייך בקיצור נראה טוב...

רק שבבית הוא מאבד שליטה!

אז ח"ו אני לא אומרת שאבא של אחת מכם הוא כזה, והוא חולה נפש, אבל יכול להיות שהוא לא אדם מאוד נומלי!

קורה!

נכון...

צריך לכבד...

והלוואי שתהיה לי יראת חטא בנושא זה כמו שיש לך....

אני צריכה להשתפר בזה לא מעט....

ברור שמשתדלים לכבד וכ"ו...

אבל גם נכשלים....

אז ממש תודה על ההארה!

אני מכיר הורים שגרמו בהתנהגות שלהם לדברים כאלה.

בלי להיכנס לשמות ופרטים.

לכן קל לי להאמין שדברים כאלו יכולים לקרות.

למרות,שבכל מקרה,צריך לכבד את ההורים גם אם הם נורא מעצבנים(וזה קשה)

כי הם הביאו אותנו לעולם,

והשקיעו בנו המון,המון!

מבאס,אבל זה ככה.

אבל עד ההפחדות של עמית...

ואני לא התכוונתי שלא צריך לכבד!

התכוונתי שבאמת א"א לשפוט!

אבל אכן,

צריך להשתדל...

היה לי קטעים בחיים שדווקא ממש לא שמחתי על זה שאני פה, אז מה אני לא אכבד את ההורים שלי בגלל זה?

לא. אני אכבד את ההורים שלי (אשתדל לפחות), כי כך ציווה אותי בורא העולם.

הפריעה לי הגישה. פשוט מאד, יש הורים שמתנהגים זבל לילדים שלהם, ולא משקיעים בהם כלום. זה עדיין לא סיבה למה לא לכבד אותם. מעצבןןן.

אז לא. אני מאד אוהבת את ההורים שלי וגם מאד מעריכה אותם, ואת כל מה שהם עושים בשבילי.. והם עושים המון.

אבל בכל זאת,

זה מטעמי המצווה....

למה מכדים אותם לפי ספר החינוך?

נכון, בראש ובראשונה, בגלל שה' ציווה,

אבל גם בגלל שבזכותם אנחנו פה....

וזה לא קשור אם הם אהבו אותנו או לא,

השקיעו בנו או לא,

או הצורה בה הם התנהגו אלינו,

עד כאן נצלו"ש מס' 2

בס"ד

ואוו צדיקה יש בך משהו מיוחד מאחורי המילים..

אני בטוח שכל גבר יעריץ אותך, רק כדאי באמת שלא תספרי על ההתחלה, אלא אחרי שנוצר קשר.

בהצלחה ואני מוריד את הכובע (אין לי כובע אז נסתפק בכיפה) בפנייך על הניסיון שה' נתן לך, זה בטח קשה... ואני מאחל לך שבע"ה תצאי מזה יותר מחוזקת יותר רגישה יותר מבינה ויותר קרובה לאבינו שבשמים.

אשרייך!

לא הכל מספרים לבן הזוג ורק בגלל העובדה שיש דברים שפשוט לא רלוונטים

אבל דברים שהם מהותיים או פשוט רלוונטים כמו משפחה והיחסים שלך איתה-חשובים על אף הקושי ,כי זה בוודאי יכול להשפיע את הביחד שלכם במידה וזה יגיע לשלב רציני.ככה שאולי זה אפילו טיפה לא מוסרי לא לספר לו... 

לא חייבים בהתחלה,אבל במידה ומרגישים בצורה פשוטה ואמיתית שהגיע שלב רציני בקשר,או שהוא אפילו בכיוון של שם-לספר.

ולגבי איך אני הייתי מגיבה אם בן הזוג שלי היה מספר דברים כאלה-אני חושבת שזה תלוי ב"איך". ולכן צריך המון עבודה מידותית כדי שנוכל גם לספר דברים על דרך האמת וגם שעל אף שזה נשמע קשה זה לא ירתיע..

אני מקווה שבע"ה לא תהיה עצובה בגלל זה.נשמע אולי לא שייך כרגע ואפילו מעצבן לשמוע אבל לפעמים מתוך ה"לא" אנחנו לומדים מה כן בצורה הכי חדה שיש.אולי זה שיש לך משפחה ככה יעזור לך בצורה מאוד ברורה להבנות את שאת רוצה.

בהצלחה

זה לא שכולם מושלמים ובאים צדיקים וצחים אבל כל דבר משפיע בקשר.לעצמך כדאי לך למצוא פתרון לסכסוך הזה. גם אם לא השלמה עם האבא לפחות השלמה עם עצמך לגבי המצב וליבון הסוגייה.כי כשנשואים יש יותר משקל לכל פלונטר משפחתי. הן על הבית הפרטי והקשר עם המשפחה, והן על הקשר עצמו במודע ושלא במודע.

והתועלת מזה תהיה רק שלך!!

בהצלחה.

בס"ד

לספר לו את זה בזמן המתאים,כאשר אתם בשלב מתקדם יותר של היחסים..

גם אצלי המצב מאוד דומה ואני לא רוצה להיכנס לפרטים...
אני ממש מבינה אותך והיה קשה לי מאוד לקיים כיבוד הורים. מי שלא עבר את זה לא מבין!
אני מתוך הנסיון למדתי שעדיף לא לדבר על בעיות אישיות בפגישות הראשונות.
את עלולה להצטייר כ"קוטרית" ופסימית וזה לא טוב. אפשר לספר בהדרגה ובעדינות. לא בצורה עוצמתית כמו שאת מתארת. 
אחרי שהבחור יכיר אותך ויהיה אצלך בית הוא יבין את מצב העניינים.
אצלי המצב היה כ"כ קשה עד שכשהייתי באה להורים אחרי החתונה הייתי נורא עצבנית שם.
היום ב"ה היחסים עם בעלי מצויינים (ברור שיש עליות ומורדות אבל זה ברמה נורמלית לחלוטין)
וגם כשאני באה להורים אני רגועה כי החיים שלי הרבה יותר טובים.

רק רציתי לתת לך עצה לחיים שיהיו לך עם בעלך לעתיד בע"ה - הכי חשוב שתהיה תקשורת נכונה ולדבר על הכל.
לא כדאי לשמור דברים בבטן כי זה אח"כ מתפוצץ.
ועוד עצה - שבבחירת הבן-זוג תמיד תזכרי שמידות טובות זה הכי חשוב. כסף, עבודה וכו' זה חשוב אבל הרבה פחות...

כל מה שכתבת כ"כ לעניין! ממש ניכר שאין חכם כבעל נסיון.

 נקודה נוספת שאני רוצה להאיר ותגידי אם את יכולה להתחבר אליה.

בקשר עם בן הזוג מקופלים גם קשרים נוספים שלנו ובן הזוג הוא בעל ושותף אבל גם לפעמים קצת אבא. כשהמערכת עם האב כ"כ

טעונה, פצועה וכואבת זה מקבל משנה חשיבות. יכול להיות שיקרו מקרים שהבעל יגיב בצורה מסויימת בתמימות ואצל "אחת מכם"

ישר תקפוץ למודעות דמות האבא וכל ההתנגדויות, הכעסים, התסכולים והכאב יפרוץ החוצה על הבעל המסכן שבאמת לא יודע

מאיפה זה בא לו ומה הוא עשה שמגיע לו כזה יחס. לכן נראה לי שמאד חשוב שיהיה מודע לפרטים וגם היא צריכה לעשות עבודה

על עצמה של לשים לב מתי בעצם היא מלבישה את דמות האבא כפי שהיא חוותה על הבעל, לזהות את המצבים שבהם זה

קורה, את התחושות שהיא חווה  ולנסות ל"נטרל" ולשחרר  את זה.

בנוסף אולי דרך טיפול או התייעצות עם מישהו שהיא סומכת עליו היא תוכל להגיע לאיזשהוא פיוס איתו  במובן של קבלה שלו כמו 

שהוא וזה בטוח יעזור לה להיות יותר שלמה, רגועה ואוהבת ומקבלת את עצמה, שזה בסופו של דבר הכי חשוב. והסיבה שאני 

מעלה את זה היא שלפעמים חלק מהכעס על ההורה הוא בגלל שבמקום מסויים יש בנו פחד עצום שגם אנחנו כאלה וככל שמנסים

לברוח מזה בדרך של כעס ומלחמה זה רק מתעצם מבפנים.

המון המון הצלחה ואני באמת מאמינה שה' נותן לכל אחד מאיתנו רק את הנסיונות שמהם הוא יכול לצמוח ולהתקדם בעצמו ואפילו 

לאסוף כוחות לעזור לאנשים אחרים במצבים דומים. 

מסכימה עם אודיה. ומוסיפה: אין אפשרות להתנתק כליל מהאבא, כי תכנון הנישואין וההוצאות קשורים בד"כ להורים והקשר איתם ימשך בע"ה גם אחרי החתונה. עליך לספר על טיב הקשר בינך לבין אביך, אבל לא חובה להיכנס לפרטי פרטים של הדברים המדוייקים שנאמרו. אני מכירה זוג מבוגר שנפגש כאשר הורי הבחור כבר היו גרושים. הבחורה ידעה שהבחור  לא כ"כ בקשר עם אביו בגלל היחס לאשתו ולילדים. הבחור שכבר היה עצמאי מבחינת מגורים ועבודה ובכל מקרה לא התכוון להעזר באב פשוט התנתק לגמרי מאביו ואפילו לא הזמין אותו לחתונה.

עד היום כואב לאשה שלילדיה אין סבא (הסבתא נפטרה) והיא תוהה מה יאלצו לספר להם ומתי, כי תמיד קיימת אפשרות שבריב קל בין האב לילדיו, אחד יחליט שהוא גם יכול להתנתק ממנו (מאחר שהתנאים האמיתייים לניתוק לא יסופרו לעולם).

במקרה שלך (אם אינך מבוגרת מאד או עצמאית, ההורים יהיו מעורים בכל ולכן, בקשר רציני, תצטרכי במקביל לסיפור העניין לבחור, להגיע לפשרה כלשהי עם אביך (את לא מדברת עליו והוא לא יזכיר עניינים שביניכם בפני הבחור, כדי שלא יפגום לך בשידוך לפני החתונה, או בקשרים המשפחתיים שאחרי החתונה).מתפללת שתדעי מה לומר ובהצלחה!

פעם רבנית שלי סיפרה שלי על עצמה - שהעובדה שהיא בת להורים גרושים דווקא חיזקה את הנישואין שלה- כי היא הרבה יותר רגישה לזהות בעיות ותקלים- ולא מתעלמת ושוכחת ואוגרת בבטן אלא מדברת ופותרת ביחד ומודעת כמה קשה צריך לעבוד כדי לבנות קשר נכון.

וגם את---

את בחורה עם כוחות ויכולות. את מסוגלת דווקא בגלל הניסיון שלך לבוא לבנית בית עם כוח ורצון לבנות משהוא אחר- חזק יותר, טוב יותר.

מתי לספר לו? מתי שאת מוכנה. כמו כל דבר אישי שמספרים.

ואיך הוא יגיב לזה? תלוי עד כמה יש לו מידות טובות. כמה יש לו אישיות חזקה כמוך... וגם תלוי כמה הוא מסמפט\ אוהב אותך וכואב לו הכאב שלך והוא מוכן להטות כתף לשאת את החיים בשניים...

בכללי אני מתכוונת לומר- לכל אדם יש את הבעיות שלו ואת הכוחות שלו. ואבא שלך לא כתם על חייך או על הרזומה שלך.

ולא שאלת אותנו- אבל אולי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע לגבי עזרה לאמא ולבית של ההורים.

ומבחינת כיבוד הורים- אין לך חיוב לעבור התעללות. ממש לא.

שולחת לך חיבוק ענק לחיזוק.

ב"ה ית' בר"ה

שלום

אני חושב שצדיקה אחותך צודקת

וגם אולי כדי שתספרי למורה שלך או משהיא שמבינה שתעזור לך!

נ"ב

כדי לצעוק לה' ה' עוזר (תיקון הכללי זה ממש עוזר)

בהצלחה

בתקווה וצפייה לישועה שלמה

נ

נח

נחמ

נחמן מאמן! 

ברוב קהילות ישראל נהוג שבאים לבית של ההורים לפני האירוסין...

ובבית כזה אין יותר מידי מסכות... וגם אם יש - יש המון מוקשים שטמונים מתחת לפני השטח. כדאי שהבחור ידע עליהם כדי לזהות ולנטרל.  (אגב, גם כדי שהוא ידע לזהות נק' רגישות אצלה ולא לדרוך לה על מוקשים ופחדים.)

פרישת בעיות לא יוצרת רושם מוטעה- היא יוצרת קשר ותמיכה ושותפות.

ככה זה לחיות בזוג.

ואם אין לה ביטחון עוד לפני החתונה שהוא יהיה איתה בסיפור הזה -- איך יהיה לה ביטחון שהוא יעזור לה אחרי?!

כמובן- הכוונה שלי בשלב מתקדם (מאוד) של קשר. לא דבר שמספרים בדייט חמישי...

את עוברת התמודדות לא קלה. יהי רצון שתצאי ממנה מחוזקת.

כתוב ברמב"ם: "... איזהו שונא? זה שלא דיבר עמו ג' ימים מפני האיבה". וכאן זה 4 שנים, ואבא.

אין ספק ששניכם עוברים יסורים וכדאי מאוד לטפל בכך, דאגה בלב איש יסיחנה לאחר שמקובל עליו, אמין ובעל נסיון. אין ספק שזה מקרין על בניית הבית שלך. המון ברכות להצלחה. יאיר ד' עיניך ויפתח לבך ותראי רק אור.

על העזרה, הפרגון והעידוד....

בשורות טובות

אז אני רק יענה לשאלה השניה, איך הייתי מגיב.

אז האמת,זה היה גורם לי לעצור שניה בקשר ולהסתכל, האם נראלי שהמצב הזה בבית שלה גורם לה /יגרום לה להתנהג כמו אבא שלה. בגרע שזה יהיה ברור שזה לא המצב, אז ממשיכים,ומקיימים למהדרין את הפס' "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ".

במקרה חבר שלי התארש עכישו עם מישהי שהיו לה בעיות עם אחד הוורים שלה.. והוא באמת התלבט בקשר לזה, אבל דבק לעומק, ראה שזה לא משפיע, וב"ה...

אולי פה אנשים יעבירו ביקורת מזתומרת יעזוב??? אז התשובה היא כן, אם זה מה שיהיה בו צורך כדי לבנות זוגיות בריאה, אז עוזבים את ההורים, מתרחקים לפינה הקטנה והחמה של הזוג, ובנים זזוגיות בריאה. |(|כמובן רק אם נראה שהתתרחקות הזו נצרכת.

(ואלו לא דברי, אלא דברי הרב שלי, מהמבינים בענייני משפחה...)

ד"א-תמיד אני בהתלבטויות בעניין הזה של לספר/לא לספר..כי האמת ,אני חושב לעצמי שכשאני ייצא בעז"ה,אני ירצה שכל מה שהיא תתלבט אם לספר או לא לספר-שתספר, ככה זה נראה לי הכי בריא בעולם, לא לבוא בתחושת שקר/הסתרה אחד מהשני, אפילו לא קצת..

את העניין לעומק.

למה המצב נוצר?

איך זה משפיע עליו?

ואם הייתי רואה שהוא בסדר אז....

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון… 

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

למשל, אם אתה לוחם ומתאמן הרבה וגם ממש אכפת לך מהחברים לצוות, וקופץ מתחת לאלונקה. זה חלק ממך…

זה דברים שאתה פרקטית עושה.

ומסכימה שהטייטל לא חשוב (גבעתי או סיירת מטכל? זה בעיקר טייטל)

להסתיר? נגד. לא חייב לספר הכל בדייט ראשון. אבל להתחתן בלי שהיא יודעת שיש לך דירה? אחרי שהתארס לא מספיק סמך עליה בשביל לספר?

או כשהם ממש היו כשהחתונה על הפרק וברור שזה רציני?

וכהערת שוליים אכתוב שגם מתגובה לטייטלים יש מה ללמוד על האדם… אין דבר שיותר מעורר בי בחילה מאנשים שמתלהבים על טייטלים…

אני למשל ידעתי שבעלי הייטקיסט אבל רק אחרי שהתארסנו גיליתי במקרה כמה בדיוק הוא מרוויח. ורק שבוע שעבר גיליתי כמה יש לו בחסכונות...

אבל זה ממש תלוי אם זה בהסתרה או פשוט כי זה לא חשוב.

לא היה לי משנה הכסף, אס לא טרחתי לשאול, אבל אם הייתי שואלת הוא היה עונה בלי בעיה וזה מה שחשוב. זה בהחלט עוזר לביטחון של הקשר לדעת שהכסף הוא בכלל לא חלק מהשיקולים - הרי התארסתי איתו בלי לדעת מה המשכורת, אבל להסתיר בכוונה תחילה זה בעייתי

נפלאות תחילת השנה הלועזית ומשהו קשור.

לק"י

פעם הוא היה באמת פעיל...

(למרות שנראה לי שעכשיו שוב יש בו יותר פעילות).

פעם הייתה פה סוג של קהילה נקרא לזה.

היו דיונים מחכימים על כל המסביב, כולל דיונים תורניים מחשבתיים עמוקים, צחוקים בכמויות, גם מריבות..

היה אחרת לגמרי. אני חושב שגם לא מעט דייטים יצאו מכאן.