חבל שהיה לפני החתונה.
חבל על ההכשלה שלה, שבסוף "מסכימה" נגד רצונה.
אין בהכרח קשר ישיר בין לאהוב לבין זה. אפשר לאהוב מאד, את האדם, ובלי זה. כל דבר בזמנו. אחרת, גם עלול למרבית ה"הפתעה" לאבד את ערכו עם הזמן - ואז גם רואים שאם אין אהבה שאינה תלויה בדבר, אז כשהדבר כבר לא כ"כ מושך, צריך לחפש את האהבה.
זה אכן דבר ממש לא טוב. אבל אתה צודק, שבמצב הנוכחי, ביחוד ש"הרגלת" את עצמך - את בנסיון שכנראה לא קל לך.
טוב שזה מפריע לך. תלמד הלכות נידה, יוכל לעזור בעז"ה. תשמרו הרחקות. כלומר, אל תנסה להגיע עד למילימטר הקרוב ואז לשמור. מהמרחק שזה יכול לגרום לך, משם תשמור. וכמה שתתרגלו, יהיה כבר יותר קל.
ושוב, לא נכון הניסוח "לא עד הסוף ממש אלא לאהוב".. לאהוב אפשר גם בלי זה. אתה מתכוין, אלא לגעת.
לא חושב שכדאי "לתהות" עד כמה זה נפוץ, כי זה בעצם לחפש שזה לא נורא כ"כ... אבל זה לא מדויק, כי זה חלק מאיסור נידה, אם כי ב"ה כמו שאמרת, שומרים גבול גם בתוך המצב הזה.
אפשר להבין שכדבריך, כעת זה "קשה" לך על אף שאינך טיפש - אז ממש לנסות ללחוץ על הברקסים חזק. ולחכות לזמן שמותר.
הלוואי שתצליחו.