איזה כיף לי, אה?
לגמרי...
איזה כיף לי, אה?
לגמרי...
איזה כיף לי, נכון???
לגמרי!!!
מצד אחד באלי חופש
מצד שני באלי ישיבה
פשוט לא באלי אולפנא בכללי ואת האולפנא הזו בפרט.
אפשר לשאול למה?
תתפללי עליי
נפש חיה.כי אני אוהבת ללמוד קודש. ממש. ומעניין אותי ללמוד גם לעומק יותר ולא רק מה שמשרד החינוך מחייב לבגרות כמו עכשיו. וגם כשפה ושם יש בית מדרש או משו זה לא כמו שזה נראה מישיבות. בא לי סדר בוקר צהריים ערב שמה שעושים זה אשכרה לשבת וללמוד.
ולא בא לי כי האולפנא שלי נסגרה אז ברירת המחדל היתה כפר פפינס כי שום מקום טוב לא הסכים לקבל אותנו ואני לא אוהבת את כפר פינס. מליון שבתות, הרבה יותר מידי בנות בכיתה, חור עולם סגור ומסוגר.. קיצר... וגם עדיין לא מיצית את החופש. בכלל בכלל לא.
ואני אומר את זה בשיא הרצינות!
את יכולה גם כשאת לבד ללמוד תורה. להשקיע בזה בלי קשר לאולפנא.
ולגבי האולפנא אני מבין... בהחלט קשה...
בכל מקרה, שיהיה בהצלחה ענקית!!!
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול