קיבלתם פטור מהצבא,
אז יופי!
לכו ללמוד או לעבוד, למה לעשות שירות?
אף פעם לא הבנתי את זה.
קיבלתם פטור מהצבא,
אז יופי!
לכו ללמוד או לעבוד, למה לעשות שירות?
אף פעם לא הבנתי את זה.
אבל יש כאלה שאומרים שמי שלא עושה זאת ממש כפיות טובה
זה פשוט הפך לנורמה,
לדוג', בארה"ב- אף אחד לא עושה שירות, והוא לא נקרא כפוי טובה, אז למה בארץ כן?
זאת מדינת אזרחים, וזאת מדינת אזרחים.
אז בישראל צריך צבא חזק,
אז אם לא הולכים לצבא, מה העניין?
הבנת אותי?
אבל זאת המציאות,
רק ציינתי עובדה
לא סתם.
וכי אני מרגישה שאני חייבת קצת להביא משהו למדינה הזאת,
קצת להיות חלק מההוויה הציבורית
ובדכ גם הולכים לעבוד וללמוד רק קצת יותר מאוחר בחיים, כי קצת בונים את עצמינו בשירות לאומי.
ובטוח יהיה משהוא שיסביר טוב יותר ממני
בכך שתלמדי מקצוע שבו תעלי את הכלכלה של ישראל,
וזה יותר משמעותי מלשכפל דפים או לטייל עם כיתות ג' בנגב.
זה תלוי לאן את בוחרת ללכת
זה גם לא מתאים לכולן
זאת בחירה של כל אחת שתבחן את זה עם עצמה מה חשוב לה
זה לא נשמע לי סיבה מספיק טובה כדי לבזבז שנתיים מהחיים שלך,
וגם-
בנות דתיות יולדות מוקדם יותר,
כך שיש להן פחות זמן ללמידה משמעותית. כך שזה כן נראה לי פייר.
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול