בבוקר היה נורא כמו שחשבתי.
מותר לי היום לא לעזור בבית לדעתי, אבל רק לדעתי.
אני לא יכולה לקבוע שום דבר עם חברות לשבוע הבא כי אני אמורה לבדוק אולפנות שבכלל לא קיימות עדיין.
אין לי סיכוי לאולפנה לשנה הבאה, לא בהתחלה לפחות.
יום מקסים
יש לי חברות שלא התקבלו לשום אולפנה,
וחפרו לאולפנה שהתקבלתי אליה,דיברו עם העירייה וכו, ובסוף הכניסו אותן, אמנם אחרי תחילת הלימודים(שבוע אחרי) אבל הכניסו...
אבל אין מצב שלא יהיה לך איפה ללמוד-זה לא חוקי, אל תדאגי יהיה טובב
נקודונת.אבל בכללי אסור שלא יהיה לך מוסד לימודים, יש חוק חינוך חובה במדינה וכו...
בכל מקרה ממש בהצלחה לך![]()
נקודונת.
אבל עדיין, שיהיה בהצלחה
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול