איך אתם יכולים להאמין?
אנשים מאמינים.נקודונת.
איך אתם יכולים להאמין?
עם שכל פשוט וישר..אין על רבנו!
פשוט הפסקתי להתבחבש בתוך עצמי...
פשוט כי איך אפשר לא להאמין בכלום?פוסעת
ואיך אפשר להאמין במשהו שלא מראה לך שום טוב?נקודונת.
זה כבר יותר מסובך.פוסעת
המון המון המון עבודה עצמית, לפחות אצלי.
משערת שהגישה של אמונה תמימה פחות מתאימה לך ואת יותר תעדיפי לחקור, נכון? אז תלמדי על זה.
ובלי קשר- היו המון פעמים שאמרתי לעזאזל עם ה-ה' הזה איפה הוא בכלל ואיך אפשר להאמין שהוא טוב.. אני פשוט לא חושבת שה' הוא רק אבא. הוא גם שופט. ומותר לו להעניש לפעמים.
וגם הסתכלתי על דברים שחשבתי שהם נוראיים בחיים וסבלתי מהם המון ובסוף מתחיל להתגלות לי לאט לאט הטוב שהם הובילו אליו וזה פשוט להבין שהכל לטובה בסופו של דבר. גם זו לטובה, גם זו לטובה.
וכן יש זמנים שהאמונה מתערערת.
בהצלחה אהובה. מקווה שהובנתי. אם לא- אפשר לשאול.
ניסיתי ללמוד, המון.נקודונת.
גם לי היו המון דברים שהיו לי קשים ואני לא מתחרטת על כלום.
אבל תכלס, אני עכשיו במצב שזהו. זה באמת כבר לא אני. אין לי יותר מה לעשות עם עצמי.
והוא לא מראה את עצמו אפילו לשנינ. אפילו טיפה.
איך אני אמורה להאמין בו ככה??
אפשר שתגידי- ה' נתן לי אבא אמא ואחים? גם כשקשה איתם מאד-פוסעת
היית מוותרת על זה?
נערך.נקודונת.
אם את רוצה, באישי.
בסדר.. אבל לא יודעת אם אוכל להגיב ישר. ואם יהיה לי מה.
פוסעת
אחרי הכל גם אני עוד בונה את זה.
את בטוחה שהוא לא מראה לך שום טוב?יחידי
צריכים לחפש אותו, לרצות את זה. בסוף מוצאים אותו. גם אם הוא ממש נסתר, הוא יכול להימצא בסתר.
הוא בד"כ נעלם, לכן עדיף שלא להסתמך על התגלות פתאומית, אלא לעבוד על זה.
איך לא?יחידי
זה הרבה יותר קשה.
אני מאוד מעריך אתאיסטים בקטע הזה.
אתאיסטים רציניים כמובן
כיוונת לדעת גדולים!!
פוסעת
אממ. התחלתי לפניך חחיחידי
תירוציםםםםפוסעת
חחחיחידי
אגב, אתאיסטים מאמינים בזה שאין במה להאמין
פוסעת
לא. ממש לא.יחידי
קומוניזם, סוציאליזם
הם מאמיניםפוסעת
לא הבנתי.נקודונת.
שאלתי איך אפשר שלא להאמיןיחידיאחרונה
שלוםזית שמן ודבש
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס
חייב דחוף.
נסיון פעילקפיץ

שקט כאןליידי מאדם מיס
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
שלום בנצי 👋)
היימוריה19
פורום ישל"צהאר"י פוטר
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול


