תחשבו שהאחיות שהיו אחראיות בבתי החולים היו בגיל מינימלי של 20-25.
היום הן כבר בנות 85-90.
מקבלי הילדים כבר בגיל 90+.
האחראים על ה"טרנספר" כבר לא בעולם הזה.
מאוחר מדי להעמיד לדין.
תחשבו שהאחיות שהיו אחראיות בבתי החולים היו בגיל מינימלי של 20-25.
היום הן כבר בנות 85-90.
מקבלי הילדים כבר בגיל 90+.
האחראים על ה"טרנספר" כבר לא בעולם הזה.
מאוחר מדי להעמיד לדין.
לגבי הפיצויים אני מסכים.
כתבה של איתמר לוין באתר ניוז1:
קבר לא ייפתח לביצוע בדיקת דנ"א
News1 | קבר לא ייפתח לביצוע בדיקת דנ"א
זה מחזק ממש את מה שאמרתי...
'כבוד המת' פה זה תירוץ עלוב ביותר... המדינה פתחה קברים במקרים שנחשבים הרבה יותר "משפילים" אם בכלל... כבוד החיים פה הרבה יותר חשוב מכבוד המת...
התכוונתי שאם היום אין צעדים ממשים של השלטון לעזור בתיקון העוול- גם לא יהיה בעתיד.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)