תגיד אתה זוכר את החבר'ה, זוכר תדירה, זוכר את הצחוקים
הודעת לי שאתה מאוהב בי אחרי יומיים וחצי בקושי
בחדרי חדרים בכינו בחוץ צחקנו עד השמיים
אמרת שיש בי ברכה ונישקת לי את הידיים
אמרת אין חברים בעולם הזה, וואלק אדם לאדם זאב
איך הכנסת אותי לעולם שלך, איך אהבת אותי עד כאב
הרבה יותר מכל השרלועות האלה , שהיית איתן לפניי
זוכר יפו ד שמאלה, ים של דמעות בשתי עיניי

אנ'לא יודעת מה
אנ'לא יודעת למה

אבל כל הזמן הזה
הייתי לבד
כל הזמן הזה
כל יום מחדש

זוכר ישיבות על הדשא בסירקין, שק קמח בגשם לאוטו
מבסוטים מכל מה שיש לנו , תמיד מכחישים את כל מה שלא טוב
אני הייתי זינה הנסיכה הלוחמת , אתה היית אבי נעלבי
הייתי שומעת את נינה סימון שרה you dont know what love is
כשניסיתי להשתנות בשבילך ולהיות אשת חלומותייך
שכשרצית קלאסה הייתי ביונסה, רצית שכונה הייתי פרחה
כשחלמנו לטוס בעולם, אם רק היינו שורדים משברים
כשסיפרת איך אמא שלך עברה מבית חולים לבית חולים לבית חולים

אנ'לא יודעת מה
אנ'לא יודעת למה

פזמון 

תגיד אתה זוכר את הטוב
זוכר חיבוקים זוכר נשיקות
כי כן היו רגעים, דקות נדירות של דפיקות לב ותשוקות
תגיד עכשיו דוגרי, זוכר את הקריזות זוכר תריבים
זוכר שהלכנו ברחוב כועסים מסתכלים בקנאה על זוגות אוהבים
זוכר תמילים הטובות, איך קיווית לשמוע תודה
זוכר שבכיתי בשקט בסתר פינה של החדר ואיש לא ידע
הם מדברים איתך עליי, כל המשפחה וכל החברים שלך
אני יודעת שאהבת אותי, אהבת כמו שלא אהבת בחיים שלך
אבל החיים חזקים מאיתנו ונתת לגשר ליפול
דיברת כמו ילד כועס ודפוק כשהיית קנאי וחסר ביטחון בגדול
אין ואמא ואבא, אין חשק לכלום, רק גאנג'ה וטבק
ואני מתארגנת כל ערב על שאכטה כאילו החיים שלי סבבה
חיפשתי תדרך לחתוך ממך מבלי לצאת הפוגעת
זוכר התקפי חרדה ולילות לבנים שחשבתי שאני משתגעת
אהבתי אותך בכל רגע נתון, גם שעשית לי דווקא
ריפאתי תלב השבור שלך ואתה בתמורה נעלמת

***אמא אם הייתי***
ושוב אותו ניגון // ששרת לי פעם שיר ערש
הוא מתנגן בלב מזכיר דברים משם
שם אל מול אותו הים // כשהחולות היו לי בית
והרוחות לחשו לי שאנל'א לבד

ואת החזקת לי את היד // אמרת: "הבט אל השמים" // 
הבטחת שיום יבוא ועוד נשוב לכאן...

אמא, אם הייתי יכול רק // לרפא את הגעגוע
הזיכרונות עוד שורפים את המוח // האהבה לא ניצחה גם לא הרוח
אמא אם הייתי יכול רק // להאמין לך ולא לברוח
הלב נבגד הוא לא נותן לי לבטוח // רק הניגון עוד נותן את הכח

ושוב אותו ניגון // בכל שנה בקיץ
בחממות גדלים פרחים כתומים כמו אז
גם הילדים פרחו לאט // כמעט כולם הקימו בית
רק השמות של הרחובות זוכרים מה שנגנז

זוכרת שרנו מול היכל // אם אשכחך ירושלים // 
צעקנו יום יבוא ועוד נשוב לכאן...

פזמון: אמא, אם הייתי יכול רק // לרפא את הגעגוע...

עוד נשוב לשם, עוד נשוב לשם, עוד נשוב אמא, עוד נשוב...

אמא, אם הייתי יכול רק // לרפא את הגעגוע
הזיכרונות עוד שורפים את המוח // האהבה לא כבתה גם לא הרוח
אמא אם הייתי יכול רק // להאמין לך ולא לברוח
הלב פועם, הלב רוצה שוב לשמוח // והניגון עוד נותן את הכח

יש לי את הכל
כמו ילד שמצייר בחול
בלי מכחול
יש לי את הכל
מאז שבאת
יש לי את הכל
כמו ירח בלילה הגדול
מאירה לי את עצמי
תודה שבאת

גם אם תגיע השלכת
גם אם יפלו עלינו כל הכוכבים
אני אמצא בך את השקט
אהובתי שלי שלך לעולמים

יש בך את הכל
את מחזיקה בי
כשאני עומד ליפול
בגדול
יש לי את הכל
אני שלך
תמיד בסוף היום
חוזרים מהר אל המקום
בסלון
יושבים קצת מנגנים על אהבה

גם אם תגיע השלכת
גם אם יפלו עלינו כל הכוכבים
אני אמצא בך את השקט
אהובתי שלי שלך לעולמים

היא תשב ותחשק באש

וכשנשרוף הכל זה מתבקש

ועוד יומיים בת 26

אז אולי עכשיו תפסקי לחשוב

יתבהרו השמיים מעליך

אני מבטיח לך שהשמש תזרח

גם עלייך 

עלייך

אני מוקף במחשבות 
אני סופר את הדקות 
אוסף שברים של זכוכיות מהרצפה 
ומאבד את הגבולות כשהצלילים והריחות תופסים מקום על הקירות והתקרה 

אני כל כך מלא שטויות אני דרמטי ואידיוט 
ומחייך בין השורות בלי מטרה 

אני כל כך הרבה דמויות 
אבל מוצא את האמת כל כך ברורה 

וחוזר בחזרה כי קצת רציתי עוד 
וטוב לי עם הכל אבל עדיין שוב ביקשתי 
עוד... 

אני מדבר במעשים 
אני לבד לרגעים 
ביני לכל האנשים יש קו ברור 

אני אחד בסך הכל 
והלבד שלי גדול 
ולפעמים גם מספר את הסיפור 

וכמו אידיוט אני רוקד וכל הגוף שלי רועד 
אך לא אודה שמפחד משום דבר 
אם על היום אומרים תודה 
אין לי מילה על הפחדים מהמחר 

אני מודה שבלילות תמיד רציתי 
עוד 
וטוב לי עם הכל אבל עדיין שוב ביקשתי 
עוד, עוד 
תמיד רציתי 
עוד 
וטוב לי עם הכל אבל עדיין שוב ביקשתי 
עוד, עוד 

מודה שבלילות תמיד רציתי 

אני כל כך מלא שטויות 
אני דרמתי ואידיוט 
ומחייך בין השורות בלי מטרה 
אני כל כך הרבה דמויות אבל מוצא את האמת כל כך ברורה 
וחוזר בחזרה 
כי קצת רציתי 
מודה שבלילות תמיד ביקשתי 
וטוב לי עם הכל אבל עדיין שוב ביקשתי 
עוד

יום אחד זה יקרה

בלי שמרגיש משהו ישתנה

משו יגע בנו

משו ירגע בנו

ולא יהיה ממה לחשוש

וזה יבוא אתה תראה

הידיים הקפוצות ייפתחו

והלב השומר לא להיפגכ

פעם בקצב גיל זה יבוא

כמו שהטבע רגיל להיות  שלם

עם עצמו

מעמקים קראתי אלייך בואי אלי 
בשובך יחזור שוב האור בעיני 
לא גמור, לא עוזב המגע בידייך 
שיבוא ויאיר למשמע קול צחוקך. 

ממעמקים קראתי אלייך בואי אלי 
מול ירח מאיר את דרכך שוב אלי 
נפרסו ונמסו מול מגע של ידייך 
באוזנייך לוחש שואל. 

מי זה קורא לך הלילה - הקשיבי 
מי שר בקול אלייך - אל חלונך 
מי שם נפשו שתהיי מאושרת 
מי ישים יד ויבנה את ביתך. 

מי ייתן חייו, ישימם מתחתייך 
מי כעפר לרגלייך יחייה 
מי יאהבך עוד מכל אוהבייך 
מי מכל רוח רעה יצילך 
ממעמקים. 

ממעמקים קראתי אלייך בואי אלי 
מול ירח מאיר את דרכך שוב אלי 
נפרסו ונמסו מול מגע של ידייך 
באוזנייך לוחש שואל. 

מי זה קורא לך הלילה...

בואי נלך הלילה לישון, 
תפתחי חלון ותכבי את האור. 
הרוח הקרה שתבוא, 
עד מחר תראי איך שהכל יעבור. 

מאמי לא מצאתי מקום, 
וכמה זה חשוב לנו השקט היום, 
יש אוויר נקי בצפון, 
בואי ניסע לשם להירגע ולנשום. 

רק שלא תגידי בלילות שלא עשינו הכל, 
לא נבהלנו, לא פחדנו ליפול, 
אז אם בסוף קצת השתגענו, זה שלנו. 

עוד מעט נחזור לחייך, 
ונגיד מילים טובות שיתקנו קצת, 
עוד מעט החושך ילך, 
כבר עכשיו אגיד לך כמה טוב שנשארת. 

בקרוב נשב עייפים, 
רחוקים אין סוף מהכאב הישן, 
ובטח ישאלו אנשים, 
איך בנינו אושר שגדל כל הזמן. 

ואת להם תגידי בלילות תמיד רצינו לגדול, 
לא נבהלנו, לא פחדנו ליפול, 
אז אם בסוף קצת השתגענו, זה שלנו

פתח ליבך ברחמים על בניך קולם לדורות ישמע
בשמים ניצבים לעד דבריך ובארץ המצא לנו נחמה
איכה היו השלושה לאחד, וציוו לנו חיים
עלו לתומם כאייל נעקד, על מזבח הבנים
שמים בכו מעל לגלעד, והארץ רעשה
מתוך נפתולי הלב שרעד, חייכו בתמונה השלושה

פתח ליבך ברחמים על בניך קולם לדורות ישמע
בשמים ניצבים לעד דבריך ובארץ המצא לנו נחמה

ובין מייצרים בקרוב עלי מרעים, התגלו במסך האבק
שקרים שבתוך מנהרות מסתתרים, מזימות שנורו למרחק
הרוח נשבה ישנה חדשה, וקרבה לבבות רחוקים
מתוך תעצומות הנפש ביקשה, לא ליפול גם כשלא מבינים

פתח ליבך ברחמים על בניך קולם לדורות ישמע
בשמים ניצבים לעד דבריך ובארץ המצא לנו נחמה

ובתוך הטירוף בין מרדף לנרדף, תעלה זעקה לשלום הנכסף
והעם שעייף משנאת החינם, יתאחד בחיבוק אחים
פתח ליבך ...

כמו שהאדמה מחכה למים

כמו ילד שצועק חזק אל השמיים

ואני עדיין מחכה כל יום

כל יום

היום אעשה אותך יותר ממאושרת

כאילו זה חלום

אם תקחי אותי היום

תראי השמש לעולם לא משקרת

בשבילך צבעה שמיים באדום

בדיוק כשנזכרנו היום

מתי אלמד לבחור נכון

להאמין לראות שטוב

בלי להביט שוב לאחור

לבחור נכון

יש אומרים שצבעים זה עולם של נדמה

לא שווה קצת פחות משתלם

לא באמת תגלה יבשת

ויש אחרים שכמוני עוד משוכנעים

שלכל קורה יש סיבה 

ולא מתווכחים עם הנפש

בדיוק כמו הירח

אין לי אור שלי שייך

מקרנייך הגדולות אלמד לזרוח

תמיד חלמתי שתהיה לי סיבה לשמוח

גם אם לפעמים קשה אם תיתן לי כח

לשתות את החיים כמו יין לא לוותר עדיין

תמיד חלמתי שתהיה לי סיבה לזרוח

בלילות מסתובבת בין קירות

בין חלקים של חלומות 

עד שתחזור

יפה שלי תראה אותנו אוהבים

הלוואי נאהב כל החיים

נבחר בין טוב לטוב

חי פעם רק פעם.

אין יש טעם יש טעם

עם כח בלי כח

שער הרחמים

השביל הזה מתחיל כאן 
בין סניף בנק למעין 
לא סלול, לא תמיד מסומן 
השביל הזה מתחיל כאן. 

חוצה את העיר 
עולה על ההר 
ממשיך על הים 
ממשיך גם מחר 
חותך באויר, בין הבתים 
יוצא אל האור, אל חיים חדשים. 

לך עליו, עלה עליו עכשיו 
לך עליו, עלה עליו עכשיו 
מלאכי ציפורים מעליך 
מלווים את צעדיך 
מרחוק נדלק אור 
אל תסטה כדי שתוכל לחזור. 

השיר הזה מתחיל כאן 
כחול על הדף הלבן 
לא גמור, לא תמיד מכוון 
השיר הזה מתחיל כאן. 

חוצה את העיר 
עולה על ההר 
ממשיך על הים 
ממשיך גם מחר 
חותך באויר, בין אנשים 
יוצא אל האור, אל חיים חדשים. 

לך עליו...

ארים ראשי אשא עניי למרחקים וקולי ישמע כזעקה כתפילת האדם 

אצלנו בגן יש המון ילדים

את חלקם אני אוהב

את חלקם אני לא מכיר

איך אני עף הכי רחוק מכאן 

לכל אחד יש זכות לחלום

סירות נייר במים

רציתי רק לשוט הכי רחוק

אני אדם משום מקום

שמחפש לו רק סיבה לנשום

בשכונה קטנה על מיטה כחולה 
את אומרת שהכל יהיה בסדר 
אם רק ניתן לזה קצת זמן 

תסתכלי עלי תחייכי אלי 
את יודעת כמה זה עושה לי טוב 
כשאת שוכבת לצידי 

יש לי רק דבר אחד לומר לך ומכל הלב 
את הכי טובה בעולם 
אני כל כך אוהב אותך 
זה לפעמים כואב 
מתרוקן מכל הכעסים העצב השקרים 
כשאת איתי אוחזת בידי 
ואומרת שאת אוהבת אותי 

גם אם לא אוכל לעשות הכל 
אני מבטיח שאני יכול 
מבטיח להיות שלך תמיד 
מתוקה שלי, יעצור הזמן 
ונברח מכאן עמוק לתוך גן עדן 
אני ואת לבד 

יש לי רק דבר אחד לומר לך ומכל הלב 
את הכי טובה בעולם 
אני כל כך אוהב אותך 
זה לפעמים כואב 
מתרוקן מכל הכעסים העצב והשקרים 
כשאת איתי אוחזת בידי 
ואומרת שאת אוהבת אותי 

יש לי רק דבר אחד לומר לך ומכל הלב 
את הכי טובה בעולם

על הנגב יורד ליל הסתיו 
ומצית כוכבים חרש חרש 
עת הרוח עובר על הסף 
עננים מהלכים על הדרך. 

כבר שנה לא הרגשנו כמעט 
איך עברו הזמנים בשדותינו 
כבר שנה ונותרנו מעט 
מה רבים שאינם כבר בינינו. 

אך נזכור את כולם 
את יפי הבלורית והתואר 
כי רעות שכזאת לעולם 
לא תיתן את ליבנו לשכוח 
אהבה מקודשת בדם 
את תשובי בינינו לפרוח. 

הרעות נשאנוך בלי מילים 
אפורה עקשנית ושותקת 
מלילות האימה הגדולים 
את נותרת בהירה ודולקת. 

הרעות כנערייך כולם 
שוב בשמך נחייך ונלכה 
כי רעים שנפלו על חרבם 
את חייך הותירו לזכר. 

ונזכור את כולם...

הנה אני כאן 
באתי לעולם לתת את הזמן 
אהלן 
כל מי שקיוויתי שיהיה פה כאן 
כולם. נעים מאוד אני מוכן 
באתי להבין את היעוד שלי 
מה המטרה של הביקור שלי 
אני רוצה להיות הכל האם זה אפשרי? 
מי ילך איתי? 
האם זה אמיתי? 

והכל עוד לפניי 
כולם רצים מהר מדי 
הם מנסים לסמוך עליי 
זה לא כדאי 

אז בוא נראה מה אני יכול ומה אני רוצה 
ללכת על בטוח או על הקצה 
מה שירצו או מה שארצה 
צד מרצה או צד מרוצה 
כן 
כל הזמן אומרים לי לך תדע 
אני בוחר לברר מהלא נודע 
יגידו 
1, 2, 3 הנה זה בא 
קודם גן יסודי ואז תיכון צבא 
אתה תראה את העולם ואז תמצא תשובה 
אולי גם אהבה תחליף עוד עבודה 
ואם הכל כבר נקבע לי אז מה אקבע 
תנו לי לגלות לבד תעשו טובה 

והכל עוד לפניי... 

אני רוצה להבין את מקורות אדם 
לנסות לשנות כמה סדרי עולם 
להשאיר חותם להיות טוב עם כולם ועוד 
ועוד גם וגם וגם וגם וגם 
להגשים חלום עבור מישהו זר 
להספיק לרקוד על איזה גשר צר 
לחצות אוקיינוסים מירוץ מדבר 
להיות אמיתי להיות מאושר 
אז אני שר 

והכל עוד לפניי... 

הנה אני כאן 
באתי עולם לתת את הזמן 
אהלן 
כל מי שקיוויתי שיהיה פה כאן 
כולם. נעים מאוד אני מוכן.

והדמעות דמעות של אהבה

דמעות של דאגה

דמעות ששוטפות את החיוך שבלב

ואת סגורה בגוף אחר

הלב של אפור

הוא לא שותק לא מדבר

ואני לא מעכל אולי עכשיו אולי מחר

תהיי מישהו אחר

בירושלים ישנו עץ מיוחד

אין שני לו בנתיים

ריחו נעים ופריו נחמד

תאווה העץ לעיניים

-יונדב הי"ד שאני כל כך אוהבת-

יודע היטב לחכות

הזמן לא אוהב שדוחקים בו

יודע שאש תייצר להבות

ממים היא לא מפחדת

ליבי מחכה שתלמד לפחות

לא לדפוק עח דלתות נעולות.

אל תיתן לעצבות לספר את חיי

ליבי בוא ננוח לכמה דקות

כבר עברת אלפי מלחמות

וזה אני שאוסף את שברייך אלי

ופגשתי את עצמי שלם ומפורק

הולך על חבל דק מחפש תמשמעות

על כביש צר שלא נגמר אני סגרתי תמרחק

כדי להיוולד מחדש צריך קודם למות

קראתי ספר והיה שם איש אחד

חזר לכפר שלו אחרי הרבה שנים

הלוואי היה לי כפר לחזור אליו

לא רק רחוב עם בניינים

ראיתי סרט על רוצח מטורף

שחי מחוץ לזמן של שאר האנשים

הלוואי יכולתי גם לשכוח מהרגע

בלי להשאיר שובל של דם על השטיחים

במראה ממולי שוכב ילד

שלא מפחד מקצת ערפל

כשקצת לא רואים

אולי במקרה אולי לפעמים

היא בכל זאת אומרת לי

מה אני בלעדיך

מה אני בלעדיך

למה אין אף אחד

לילות ארוכים בינינו

ולמה הכאב מפרק

לא עוזב את שנינו

אני מרגיש אשם אם אני מתכסה כשקר לי

ואני קרוב ללא לשמוע שום דבר בכלל

ואני מתעקם בשביל נתיב שלא בחרתי

כדי להילחם להיות האיש שלא נפל

אז בוא נשתוק ביחד

נשב עכשיו קרוב

אני לא טובה בלדבר

אני יודעת לאהוב

עד עכשיו נתת

תלמד גם איך לקחת

אני רואה פה איזה דלת

בוא נצא מזה ביחד

ראיתי מהומות

דברים שאני לא רוצה לזכור

ראיתי ילדים שאין להם לאן לחזור

אין להם לאן לחזור

לוחש קרוב ומבקש

שתעלימי את החושך

תני לו לעזוב

אני לא זוכר איך להדליק ת'אור

ולא תראו אותי שוקע במשחקים וחלומות

והכאב שלי לוקח אולי רק כמה נשימות

שיבוא כבר מלאך או פיה עם שרביט

שילטף העולם את ראשי

וילחש לי זאת הדרך זה בסדר

המוכר והידוע,
המובן מאליו
מקופל בחדרים שלי בלב
מסרב להיכנע לכאב

משבוע לשבוע
ציפייה לדבר האמיתי
שיפתח את הדלתות הנעולות
ייכנס ויעטוף אותי חזק

הו,היד החמה,
הו,היחד בדממה
כבר שנים שלא עבר כאן מישהו לצבוע קירות ישנים 

הו,היד החמה ,
הו,מגע נחמה
כבר מזמןשלא שמעתי נקישה בדלת
אורח מקרוב או מרחוק

לזכור לשמור ושוב לשכוח 
לשחרר ולאחוז שוב מחדש
אנשים כמוני שהפכו קשים
מאשימים את העולם בבדידותם

אין מקום יותר לברוח 
בעמידה מהצד
התבוננות אל הפרטים הכי קטנים 
אין סיבות להתעורר עכשיו

נתתי לך עיניים שתבכי

מאושר או כאב

נתתי לו שפתיים שילחש אותך אני אוהב

נתתי שדות פרחים ושדות קוצים

שתלמדי להיזהר

תסתכלי לו בעיניים 

כל השארהם הבלי העולם הזה

שאני מודה לך על זמן שנתת לי

להיות כמו שרציתי להיות.

ועל כל התפילות ששלחת לי

אני רציתי לומר לך רק כמה מילים לפחות

עם הזמן אני קצת מתרחק

לעולם היא שלי

את אומרת אולי לעוד יום

תישאר פה איתי

ופתאום גם אני מפחד 

כמו עצים גם אנחנ וגדלים

ועד שהשלכת תגיע אלינו

רציתי כל כך להגיד

שם

משם זה יבוא

וזה קיים

משם

שמה זה נמצא

בסתיו או באביב

בגשם מסביב

עובר ונוגע בי

אז שוב אני ישנה וליבי ער

שוב אני ישנה וליבי ער

אני אשב כאן על החול 

ואצייר עיגול גדול סביבי

מחכה עוד מאתמול 

לקשת שתופיע בי

היא תחבר בה את כל מה שאז התפרק ונשבר

בין כל הנקודות היא תמתח קו ישר

למדתי מהמים איך לא להיתקע

לשחרר

גם בי רואים שמיים

גם לי כל יום יש דגל אחר

בזמו האחרון אתה הולך קצתלאיבוד

כדי למצוא שוב את הדרל ביחד ולחוד.

וזה בסדר אני כאן אם תיתן לי רק לגעת

להקשיב זה כישרון של מעטים אני יודעת

אז תיתן לעצמך לאבד את הכוחות

גם גיבורים בלילה חוזרים אל השמיכות

אני שומרת בשבילך רגעים קטנים של אור

ומכירה אותך יותר טוב מעצמי אתה תחזור

אם ביום מן הימים

אפגוש את אלוהים

ואם פרידה 

אז שיהיה שלום בינינו

אם כבר שלום

אז שיהיה מי שישמור עלינו

אפשר היה לראות

חלומות של אנשים

הולכים נעלמים

בתוך שמיים בוערים

ראיתי מהומות

דברים שאני לא רוצה לזכור

ראיתי ילדים

שאין להם לאן לחזור

כמו רועה את עדר שתיקותיך 
מנשקת כל פחדיך 
מיותר לומר הלכתי 
מאוחר לומר נשארתי 
יהלום לטבעת שהבאת 
״לבקש אותך״ לחשת 
את האור ללילותי 
לילותי לילותי 
לילותי 

שוב אני נזכר

איך היינו בורחים למבנה הנטוש

שני ילדים חולמים אותו דבר

משחקי חרבות

מלחמות בלי למות

על המסילה אני שם מטבע

רכבות חולפות הזמן עצר

אתה שומע

עכשיו כשאנחנו רחוקים

כבר אי אפשר לחזור

לחלומות לנעורים

להרגשה שהכל יכול לקרות

אמרת כל כך הרבה זמן

עבר אין לי אוויר לחלום

קמים כל יום עושים אותו דבר

מסתובבים במקום

בבקשה צייר לי כבשה

ובוא נלך לראות שקיעה

בצד הטוב של הכוכב.

בבקשה תהיה מי שאתה

ואל תשכח מאיפה באת

או את הדרך חזרה

כאן, עבר די זמן, מאז שנפגשנו / בכינוי צחקנו, מה אנחנו.
אנשי רוח, מחפשים אמת פשוטה / המון מחשבות, מהי הדרך הנכונה.

במקום בו משמעות וחיים נפגשים, שם חלומות מתגשמים.
גם אם ניפול מרוב הקשיים - נשאר חזקים, לאט לאט נבנים.

כאן בין חלום למציאות / נמצא בעולם שכולו עוצמה וגדלות.
ברעש ובדממה, עולות התפילות / אנשים שונים מגלים עולמות.

במקום בו משמעות...

כאן החי נמצא בתוכנו / מחזק ומוסיף אור אל תוך ליבנו.
החיוך שנישאר חקוק עוד על הפנים / מסמל את מהות החיים

במקום בו משמעות...

בואי בשלום רק לא במלחמה
הנחתי את נישקי הניחי את שלך
שוב עברנו יום, כמעט ללא שמחה
מה באמת זוכרים כשכל השאר נשכח

בכל מקום אני מרגיש לבד רק כשאת לידי יורד הפחד
בואי נישאר שפויים ליום אחד בסוף זה שנינו ואין אף אחד

בואי בשלום או תתקרבי עוד קצת
הערתי את נפשי העירי את שלך
ננקה מילים טבולות בגאווה
ונחפש עוד שביל בו איש עוד לא הלך

בכל מקום אני מרגיש לבד רק כשאת לידי יורד הפחד
בואי נישאר שפויים ליום אחד בסוף זה שנינו ואין אף אחד

עכשיו יש זמן לשים הכל בצד,
את כל הרעשים ואת הלחץ.
ואת אל תשכחי, את לא לבד
בסוף זה שנינו ואין אף אחד.

את יודעת אין לי רגע מנוחה,
את יודעת אין לי רגע מנוחה.
את יודעת אין לי רגע מנוחה היום.

את יודעת אין לי רגע מנוחה,
את יודעת אין לי רגע מנוחה.
את יודעת אין לי רגע מנוחה היום,
בואי בשלום.

והדמעות

דמעות של אהבה

דמעות של דאגה

דמעות ששוטפות תחיוך שבלב

אור גדול מאיר הכל

ויותר כבר לא צריך לשאול

אני כאן ללמוד ממה שטוב ולחיות

להתחיל הכל מהתחלה

כמו לנשום בפעם הראשונה

אני כאן אנלא מתבזבז יותר

But im only human

and i bleed when i fall down

im only humam

and i crush ena i breake down

@הכל משמים מוקדש באהבה.

ואם את רוצה להגיב, אז פליז לא פה.

אוי ליבי מחכה שתלמד לפחות

לא לדפוק על דלתות נעולות

אל תיתן לעצבות לספר את חיי

אוי ליבי הוא ננוח לכמה דקות

כבר עברת אלפי מלחמות

וזה אני שאוסף את שברייך אליי

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים