היא עמדה בחלון , הביטה עליו
הולך לאיטו , כמו צל כמו נווד
כך נודד הוא אל המרחק
מחפש את הדרך האחת
בה הוא ירגיש שמח
בה הוא ירגיש מוצלח
היא מביטה אל החלון
ונאנחת אנחה גדולה
בני היקר האם אתה לא שם לב
שהאמת היא פה מולך?
אם תפקח ענייך אל מעבר רגשותיך
תיראה שכל התשובות נמצאות כאן
הוא הולך כבר כמה שבועות
מתייסר בתלאות במורדות ועליות קשות
הוא עייף הוא צמא למים
הוא רעב לאוכל
ביטנו מקרקרת כמו קטר של רכבת
הוא מרגיש את החלל שנוצר בתוכו
מביט הרחק אל מעבר לאופק
ומבין שהתשובה היא לא שם וגם לא פה
היא ישבה לה בבית , דאוגה וטרודה
מתי בני יחזור מהמסע?
האם תקפו אותו ליסטים?
האם הוא גווע ברעב ובצימאון ?
ליבה התחיל לדפוק
ודאגתה רק נהייתה גדולה וגדולה יותר
היא הניחה את ראשה על הכר
עצמה עניים , ושתי דמעות של אמא ירדו במורד פניה
היא נרדמה וישנה שינה עמוקה
לפתע, היא שומעת דפיקות בדלת
היא קמה בבהלה לבשה את חלוקה
ובראשה מתרוצץ לו הרע מכל
באו להודיעני כי בני היקר לי מכל
לא שרד את המסע אל הדרך שכל כך רצה..
אך , זה לא היו אנשים אשר באו לבשר רעה.
בפתח הדלת, עמד בנה.
תשוש ועייף מעול המסע.
רק רוצה לישון בביתו הקט
שם התשובות היו כל הזמן
יש אנשים שצריכים ללמוד בעצמם את החיים.
ולא מקשיבים לניסיונם של אחרים..
