אני יכול להתפשר ולחכות קצת יותר...

אבל,  אחרי שסיכמנו שאנחנו מתאימים, ונפגשנו מספיק פעמים,

אני לא הולך לצאת איתה יותר כי זה עלול לגרום לעבירות

קצת שיחות בטלפון כדי לשמור על קשר ולא יותר מזה.  

השאלה אם היא תהיה מוכנה לזה

אם נתחיל לספור אחרי שהתברר שהכל מתאים וסבבה... חודשיים גג.

יותר מזה זה סתם מרוח ועלולים להפרד בסוף

לא קובעים דדלין ואם לא אז מתפשרים

(אם הדדלין גורם לך להיות מרוכזת ולא לבזבז זמן מיותר אז בסדר)

אגב המשפט "החיפזון מהשטן", בפעם האחרונה שחקרתי את מקורו, הוא נוצרי (גוגל טוען עכשיו שזה מערבית, מסתבר שזה מהקוראן).

אצלנו אומרים את זה "הרחק מאוד מדרך המהירות" (זה מופיע בכמה ניסוחים), או אולי "כל הדוחק את השעה, שעה דוחקתו". אבל זה לא תקף למצב הזה... פה ההלכה נגד משיכה של השידוך יותר מדי.

(אפשר אולי להגיד "כל עכבה לטובה", אבל גם זה לא לכתחילה אלא מצב שנכפה עלינו... לא מתעכבים בכוונה)

שזה יסתדר...

ובפחות הגזמה, בציבור היותר תורני חצי שנה זה הגבול בד"כ.

בכלל, אני לא חושב שבחור או בחורה שלא מסוגלים להחליט על העתיד שלהם הם בני זוג אידאליים להקים איתם בית

X זמן 

או X פגישות

אבל יש איזשהו *סדר גודל* בראש, וזה כן הגיוני

נניח חרדיה מסמינר לא תצא 3 חודשים ל30 פגישות.

בחור ישיבה ממוצע לא יצא יותר מחצי שנה.

בחור חרד"לי לא יפגש כל יום וידבר בטלפון כל הזמן וכו'.

יש הגדרות כלליות בלי זמן עם טיימר אבל יש... אולי לזה התכוונת?

(לא להטפל לדוגמאות אני סתם זורק מהמותן)

כתבתי שאין זמן *מוגדר* (מס' מדויק של פגישות, או פרק זמן מאד ספציפי)

יש *סדר גודל משוער*

למרות שלי במפורש אמרו זמנים עם הגדרה מדוייקת (אבל זה לא באמת נאכף ).

אז התכוונת למה שהבנתי, ואם כן, אז דברי באו לחדד שלא יובן אחרת

וכבר אמרתי לך פעם, שההגבלה המדויקת שקיבלת היא אחד הדברים המוזרים ששמעתי.

לא מכירה את זה מקרוב - לא מעצמי ולא מהסביבה הקרובה

תהיתי אם תזכרי

אתה לא אומר אני מתחתן תוך X זמן ואם לא אני אתפשר.

אני הבנתי את ההודעה של פותחת השרשור שהכוונה היא "אני לא אצא עם X ליותר מY זמן".

ונראה לי שאתה הבנת משהו בסגנון "אם לא אתחתן על גיל X אני מתייאש/ ונוטה לפשרות"?

אבל לפותחת השרשור הפתרונים @נעימת זמירות

אפשר להתגמש קצת, אבל לא לגלוש לגבולות אסורים.

וכמובן שברגע שמתקרבים יותר מדי ומתחילים להיות קשיים או לשמור על דיסטנס או להתחתן כמה שיותר מהר

אז כנראה לו יותר קשה לחכות.

וכי מעוד מס' לא גדול של חודשים. תרוויחי משהו ממשי?

לא צריך בחיפזון מוגזם - שההכנות יהיו בישוב הדעת. העיקר זה אם יש ודאות בענין עצמו.

כשיש ודאות - ויש יכולת בסיסית להסתדר, אז חבל לעכב.

כי דעתו האישית של כל אחד פחות משנה כאן..

ו-

באיזה שלב של הקשר את שואלת?

את מתכוונת לשאול על התגמשות לגבי תוך כמה זמן מחליטים שמתחתנים, או לגבי תוך כמה זמן מההחלטה עד החתונה?

אלו שתי שאלות שונות לחלוטין.

ולא חייב לדבר על העתיד כל-כך מהר...

השאלה כמה זמן אתם מדברים לפני או אחרי הפגישה הזאת?

יכול להיות שנכנסתם כבר לפרטי פרטים לפיצ'יפקעס של השידוך ולכן צד אחד מרגיש יותר מתקדם

זה יותר כדי ללמוד על האדם שמולו,

ולדעת מה הדיעות שלו.

איך אדם חושב שנכון ומתאים לו להתנהל בשידוך מעיד עליו הרבה.

(אם הבנתי נכון ובאת לומר לך שתיקח כמחמאה את השאלה של הבחור.

אז באתי לחלוק, בעיני זה לא מחמאה.

ואם זה כן פרקטי- זה מפחד מאד ולא אחראי בעליל מצד הבחור)

הכוונה שלי הייתה שהוא לפחות חושב על דייט שני אם הוא מנסה לגשש ברמה הרוחנית/דתית והשקפת השידוכים שלה, ולכן אפשר לקחת את זה למקום חיובי ולא להלחץ

למרות שיתכן שבחור ירצה לגשש על רמה רוחנית\דתית לפני שהחליט שרוצה דייט שני,

הגיוני שירצה לברר זאת כדי *להחליט* לגבי הדייט הזה.

אתה צודק שכנראה אם הוא יודע בודאות שלא הוא לא ישאל אותה (מה הוא כן ישאל במצב הזה..? ),

אבל כן הגיוני שישאל גם אם עוד לא החליט..

והצד הבטוח בזה שהוא לכל הפחות עדיין לא החליט שהיא לא מתאימה לו

אז-

נשימה עמוקה

אף אחד ממכם לא החליט אף פעם להתחתן

ולכן אתם לא באמת *יודעים* כמה זמן יקח לכם להחליט

אתם רק *משערים*. 

וזה בסדר שאתם משערים, אבל המציאות יכולה לשנות את ההשערה הזו, לכאו או לכאן..

הייתי ממליצה לך להסתכל על זה יותר כנקודה שאולי מצביעה על פער כלשהו (ברמה דתית, השתייכו חברתית, סגנון חיים...). אולי אולי זה מבטא פער רחב יותר. (לא בטוח בכלל בכלל. אבל נקודה קטנה למחשבה)

ולגבי ההחלטה להתחתן-

היא לא יכולה לקרות בלי שני צדדים שהחליטו

ואם רק צד אחד החליט, והוא באמת החליט, הרגשה שלי זה שהוא יחכה פרק זמן סביר בשביל לתת לצד השני להחליט גם.

(כשאת כותבת שזה כפול זמן זה עדיין טיפה מידע חסר. כי לצאת חודשיים במקום חודש, שונה מאד מלצאת שנה במקום חצי שנה. ככל שהפער יותר גדול ככה הסיכוי להתגמשות יהיה קטן יותר. אז תנסי לחשוב כמה הפער משמעותי)

אה,

וזה בסדר גמור ששאלת

זה בדיוק המקום

רק ניסיתי לחדד את השאלה,

כי אישית ההודעה הפותחת היתה נראית לי כמו סוג של סקר..

בהנחה שאת שואלת כי חוץ מזה היה טוב...

אישית הייתי מתפדחת להעלות את הנושא בעצמי בשלב כ"כ מוקדם

אבל הכי נכון זה לדעת כמה את מוכנה להתגמש וכמה הוא מוכן להתגמש

אולי יש איזשהו אמצע

ואולי באמת המציאות תשנה לאחד ממכם את הדד ליין

בהצלחה!!

אם שניכם מוכנים להתגמש, אתם בכיוון הנכון

(באופן כללי, לא רק בנושא הזה)

אם זה סה"כ דייט ראשון, אולי תמתיני קצת...

קודם תראו טיפה אם יש כיוון.

מי יודע - אולי אם ממש תרצי, כבר לא תרצי למשוך הרבה.

ואולי בכלל לא יתאים.

אם אחרי פגישות ראשונות, זה בכלל ימשיך - ועדיין את בדעתך, יש מקום לחשוב על הענין.

די אפשר להבין בחור, שאם בחורה אומרת לו שגם אם הכל מעולה, היא רוצה להמתין שנה לפני חתונה.. שזה לא ייראה לו סביר.

להשתמש ממשפטים שלקוחים ממקור אחר (לא יהודי)

מאמין שתסכים איתי שזה לא דבר נכון

אם עצם הרצון להתחתן ברור.

כלומר, כשיש כבר וודאות בהחלטה.

זה גם בעייתי הלכתית - בהנחה שלא מדובר שהוא נוסע לארץ רחוקה לשקוד בתורה עד החתונה..

גם לא בריא.

וגם - אם מושכים סתם זמן רב מאד, פתאום צד אחד יכול להחליט שבעצם לא.. ומה עם שברון הלב..

לכן, בתוך פרק זמן סביר, בוודאי אפשר להגיע להסכמה. אבל לא להגזים.

כמה זה סביר? תלוי במצב האישי של המדוברים. אחרי הכל, גם בין אירוסין לחתונה עובר כמה זמן..

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.