העננים טיילו מעל ראשי.
השעות ציירו תמונה מרהיבה,
שסובבה אותי.
השמש והחום עטפו בחיבוק,
שלא רציתי שייגמר.
אך פתאום השמש דעכה,
והעצבות אותי מעכה.
התחיל להחשיך,
והעננים שינו את צבעם.
השמש, נעלמה
שקעה לאיטה בתוך הים.
רציתי שתישאר,
החום פינה את מקומו לקור,
התמונה הפסטורלית טושטשה, ופתאום אין בכלל אור.
נשארתי באפילה,
הדיכאון מכרסם.
מדוע זה מגיע לי?
מה אני אשם.
אך פתאום, במרחק
התחיל להתבהר
בתחילה כמעט ולא מורגש
זה לא קרה מהר.
אולם כעבור זמן,
זה הלך והתגבר.
האור החל לחזור.
והשחר שוב עלה,
מביא איתו,
התחלה חדשה.
