בימים של ראות טובה אפשר לראות בעיניים שלה כוכבים.
אני יודעת.
אין דבר יותר ממכר מלהביט בעומק הנשקף מעיניה,
לנסות להאחז בשובל של האור המרצד שם בשובבות נעורים שכזאת.
הרהרתי, לא שמה ליבי לרמזור שהספיק להתחלף שוב לאדום.
ניסיתי לכבוש אנחה, נזכרת בעננים האפורים שהשתקפו היום מעיניה.
איך זה שבחוץ המזג המזג אוויר כל כך טהור ויפה וקייצי, ובפנים? כל אחד והמזג שלו. מן עונות
פרטיות של כל אדם ואדם.
אישה מבוגרת עברה מולי, נשענת בכבדות על מקל שידע ימים טובים יותר, מסיחה לשניה את מחשבותי.
הרמתי מבט אל השמים מחפשת איזה כוכב להאחז בו. לשאוב אלי קצת מהאור שלו.
והלוואי הייתי יכולה להחזיר לעיניים שלה איזה כמה כוכבים שיאירו קצת את האפלה שנפלה שם פתאום.
