עדיף את ב. קודם...   כי אני מכיר כמה מאד בוגרים

לגבי א' לאיזה דרישות אתה מתכוון?

משמע שלחבר'ה בכתבה לא היה ברור.  

אגב, הוויכוח היה בעקבות הכתבה הנ"ל.  

אז רגע אני אנסה לחלק את הדברים לפי מה שאני רוצה להבין

כי בעיקרון שאלתי על הגיל עצמו.. אז לזה אני אתייחס קודם

א.זכור לי שהייתי די בוגר.  אבל אדם תמיד מתבגר ומקבל משמעות חדשה כלשהי למושג אחריות.

כך שאין כל כך ראיה שלא הייתי מוכן לחתונה.  אשמח שתגידי מדד מסויים

ב. לא אני ולא את חיינו פעם.  

אז כמה שידוע לי, אדם (מעצם היותו אדם) תמיד מחפש מימוש עצמי.  השאלה היא רק באיזה תחום...

יתכן מאד שבחור בגיל 14 ירגיש מאד חשוב שיש לו בת זוג שהוא צריך לדאוג לה.  

אולי בכלל לא חינכו אותו למימוש עצמי אחר ואז הכל בסדר

ולגבי הסוף, אדרבא, יתכן שדווקא ככל שהזמן עובר מפסיקים להיות גמישים ואז מתחילות הדרישות

ביצה ותרנגולת

לעבוד זה לא בעיה... היו לי חברים שעבדו מאד קשה בגיל הזה

נניח שאני אתן לילד לעבוד כמו שפעם..  מה תהיה תשובתך במקרה כזה?

גם השורה התחתונה לא מחייבת, ככה אתה רואה את העולם.. אולי זה הציפיות שלך ולא של אחרים

ואל תשכח שאני מחתן אותו עם בחורה בגילו.. יש פחות ציפיות בגיל הזה

תכלס, בגיל הזה אפשר להיות בקשר זוגי ולפרנס או לא? 

בגלל החינוך היום והתרבות. עבודה לא תעזור.

חייב לציין, שאני לא בטוח תכלס מה נכון...

אבל אני מקשה כי אני רוצה לבדוק אם הטוענים נגד באמת יודעים למה, או שזה התקבל וזהו

אולי לא הבנת אותי.

השאלה היא, מה באמת גורם לאדם להיות אחראי?

לא מסתבר שהעבודה הפיזית כשלעצמה.  (גם המציאות מוכיחה שיש אנשים עובדים ועדיין ילדותיים)

 יש כאן משהו אחר...  

אולי עצם זה שנותנים לאדם אחריות ולא מפנקים אותו.. וממילא אפשר לשחזר את זה?

הרי אף אחד לא נזרק מהבית לפני שהוא מתחתן,  כך שמעולם לא הייתה לו יותר מידי אחריות.

אולי דווקא אם נזרוק אותו למים הוא יתחיל לשחות?

(נוסיף את זה שיש מצב שההורים לא מפנקים יותר מידי, וגם נותנים לילד משימות)

אגב, חבר נשוי באמת אמר לי שהחתונה גרמה לו לגלות בעצמו כוחות נפש שהוא לא ידע עליהם קודם

כיוון שפתאום יש מישהו שתלוי בו

אבל מה לדוגמא עם אנשים שלא יצא להם לעשות צבא ולא יכלו ללמוד רחוק מהבית

אדם נכה לצורך העניין...   יתכן לומר שהם לא התבגרו?

אם יצפו מהבחור הצעיר לבגרות יש מצב שהוא יהיה מספיק בוגר

מה לדוגמא ילדים בדורנו צריכים שכל כך קשה?

תפסה אותי הטענה הרגשית... צריך לחשוב על זה

השאלה אם הוא חונך נכון ויודע לתת אהבה ולקבל, אולי הוא יתנהג ככה עם הילדים

או מקסימום יבקש עזרה מההורים.

לקנות ספרים ומחברות זה לא כזה בעיה הרי

ואף אחד לא יתן לילד שלו כדור סמרטוטים.. מה הוא מכוכב אחר? חחח

אבל שתדע שיש כאלה שחיים בצמצום ולא קרה להם כלום

המושלם וככה זה מובא בגמרא.

בדור שלנו? טוב שאנשים בני 40 בכלל מתנהגים כמו בני אדם ולא תינוקות...

ודאי שיש חריגים

בהתייחסות לגיל עצמו, בלי להכניס משתנים בדרך

הגורמים. קח בחשבון שמבנה הבית בזמנים שדובר עליהם היה מזרחי (דומה לערבי) משפחה הייתה קרובה אחד לשני ולכן היה מאוד הגיוני שזה יסתדר.

ילד היה יוצא לעבוד בגיל צעיר או לפחות עוזר לאב המשפחה עם הפרנסה והיה מציק את "הקיום" שלו.

מבחינת לגדל לטפח ולשמור על ילדים לא צריך כל-כך בגרות, ואת הידע היה להם מסביב.

בקיצור לא נראה לי שהיום שייך אפילו ביוצאי דופן, בעיקר מצד הפרנסה, וקצת פחות מצד חוש האחריות.

כתבתי בסוגריים שנניח שאין חוק כזה..  רק מבחינת גיל\בגרות נטו

מספיק, הוא כנראה יהפך לנטל על ההורים שלו

מכיר חברים שעבדו כמו חמורים בגיל הזה.  הסברא היא שיום אחד ימאס לו?

עזוב כמה ישלמו לו.. זה כבר משתנים

יתכן ואפשר לדחות את הטענה על הפרנסה.

אם היכולת המעשית לגדל ילדים הסכמנו שהגיונית, אז נשאר רק חוש האחריות.

ילדים מתחת ל18 הם בד"כ חסרי אחריות, יחסית, וקשה להם להבין מה היא הורות. מניח שזה עניין של חינוך, אבל אנחנו מדברים על המציאות בשטח לא על מצב אידאלי, נכון?

ביולוגית כלשהי ועצם היכולת להביא ילדים תוכיח...

פשוט אין שום סיבה שמישהו בגיל הזה לא יתחתן אם הוא מחונך כראוי ויכול להתפרנס.

הרי אתה לא מדבר על אנשים היום בפועל, אלא על אדם תאורטי שחונך ע"פ ערכי התורה הקדושה בלבד.

אז הנחתי שאתה שואל האם בשינוי הדורות, פרט לחינוך וכו' שמשתנים, יש משהו שהשתנה בדור שלנו.

ואמרתי שלא.

בוודאי ופשוט שלא.

בלי להתייחס לסביבה שלנו דווקא... יש גם עוד אפשרויות של חינוך

ניתן לקבוע שהיום זה לא פעם אבל צריך להוכיח את זה

ואשמח שתסבירי מה המשתנים (שכולל את כולם) ולמה לא.. 

האם קשר נישואין בגיל שהזכרתי עלול לגרום לנזק נפשי לזוג או לילדים?

האם הם יום אחד יברחו או שהם ישארו ויקחו אחריות?

מקווה שעכשיו זה מובן... (אוךך אני כזה גרוע בניסוח זה משהו )

עכשיו אני אנסה להתייחס למה שקשור לעניין.

א. לא מחייב, אני רואה בעצמי (בעיר אצל חרדים משום מה)

 ילדות צעירות לוקחות אחריות על הילדים הקטנים מהם. וממש מטפלות בהם

כמה שאני יודע, גם פעם היו מבררים על הבחורה לפני שהיו נפגשים..  והיו מתחתנים מאד צעירים

ויתכן מאד שזה הרבה יותר טוב בלי כל הדרישות והבלאגן של היום

(תראי כמה גירושין יש היום לעומת פעם. אי אפשר לעצום עיניים)

וכן רוב הבעיות שהבאת,

הן לכאורה נובעות מזה שאנשים לא הולכים בפשטות עם מה שיש ומנסים לפתח דרכים לא מוכרות כדי לחיות.

יתכן ואם היו לוקחים דברים בפשטות כל הבעיות הנ"ל לא היו קיימות..

אוף אני לא אוהב לדון בכתב... קשה לי

לגבי א'.  

כמה שזכור לי על עצמי, לא ציפיתי מההורים שלי יותר מידי.. רק שיאהבו אותי ואני כבר אסתדר לבד.

ככה שנראה לי שפשוט אנשים עושים פיל מכל עכבר...    

לפי דברייך גם סבתא שלי שהתחתנה בגיל 14 לא הייתה צריכה להצליח...

לגבי מה שכתבת שהיום מחפשים, אין שום הוכחה שזה משהו טוב

תכלס, הרבה תקועים עם הדרישות שלהם עד גילאים מאוחרים.. 

אפשר לפרש כל דבר.. צריך להוכיח!  

(מה שגם שהמבוגרים לא מסכימים עם זה ולרוב הצעירים שלא התחתנו בעד העניין.. זה אומר משהו)

אגב, כתבה של אמנון לוי זה לא הדבר הכי אמין שיש..

אם יש לך הוכחות אשמח.. כי סברות יש מפה ועד מטולה

שהאנושות עצמה לא השתנתה ולא תשתנה.. (כך מסתבר)

אדם שסומכים עליו, לרוב יודע לקחת אחריות

בחורה אוהבת שאוהבים אותה

ילדים צריכים סך הכל חיבוק ושמחה בבית.   כשיש שמחה אפשר לחיות גם בצמצום (לא חייבים אמנם)

והם לומדים דוגמא אישית מההורים.. זה אחלה חינוך..

בתי ספר אמרת... יש ברוך ה' גם היום

טכנולוגיה ותעשייה לא נראה לי קשור לחיי נישואים דווקא

אני לדוגמא.. אבא שלי לא היה מהנדס ולא קרוב לזה...

יותר מזה, לא עשו לי בר מצווה באולם כי לא היה מספיק כסף.. ולא קרה לי כלום

אבל אני לא יודע אם זה בכלל הטכנולוגיה.

לגבי האישיות- למשל- תראה כמה הומואים יש היום .זה לא היה ככה בעבר.

האמת שזה מה שבעיקר רציתי לשאול 

זה אומר שידך על התחתונה

בס"ד

שלום כולם,

היו חיבים לקחת אחריות.

מאידך, לא בהכרח הנישואין היו איכותיים.

אם ננהג כולנו ב"ואהבת לרעך כמוך", מגיל פעוט, בעז"ה

בלנ"ד זה מה שיביא ליחסים חבריים תקינים, במשפחה,

בגן, בכיתה, עבודה ובכלל.

בתודה ובברכה

זה שפעם זה עבד זה ידוע (בלי גרשיים)    סבתא שלי תוכיח

לפחות חשפת שאת מעדות המזרח ;)

אגב, שם חיתנו אותם בגילאים האלה בגלל גיזרות יתומים וכיוצא בזה

כדי שהגויים לא יחמדו אותן.

רק במקרים שלא היה למי לחתן היו מחתנים למבוגר (פרט למקרים יוצאי דופן כמו שילומים כאלה ואחרים)

אלא אם היו מקרים יוצאי דופן שניסו לאסלם גם בלי זה.

מכירה אישית מקרים?

היא חזרה לבית "הוריה" כשאביה לא היה בחיים כבר.

או שאתם מדברים על הזמן הלא כל-כך רחוק של תקופת קום המדינה, שם הייתה גזירת היתומים. בלבלתם את העניין, ועל הדרך אותי

בוודאי שמהתורה אין שום איסור להתחתן בגיל מצוות ואפילו לפני (כל עוד יש גדרים מסויימים). רבק אמנו התחתנה בגיל 3.

גזירת היתומים – ויקיפדיה

אני חושב אבל שיש טעות בויקיפדיה, ממה ששמעתי מרבנים מבוגרים מרוקאים זה היה הטעם גם אצלם (אולי תחת שם אחר?)... צריך לברר קצת

טוב אני רואה בגוגל שזה היה גם בפרס ובעוד מקומות, לא יודע איך לברר את זה כרגע. גוגל לא מועיל לזה יותר מדי. אף אחד לא כותב "למה".

יכול להיות גם שלא כולם התחתנו בגלל גזירה. זה חדש לי

עריכה: מצאתי!!!!!

מויקיפדיה: "למרות זאת החל במאה ה-10 ובעיקר במאה ה-12 ובמאה ה-13 היו מקרים רבים של נישואי ילדות, לעתים לגברים מבוגרים, על רקע יתמותן או רצון להבטיח את עתידן". המקור:

http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_45.8.pdf

@מבקש אמונה

דמיינתי אותן בורחות וזה..חח קורע!!

בכל אופן, יכול להיות שאתם צודקים.. אני לא אומר שבוודאות לא..

רק אני רוצה להבין אם יש לזה סימוכין או שזה סברא שהדורות השתנו...  

מתי החליטו שזה לא מתאים?  ולפי מה?    (ושוב, אני שואל רק מבחינה נפשית.. כמובן )

העדויות שהבאת (אם היו הרבה כאלה..) זה יותר עונה למה ששאלתי

אבל חשוב לציין.. שבדיוק השבוע קראתי בבן איש חי שמי שממהר להתחתן אחרי 13 זה משובח

מה אומרים על זה?

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.