כתבת שיש ניבולי פה אצל הילדים שלך או אצל ילדים של אחרים?

אתם לא מקללים אבל אולי הורים אחרים מדברים בלי לצנזר מילים כאלו ואחרות..ואם הילדים שלהם שומעים אז הם לומדים לדבר ככה ואם הילדים שלך נמצאים איתם בגן - אז כנ"ל...

להיכנס לעובי הקורה מבחינתי זה להעניש - למנוע טוב בגלל שקודם לכן הוא אמר מילה שסיכמנו שלא אומרים יותר.

אחרי אמירת מילה גסה - ללכת לשירותים ולשטוף את הפה במים וסבון - זה ממש ממחיש לו שאנחנו מתכוונים במלוא מובן המילה שאלו מילים מלוכלכות.

לא חסרות דרכים..

הם יודעים טוב מאד (סביר ששמעו במעון או בגן) שזה מילים שלא תרצי לשמוע ושזה מעליב ולכן הם אומרים את זה.

לפני המילים האלה זה, אצלנו זה היה- "אתה לא!" (שזה ממש מעליב מבחינתם בגיל הזה... הבן שלי היה מתלונן אלי "הוא אמר שאני לא.."וגם היה אומר את זה לילדים אחרים כדי לעצבן אותם.. אז עכשיו זה עבר למשהו אחר... )

אנחנו פשוט הסברנו שאנחנו מדברים רק מילים יפות ונעימות... כל פעם שהוא אמר את זה.. וגם אם רצה להגיד את זה. עזר קצת..אבל הוא יותר קטן משלך נראה לי (שנתיים ושמונה)

שהבת שלי קיללה את אחותה- אולי מטומטמת או משהו בסגנון,

הייתי כ"כ המומה (גם בהבעת פני) והבעתי צער בפניה

ובנוסף הסברתי שאנחנו שומרים על הפה שלנו נקי לדיבורים טובים ולדברי תורה

ולכן היא צריכה ללכת עכשיו לשטוף אותו היטב בכיור.

לא ביקשתי מים וסבון. 

היתה לזה השפעה עצומה והדבר לא חזר על עצמו.

גם עם בני הגדול היה מקרה כזה שנה קודם והגבתי באותו האופן. 

אולי לא כדי לשלול, אני חושבת שהאפקט של זה עצום בהנחה שהדיבור של האם יוצא מלב אל לב.

ולא מילות שירותים למינהן- שמהן אני לרוב מתעלמת או מתייחסת עינינית. (לדוג' -קקי זו פסולת שיוצאת לנו בשירותים, נראה לי שאחיך לא עונה להגדרה הזו! זה קצת מצחיק אותם ופשוט עובר מאליו)

ובכל זאת הילד קולט בחוץ דברים. הם כל כך חכמים בגילאים האלה , שמספיק שהוא שמע מישהו אומר מילה אחת ש'קרצה' לו הוא עף עליה  ולא מפסיק להגיד את זה.

המשפחה של בעלי עושה מהמילים האלו פרצופים אבל אני פשוט הפנמתי והשלמתי שהוא ילד! וילדים בגיל הזה הם תוכים. כמובן שהעמדתי אותו במקום והוא כל הזמן מזמר 'אמא ,נכון שלא אומרים מילות כאלה' חחח

ואל תדאגי,

לרוב עובר עם הגיל.

במיוחד אצל בנים - הם נחשפים למילים בגן או בבית ספר, מספיק מילד אחד, וזה מתרבה במהירות...

אני מסבירה, כמו שאמרו, שזה מילים של שירותים.

אני גם מסבירה שלא כל מה ששומעים נכנס אלינו הביתה. יש מילים שבבית שלנו לא אומרים. ואם אלו מילים שכן אומרים  אבל הן לא "צנועות" אז רק כשצריך, לדוגמא בשירותים, או כדי להסביר לאמא איפה כואב ודברים כאלה.

כשהילד קצת יותר גדול - אולי כמו הגדול שלך, לא יודעת מה הגיל ומה ההבנה, אני מסבירה שה' נתן לנו פה ולא לחיות, כי הוא יודע וסומך עלינו שנשתמש בו לדברים טובים (שואלת אותם - תנו לי דוגמא לדברים טובים? לברך, להתפלל, לומר תודה, מחמאות וכו'), ה' סומך עלינו שלא נשתמש בו לדברים רעים (לקלל, לומר דברים לא צנועים, להתחצף וכו') אם אומרים מספיק פעמים ומספיק עקביים זה עובר, לבן שלי הצורך להגיד דברים כאלה מדי פעם עבר רק בתחילת כיתה ג (ומילים אחרות.. שהיית יותר מזדעזעת..) אבל עבר.. ולדעתי - לא צריך להתרגש. אצל הבת בכלל לא הופיע, ואצל זה שבגן - מופיע אבל בתדירות יותר נמוכה. ושוב - הסברים.

אם הוא חוזר באותה פעם אחרי שהזכרת לו שלא - אפשר גם להעניש, פחות על המילה ויותר על החוצפה שעושה מה באמא אמרה כרגע לא (אני לפעמים כן שולחת לחדר). אבל אם זה מן הרגל, יכול להיות גם בגלל שזה עובר בגן (גם בגנים דוסיים...), צריך קודם להזכיר.

נראה לי במקום להגיד לילד שלא מדברים על דברים כי הם 'לא צנועים', לומר לו שלא מדברים עליהם בפומבי כי הם 'צנועים', ולכן אומרים אותם רק כשצריך ולא בכל מקום ולא עם כל אחד.. (איזה ניסוח שנוח לכם).

לא ליצור מצב שהילד ירגיש שאסור לו לדבר על נושאים שקשורים לגוף שלו עם אבא ואמא, כי אז במקרה של פגיעה חס ושלום, יש הרבה יותר סיכוי שהוא לא ידבר (מה שגם ככה קורה, וחבל לעודד ולהחמיר את זה..)

אולי זה מוזר אבל כמו שאת אומרת: ״מילים של שרותים״

אני אומרת לילדים שלי להכנס לשרותים עד שהם גומרים להוציא את כל המילים האלה מהפה כי לשם זה מתאים

כך אני מרגישה שיש להם דרך להוציא תא זה אם הם צריכים

מועבר מסר לאן זה מתאים

ובצורה מאוד יפה אנחנו לא צריכים להנות מזה

בדרך כלל אנילא צריכה להתעקש או להכריח הם הולכים או מפסיקים

גם מנסה ״לא לשמוע״ כשאפשר

אבל בגדול מאמינה שקורה בכל מגזר כמו שאמרו פה רק בטח התוכן טיפה שונה...

מה שיש לי להוסיף על כל הדברים החכמים של כולם, שהבנתי מבעלי שניבולי פה זה אחד הדברים שעליהם נאמר חוסך שבטו שונא בנו - דהיינו, חמור עד כדי שלפי חכמים מכים על זה (כמובן כדאי שיתקבל על דעתו של הילד, וללא צורך בזה).

מעבירים מסר ברור שלא מדברים ככה.

לקטנים אני אומרת להם שהנשמה הטהורה שלהם מצטערת כשהיא שומעת מילים כאלה.

לגילאי העשרה שלפעמים מגלגלים  מילים ששמעו בחוץ על הלשון, אני מבקשת שיפסיקו, ואם צריך, אני מסבירה במילים ראויות מה כוונת המילה הגסה שהם אומרים, ובזה זה נגמר.

וצריך איזון- לא להתרגש ולהתעצבן מזה יותר מדי ומצד שני- לא להתעלם לגמרי אם זה מפריע.

מזכיר לי שבחופש נסענו באוטו והבנות התחילו להשתעשע ברעיון של ילד עם שמות מוזרים. הן הכריזו, אחת אחרי השניה: "ויקרא שמו בישראל: קקי!" וכולן נקרעו מצחוק מאחורה. וכו' וכו'. הרבה "מילים של שרותים" רצו שם...

באיזהשו שלב גם אנחנו התחלנו לצחוק מהצחוק שלהן והוספנו משלנו, דברים קצת יותר עדינים כמו "נזלת", וכד'....

אחרי כמה דקות הרגשנו שזה עובר את הגבול אז הפסקנו את זה.

לפעמים בשולחן שבת הילדה בת 4 וחצי (הגיל לזה) אומרת כל מיני מילים ובאמת אני אומרת לה שזה מתאים לשרותים ולא לשולחן שבת אז שתלך לשרותים אם היא ממש רוצה להמשיך להגיד את המילים הללו.

ולגבי מגזרים- אני לא באמת חושבת שזה משנה אם ילד אומר "פיפי" או "קטנים" מבחינתו זה אותו דבר. רק מבחינת המבוכה של ההורה זה אולי שונה, אבל זה כבר בעיה של ההורה, לא של הילד.

בקיצור- זה ככה, ובגיל 15 הם לא ידברו ככה, אז כנראה שאין מה להילחץ מזה. יותר מזה- לא כדאי שזה יהפך להיות קלף בידיהם לעצבן את ההורים בשעת הצורך...אז עדיף פשוט לא לעשות מזה סיפור ואם זה לא שייך או מפריע אז לשלוח אותם לחדר או לשרותים שיגידו שם כמה מילים שהם רוצים.

ולא נראה לי שזה קשור למה שהן שומעות מאיתנו. באמת שאנחנו לא מכנים זה את זו במילים כאלו...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....