כתבת שיש ניבולי פה אצל הילדים שלך או אצל ילדים של אחרים?

אתם לא מקללים אבל אולי הורים אחרים מדברים בלי לצנזר מילים כאלו ואחרות..ואם הילדים שלהם שומעים אז הם לומדים לדבר ככה ואם הילדים שלך נמצאים איתם בגן - אז כנ"ל...

להיכנס לעובי הקורה מבחינתי זה להעניש - למנוע טוב בגלל שקודם לכן הוא אמר מילה שסיכמנו שלא אומרים יותר.

אחרי אמירת מילה גסה - ללכת לשירותים ולשטוף את הפה במים וסבון - זה ממש ממחיש לו שאנחנו מתכוונים במלוא מובן המילה שאלו מילים מלוכלכות.

לא חסרות דרכים..

הם יודעים טוב מאד (סביר ששמעו במעון או בגן) שזה מילים שלא תרצי לשמוע ושזה מעליב ולכן הם אומרים את זה.

לפני המילים האלה זה, אצלנו זה היה- "אתה לא!" (שזה ממש מעליב מבחינתם בגיל הזה... הבן שלי היה מתלונן אלי "הוא אמר שאני לא.."וגם היה אומר את זה לילדים אחרים כדי לעצבן אותם.. אז עכשיו זה עבר למשהו אחר... )

אנחנו פשוט הסברנו שאנחנו מדברים רק מילים יפות ונעימות... כל פעם שהוא אמר את זה.. וגם אם רצה להגיד את זה. עזר קצת..אבל הוא יותר קטן משלך נראה לי (שנתיים ושמונה)

שהבת שלי קיללה את אחותה- אולי מטומטמת או משהו בסגנון,

הייתי כ"כ המומה (גם בהבעת פני) והבעתי צער בפניה

ובנוסף הסברתי שאנחנו שומרים על הפה שלנו נקי לדיבורים טובים ולדברי תורה

ולכן היא צריכה ללכת עכשיו לשטוף אותו היטב בכיור.

לא ביקשתי מים וסבון. 

היתה לזה השפעה עצומה והדבר לא חזר על עצמו.

גם עם בני הגדול היה מקרה כזה שנה קודם והגבתי באותו האופן. 

אולי לא כדי לשלול, אני חושבת שהאפקט של זה עצום בהנחה שהדיבור של האם יוצא מלב אל לב.

ולא מילות שירותים למינהן- שמהן אני לרוב מתעלמת או מתייחסת עינינית. (לדוג' -קקי זו פסולת שיוצאת לנו בשירותים, נראה לי שאחיך לא עונה להגדרה הזו! זה קצת מצחיק אותם ופשוט עובר מאליו)

ואל תדאגי,

לרוב עובר עם הגיל.

במיוחד אצל בנים - הם נחשפים למילים בגן או בבית ספר, מספיק מילד אחד, וזה מתרבה במהירות...

אני מסבירה, כמו שאמרו, שזה מילים של שירותים.

אני גם מסבירה שלא כל מה ששומעים נכנס אלינו הביתה. יש מילים שבבית שלנו לא אומרים. ואם אלו מילים שכן אומרים  אבל הן לא "צנועות" אז רק כשצריך, לדוגמא בשירותים, או כדי להסביר לאמא איפה כואב ודברים כאלה.

כשהילד קצת יותר גדול - אולי כמו הגדול שלך, לא יודעת מה הגיל ומה ההבנה, אני מסבירה שה' נתן לנו פה ולא לחיות, כי הוא יודע וסומך עלינו שנשתמש בו לדברים טובים (שואלת אותם - תנו לי דוגמא לדברים טובים? לברך, להתפלל, לומר תודה, מחמאות וכו'), ה' סומך עלינו שלא נשתמש בו לדברים רעים (לקלל, לומר דברים לא צנועים, להתחצף וכו') אם אומרים מספיק פעמים ומספיק עקביים זה עובר, לבן שלי הצורך להגיד דברים כאלה מדי פעם עבר רק בתחילת כיתה ג (ומילים אחרות.. שהיית יותר מזדעזעת..) אבל עבר.. ולדעתי - לא צריך להתרגש. אצל הבת בכלל לא הופיע, ואצל זה שבגן - מופיע אבל בתדירות יותר נמוכה. ושוב - הסברים.

אם הוא חוזר באותה פעם אחרי שהזכרת לו שלא - אפשר גם להעניש, פחות על המילה ויותר על החוצפה שעושה מה באמא אמרה כרגע לא (אני לפעמים כן שולחת לחדר). אבל אם זה מן הרגל, יכול להיות גם בגלל שזה עובר בגן (גם בגנים דוסיים...), צריך קודם להזכיר.

נראה לי במקום להגיד לילד שלא מדברים על דברים כי הם 'לא צנועים', לומר לו שלא מדברים עליהם בפומבי כי הם 'צנועים', ולכן אומרים אותם רק כשצריך ולא בכל מקום ולא עם כל אחד.. (איזה ניסוח שנוח לכם).

לא ליצור מצב שהילד ירגיש שאסור לו לדבר על נושאים שקשורים לגוף שלו עם אבא ואמא, כי אז במקרה של פגיעה חס ושלום, יש הרבה יותר סיכוי שהוא לא ידבר (מה שגם ככה קורה, וחבל לעודד ולהחמיר את זה..)

אולי זה מוזר אבל כמו שאת אומרת: ״מילים של שרותים״

אני אומרת לילדים שלי להכנס לשרותים עד שהם גומרים להוציא את כל המילים האלה מהפה כי לשם זה מתאים

כך אני מרגישה שיש להם דרך להוציא תא זה אם הם צריכים

מועבר מסר לאן זה מתאים

ובצורה מאוד יפה אנחנו לא צריכים להנות מזה

בדרך כלל אנילא צריכה להתעקש או להכריח הם הולכים או מפסיקים

גם מנסה ״לא לשמוע״ כשאפשר

אבל בגדול מאמינה שקורה בכל מגזר כמו שאמרו פה רק בטח התוכן טיפה שונה...

מה שיש לי להוסיף על כל הדברים החכמים של כולם, שהבנתי מבעלי שניבולי פה זה אחד הדברים שעליהם נאמר חוסך שבטו שונא בנו - דהיינו, חמור עד כדי שלפי חכמים מכים על זה (כמובן כדאי שיתקבל על דעתו של הילד, וללא צורך בזה).

מעבירים מסר ברור שלא מדברים ככה.

לקטנים אני אומרת להם שהנשמה הטהורה שלהם מצטערת כשהיא שומעת מילים כאלה.

לגילאי העשרה שלפעמים מגלגלים  מילים ששמעו בחוץ על הלשון, אני מבקשת שיפסיקו, ואם צריך, אני מסבירה במילים ראויות מה כוונת המילה הגסה שהם אומרים, ובזה זה נגמר.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...