שרשור שירים על תשובה! כולם מוזמנים להצטרף!חידוש

בואו להיות "משוררי התשובה"

 

כתב מרן הרב זצ"ל:

 

"רגשי התשובה בכל הוד יפעתם, בכל דכדוכי נפשם היותר עמוקים, מוכרחים להיגלות בספרות, למען ילמד דור התחייה את התשובה בעומק נפש, בתכונה חיה ורעננה, ושב ורפא לו. וקום יקום לנו משורר התשובה, שהוא יהיה משורר החיים, משורר התחייה, משוררה של הנשמה הלאומית ההולכת להיגאל".  (אורות התשובה יז ה)

 

"הצער הפנימי של התשובה הוא חומר גדול למשוררי היגון להעיר את כינורם, ולמצרים טרגיים לגלות בו את כשרונם" (שם ח י)

 

 אנו שמחים להודיע על פתיחת שרשור המיועד לכך לכבוד חודש אלול.

כל אחד מוזמן לכתוב את הגיגי רוחו ושירי נפשו על דבר התשובה.

אפשר גם לקבל השראה מפיסקאות באורות התשובה.

בהצלחה

 

@שם מקורי1

@פצלשש!

@נשמות טהורות

@מתנחלת גאה

וכל מי ששכחתי, לא זוכר את כל המשוררות/ים פה

מתחיל...חידוש

 

"ביסוד הכול צריכה לבוא ההסברה הכללית של ביטחון התשובה, ועוצם השלווה, ושמחת עוז, שצריכה להיות מתלבשת הנפש של כל איש אשר אור התשובה מאיר בנשמתו, ולכוון עם זה לבאר איך שמחת-אמת זאת ונועם-זיו-קודש זה איננו מפר יראה, חלילה, ואיננו מגרע כחוט השערה מכל ההתעוררות הנפשית הנקנית בנפש מכל מיני ציורים של יראה תתאה. אדרבה, עוד הוא מרבה את הכוח התמציתי של הזהירות והזריזות הנשמתית, ועם זאת הגדולה העליונה של בהירות חסד אור קדמון ממלאת את כל חדרי הנשמה ביטחה עצומה..."

 

                                                                                                              (אגרות הראי"ה, אגרת שעח)

זה אחד - אלול ! - פרוזה וכתיבה חופשית

וזה עוד אחד - תודה לכל מי שיקרא עד הסוף!

 

שמחת עוז התשובה

 

נאחז חרדה

פחד ורעדה

מפני הלא נודע

העתיד הניצב כחידה

 

שנה חדשה נכנסת

איומה וכועסת

ובתוכה כונסת

ספר, דיו וקסת

 

ובספר יכתבון

כל באי עולם

ובו יחתמון

על העתיד הנעלם

 

ומאורעות העבר

עולים בזיכרונותיי

שמחמתם יגון גבר

וירבו אנחותיי

 

מי באש נשפט

ומי במים

מי בחוסר פת

ומי בחסרון בית

 

ואלה יחדיו חוברים

עם השנה שבפתח

ואת אורה עוכרים

וממלאים לחץ ומתח

 

הטוב טוב אני

מאלו שהיו ואינם

הלא חרדה תכסני

פן אהיה בינם

 

האזכה במאזני רשע

ובכיס אבני מרמה

וכולי מלא פשע

אדם להבל דמה

 

ואנכי מתהלך

כצל בנטותו

בְּכוּ בָכֹה לַהולך

אולי אל יום מותו

 

ורוח על פניי יחלוף

תסמר שערת בשרי

ובית נפשי החל לדלוף

טיפות אימתי ושברי

 

וטיפות השבר נהיו

לפרץ זרם בתוכי

השוטף כל תקווה

ואמונה בכוחי

 

בית נפשי קרס

מזרם הפחד המשתק

את אומצי הרס

ואת נחישותי ריתק

         *

וָאומר אל ליבי

וָאשיב אל חֻבִּי

מה תשתוחחי נפשי

ומה תהמי, החרישי

 

כלום לא מתת אלוקים

אשר שלח לך ממרחקים

הן אלו התחושות

המחשבות, ההרגשות

 

הלוא זוהי חרדת הדין

אליה עיני כל שואפות

וכי לא בה מודדין

ההיו התפילות יפות

            *         

ותען נפשי בלחישה

קול ענות חלושה

דרכך לא תיתכן

לא תרצה בה פני שוכן

 

איה כל כוחותיך

ושמחת חייך

הכך תבוא אל המלך

כחסר כל והלך

 

הלוא המלך אביך

הוא עשך ויכוננך

הבמשפט יעמידך

למען הצר צעדיך

 

החפץ לו כי תטבע

במצולות הייאוש

הממך יתבע

להישתק לבלי מוש

 

מה בצע באלו

לו וגם לך

הלוא בך יהתלו

לאמור, שהם דרכך

 

ואותך ירחיקו

מאביך אוהבך

ואותי ימיקו

וימיסו, בקרבך

 

וכי זוהי היראה

הנכספת, המתבקשת

והיא מטילה מוראה

על נפש מגששת

 

הבט וראה, בתוכך

מה חוללה יראתך

הקֵרַבתך לאהבת בוראך

או שמא הרחיקתך

           *

וָאשיב אל נפשי

דברייך דברי טעם

אך כיצד אשקיט רחשי

ואשכח את מקרי הזעם

 

ומי ערב לי בערבון

שבדיני אצדק

ובי אשמה ועוון

ודק על דק נבדק

           *     

ותען בקרבי ותאמר

לא זהו המבט הנכון

על הדין, הרוח, החומר

אותם בו לבחון

 

לא גופך ניצב

במרכז העניינים

כי אם אשר חוצב

מכיסא תכלת במרומים

 

וזוהי אני, נפשך

רוחך ומהותך

עליי תהיה דאגתך

וכל מחשבתך ומאמצך

 

הסר מחיצות האשם

שבינו לביני

שעוונך בהן נרשם

וַיַּרְבּוּ יגוני

 

שאגיע מכובסת

רעננה ומחודשת

לשנה הנכנסת

שעלינו מתחדשת

 

שבעשרת הימים

הנכנסים ראשונה

עטרת הזמנים

ונזר השנה

 

אתחיל דף חדש

חלק ונקי

שיר בו יחודש

והיה לחלקי

 

והשיר, שורות שורות

ערוכות וסדורות

בכתב פנינים יפה

זוהרות כאבן ישפה

 

זהו שיר החיים

הטהורים והנקיים

אליו אני שואפת

להגיעו כולי נכספת

 

ומתוך שירת הטהרה

של ימי העטרה

אגיע ליום העשור

בלי פגם ומחסור

 

ואתייחד עם דודי

בכל לבי ומאודי

אוחזת ידו בידי

וזהו רזי וסודי

 

והשירה תעלה ותוסיף

ומתוכה תבוא שמחתנו

ובחג האסיף

נאסוף יבולנו

 

יבול התשובה

ותבואת זה החודש

שמחת בית השואבה

שאיבת רוח הקודש

 

וביום העצרת

שמחת עולמים בוערת

על החמדה החבויה

על עצם ההוויה

 

ונפרשת סוכת שלום

על כל המציאות, בחיבה

כמו מתוך חלום

קרן אור מהעולם הבא

 

ותשרי יאיר באורו

על השנה כולה

ויזריח נוגה טהרו

בשפע שמחה וגילה

            *           

אך לשם כך

עליך לגשת למלאכה

את עצתי קח

ועשנה בשמחה

 

זוהי עבודתך

ועליך היא מוטלת

לדאוג לטובת נפשך

שתהא שרה ומחוללת

 

ואל תשית לב

לפחדים ואיומים

היה בוטח ושלו

שתשובתך התקבלה במרומים

 

שפוך שיח לפני קונך

על הצלחת נפשך

ואף על חומרך וגופך

אך לא אלו מגמתך

 

הבורא חפץ לצדקך

ולהצליח את דרכך

אך מבקש ממך

את מעשיך וליבך

 

שיהיו מכוונים לטוב

ואותם יוכל לכתוב

בספר זכרונותיך

להיטיבך באחריתך

 

והמתהלך באשמיו

ולבוראו לא שב

יידון למירוק עוונותיו

שהוא עבורו המיטב

 

כי טוב ה' לכל

ורחמיו על מעשיו

וחפץ לשמוע את קול

תפילת אוהביו וחוסיו

 

ואת יראת העונש

שהילכה עליך אימים

תמזער לרביע וחומש

לעת קטנות המוחים

 

והיראה העליונה

תמלא מקומה

מפני יוצר רוח ונשמה

תולה ארץ על בלי-מה

 

ובתפילות יום הדין

ויום הכיפורים

כשישראל שמו מייחדין

מעריצים ומקדישים וממליכים

 

הֱיֵה שרוי ברוממות

ולא בפחד מרחיק

מי יחיה ומי ימות

שאת השמחה מדחיק

 

התפלל על מלכות שמיים

ותשפוך דמעות כמים

ותשא דעך למרחוק

את הרשעה למחוק

 

ואף על עצמך

שפוך צקון לחשך

והתחזק בתשובתך

ובאומץ קבלתך

 

ביראה ובאהבה

בנחת ובשלווה

תצעד בבטחה

אל השנה החדשה

 

תודה לכל מי שקרא עד לכאן!!!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

...גאולה!

איזה שירים! עושים לי טוב כ"כ...

 

איפה היית עד עכשיו?

לא אשקר ואגיד שקראתי הכל..לב סדוק

קראתי עד האמצע.

מקסים, ממש.

חריזה מצויינת ומדוייקת, ורעיון מעניין וחשוב

יפה ממש!

תודה על התיוגנקדימון
אסתכל מאוחר יותר
עם מישהו יכול עוד כמה לתייג אותי מחר או במוצש אני אשמח....אהבת ישראל!!

זו תהיה בשבילי תזכורת טובה...

ועוד אחד....חידוש

 

השיר עוסק בתחושה שעלולה לעלות בסוף ימי אלול. הבה נקווה שהשנה ההרגשה תהיה שונה מזו

 

אלול חלול

 

אלול כאן בינינו

מדוע לא שמעתי קולו

הן קדם יחלוף ואיננו

ויעבור ולא אבין לו

 

האומנם פנו כך ביעף

ארבעה שבועות ימים

מאז חלף לו אב

והחלו ימי הרחמים

 

מה תוכן יצקתי

בזה החודש

ומראשיתו נמתי

ולא פניתי לקודש

 

אף כי שמעתי

קול שופר עולה

מחמתו כרגע התעוררתי

ושבתי לחיי ההווה

 

הזמן שחלף

לא ישוב

עף ביעף

ונסתלק לבלי שוב

 

יום הדין קרב ובא

ואני אנה אני בא

האזכה לחתימה טובה

מבלי מעשים ותשובה

 

בלבי נתחזקתי

ולעצמי השבתי

אם חמק העבר מידיי

העתיד עודנו כדאי

 

וזהו חסד הבורא

שגמל את בריותיו

וקבע יום דין, מתרה

באדם, לשוב מעוונותיו

 

עשרת ימים קודם

ליום קץ מחילה וסליחה

עבור מי ששקע ברדם

ונפשו עודנה צחיחה

 

שישקה גן נפשו

באלו ימי התשובה

ייטהר מרפשו

וישוב מאהבה

 

אחוז ואל תרף

סגולת עשרת הימים

והמצא לנפשך טרף

התהלך לפניו והיה תמים

גם, מדויק..גאולה!

אהבתי ממש איך שאתה כותב.

 

רק, הבית החמישי הרגשתי שהיה פחות טוב, החריזה וה"עף ביעף"...

 

תודה!

כתיבה מעולהבת מלך!!!!
נוגע ומעורר
👍
מנסה..לב סדוק
עבר עריכה על ידי רק שמחה! בתאריך י' באלול תשע"ז 01:53

התלכלכה, התרנגולת.

נוצותיה נמלאו עפר.

כל הנסיונות לנקות

כשלו

מפני שעדיין רבצה שם.

אך כשלה נמאס,

כשקמה,

התנערה,

לפתע-

לבשו נוצותיה לבן.

 

וּלְאֲדּוּמָת הַקָרְבֹּלֶת,
שְׁקָרְבֹּלְתָּה שָׁנִי
נוֹתַר רַק סִימָן
קָטָן.
 

 

זה לפי זה:

"כאשר התרנגולת מתלכלכת ונוצותיה מתמלאות עפר,

אי אפשר לנקותה עד אשר תקום היא בעצמה ותנער באחת את נוצותיה."

(אין מקום רחוק, עפ"י רבי נחמן)

יפהחידוש

עצוב

תודהלב סדוק

ותודה על השרשור

ערכתי קצת, מוזמן להסתכל..

כתבתי באלול של שנה שעברה.. משתפת עכשיואורה אורה

בס"ד

 

גופי הוא שופר

לא לקולי כי אם לקולך

שופר פשוט כמו הצעקה

הנפלטת עת ראיתי אותך,

פתאום בשדה

בבגדי הריקים

לידי, קרוב כל כך.

 

גופי הוא שופר חלול

וודאי מצאת כי לא תמצא

בי דבר מלבד רצונך.

ובמה אכבד אותך?

ובמה אתלה תקוותי לשנה המתקרבת?

מלבד רצונך הבוקע דרך

מיצרי צרות עיני ופשעי

קטנות אמונתי ונשיפתי הדלה

 

אולי תנשוף גם אתה מן העבר

השני ותפיח בי רוח חדשה

תמלא חללים חללים שבי באמונה
חיה ותקווה לטוב.

 

יפה מאוד --חידוש

יישר כח ותודה על השיתוף. יפה ועמוק

תודה רבהאורה אורה


משהו שכתבתי בתחילת אלול השנה, זה לא שיר, אלא:קופקליפטוסאחרונה

זה לא שיר, נתתי למחשבות שלי בעניין הזה להישפך לתוך הדף:

20170929001236.docx

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקודאחרונה

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נבואת הגוריםטאבי
עבר עריכה על ידי טאבי בתאריך כ' בחשוון תשפ"ז 23:10

גור חתולים נביא אמר לי שמעתה הכל ילך ויסתבך.

שומע? הכל יסתבך. הכל יהיה נורא נורא מסובך.

זה אומר שיהיה רע?

אני נביא, לא פילוסוף. רע זה מושג פילוסופי. אני יודע רק שיהיה מסובך. זאת הנבואה שלי.

זהו? זאת כל הנבואה?

לא. בעצם כן. אפשר להרחיב ולפרט, אבל זה יהיה מסובך יותר.

וזה יסתבך בהדרגה? או בבת־אחת?

גם וגם. הכל יקרה וימשיך לקרות כל הזמן. הכל יסתבך במקביל. הכל ילך ויסתבך עד לרמת הסיבוך המוחלטת, האולטימטיבית. רמת הסיבוך האינסופית שהעולם שואף אליה מבריאתו.

כמו פקעת צמר?

כמו פקעת צמר.

כמו אוזניות בכיס?

כן. כמו אוזניות בכיס. כפי שאתה רואה, העולם שואף לסיבוכיות.

ואני אבין משהו בסופו־של־דבר?

לא, לא תבין דבר. לא יהיה שום היגיון בשום־דבר. ככל שיחלוף הזמן תבין פחות ופחות. וככל שתנסה להבין – או להיפך, תנסה לא להבין וללכת יד ביד עם הגורל – ככל שתבחר, אין לכך שום משמעות. הכל יסתבך בעל־כרחך.

ובמה זה יבוא לידי ביטוי?

בכלום. אתה תקום בבוקר כרגיל. אתה תחטא ותחזור בתשובה. אתה תתפלל, תאהב, תתאכזב ותתחרט. הכל כפי שעשית עד עצם היום הזה. אלא שמיום זה והלאה, כל־זה ייעשה מסובך לאין־שיעור.

נשמע מסובך.

כן. זה כבר התחיל.

ויראבין הבור למים

ריאות אשי נושפות שחורן ואשי שוחקת,

בחלום מלוכים שליחיי להלהיבך לחום

אבְניי נוקשות, לשוני כובלה לבור;

חבולה, על פניו נאנחת,

רפואה.. רפוה.. ותנו כסות לנוכחת.

כי בראותה, רעועה, שריקת תם

כנשימת מלאך המוות בבואו לאור,

בראשי-תבות בואכה דמעתי קודחת

ברקעי מזמור המלח אֲמֹסס את סדום

כ חשון, מתוך שיר כל יום

עצרת תפילהאשר ברא

עצרת להתפלל,

והמילים לא יצאו.

הסתכלת על אמא וסבתא ואיך המילים שלהן משנות את העולם.

נר לשבת קודש.

והלכת ברחוב.

וניסית לעצור ולהתפלל.

ה' אתה שומע אותי?

והרגשת שהוא לא שומע.

אז עצרת אנשים.

סליחה..

היי..

תוכלי להתפלל עליי

אשר ברא בת ששון ושמחה.

והם אמרו שיתפללו,

אבל לא הרגשת שינוי.

זה לא מספיק.

צריך עצרת.

אז טיפסת וטיפסת,

והגעת לגג העולם.

וצעקת:

כולם להתפלל עכשיו על

'אשר ברא בת ששון ושמחה'.

וכולם התפללו.

אבל גם אז שום דבר לא השתנה.

ויצא בת קול ואמרה:

אשר ברא בת ששון ושמחה,

תתפללי על עצמך. יש לך כוח.

והבכי יצא ואיתו מילה ראשונה.

או טאטע, טאטע. אב הרחמן.

המרחם, רחם נא עלינו.

ותן לי לב להבין, להשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד באהבה.

תן לי לב, אמרתי.

ושוב טיפסתי והגעתי לגג העולם ובשנית צעקתי:

אנא תתפללו בשבילי!!

'אשר ברא בת ששון ושמחה'

והם שאלו, על מה להתפלל?

ובקול מתבייש עניתי,

שיתן לי לב להבין.

קטעאנוני.מיתאחרונה

וזה בסדר גם לצעוק שאת לא יודעת מה להגיד או לא מצליחה להתפלל.

זה חלק מהמשחק.

...רחל יהודייה בדם

אני יודעת.

הגלים חונקים. את נחנקת.

הנה הקינוח האחרון.

הסעודה האחרונה.

בואי. התכבדי נא.

הכבוד כבד.

מיותר.

לא רוצה אותו יותר.

רוצה חופש.

התכבדי.

יש לחם על שם המלחמות שלא צלחו.

ל.ח.מ כמו לעג לרש.

יש מים. מי ים. מי יבשה.

את לא ים , הגעש שבך יבש. יצורים לא היו שורדים בך.

את לא יבשה.

אם נוגעים בך, את רטובה.

זיויקאחרונה

את יודעתזכרושיצאנולרקוד

אַתְּ יוֹדַעַת

אֶתְמוֹל חָלַמְתִּי עָלַיִךְ

רָאִיתִי אוֹתָךְ עֲטוּפָה בְּלָבָן

עִם שִׂמְלָה וְזֵר

מְחַכָּה לֶחָתָן

רָאִיתִי אֶת פִּיךְ הַנִּפְעָר

בִּשְׁאֵלָה

אַךְ הֵד קוֹלֵךְ לֹא הִגִּיעַ לְאָזְנִי

רָצִיתִי לִצְעֹק

רָצִיתִי לִבְכּוֹת

אַךְ קוֹלִי נֶאֱלַם

רָצִיתִי לָדַעַת שֶׁעוֹד נוֹתַר לִי סִכּוּי

לְהִנָּצֵל

שֶׁעוֹד לֹא אִבַּדְתִּי כֹּל

רָצִיתִי לִשְׁאֹף לִרְצוֹת וְלָגַעַת

רָצִיתִי רַק מְעַט

לִנְשֹׁם.

וּכְשֶׁהֵד לְחִישׁוֹתַי הַטְּמִירוֹת

נָשָׂא אֶת אַחֲרוֹן כִּסּוּפַי הַנִּסְתָּרִים

הֵחֵלּוּ עֵינַי מַמְטִירוֹת דְּמָעוֹת

נוֹשְׂאוֹת זִכְרוֹנוֹת, נוֹצְרוֹת רְגָעִים

וּכְשֶׁדִּמְמַת הַלַּיְלָה הַגָּדוֹל

אִיְּמָה לְבָלְעֵנִי חַיִּים

נָשָׂאתִי מַבָּטִי מֵעֵבֶר לָאֹפֶק

אַל הַמָּקוֹם בּוֹ צוֹחֲקִים הַמֵּתִים

חָשַׁבְתִּי לְהִתְחַכֵּם

לְהָבִיס אֶת אַחֲרוֹן שִׁבְרֵי הָאָדָם

אַךְ מֶלֶךְ

לְלֹא כֵּס

לְלֹא צֶלֶם

נָדַם.

וּמִי יְשׁוֹרֵר אֶת אַחֲרוֹן רִנּוּנַי

יַזְכִּיר אֶת הֵד שִׁבְרֵי מַחְשַׁבְתִּי

וּמִי יִתְאוֹנֵן וְיִצְעַק וְיִגַּע

בַּכְּאֵב הַשּׁוֹכֵן בְּתוֹךְ לְבָבִי

וְחֹשֶׁךְ עָמֹק

עָשׂוּי לְלֹא חַת

נָעוּץ כָּחֶרֶב

בְּתוֹךְ סֶלַע מַצְפּוּנִי

וְקֵיסָר שֶׁהָפַךְ

לְעֶלֶם מֵת

וְנִשְׁאַר עַתָּה

רַק אֶבְיוֹן חֲרִישִׁי

וְנָדַם הַשִּׁיר

נָמוֹגוּ צְלִילֵי

הַתָּו הָאַחֲרוֹן שֶׁנִּכְתַּב בְּדָמִי

עוֹד נוֹתַר קְצָת חוֹתָם

עוֹד נֶאֱסַף, עוֹד לֹא תַּם

אֶת אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי עַל מִטָּתִי.

מה שאינו עוברסופר צעיר

 

הַכֹּל עוֹבֵר, 

אֲפִלּוּ הַצִּפּוֹרִים יוֹדְעוֹת. 

כְּשֶׁרוּחַ קָרָה 

פּוֹרַעַת נוֹצוֹת 

הֵן מַתְחִילוֹת לְהִתְרוֹמֵם, 

מְחַפְּשׂוֹת בַּיִת חָדָשׁ. 

  

הַכֹּל חוֹלֵף, 

רוּחַ תְּסַפֵּר הַכֹּל. 

אֵיךְ נוֹצַר וְקָמַל 

קָם וְנָפַל, 

אֶת כָּל קוֹרוֹת  

הַאֶרֶץ הַזֹּאת. 

  

אֵיךְ שָׁמַעְנוּ 

עַל הַמַּעֲבָר 

אִם הַנֶּצַח 

כְּלָל לֹא קַיָּם עֲבוּרֵנוּ? 

וּבְצוּרָה חֲלוּפִית, 

מַהוּ הַדָּבָר 

שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵף? 

  

אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הַתְּשׁוּבָה, 

אֲפִלּוּ אֲסַפֵּר לָכֶם אוֹתָהּ בְּעַצְמִי. 

הַדָּבָר הַיָּחִיד  

שֶׁלְּעוֹלָם אֵינוֹ חוֹלֵף 

הוּא אֲנִי. 

מיהו המדבר?טאבי

ומהיכן הוא יודע זאת בכזאת פסקנות.

אתמהה.

הסבר קצרסופר צעיר

סוקרטס אומר ב'פיידון' של אפלטון שאנחנו למדים כל דבר מההפך שלו.

בגלל שיש עצב יש גם אושר, בלי עצב האושר היה מצב סטטי שלא היה מופרד מהשכבה הבסיסית ביותר של הקיום שלנו. הוא גם לא היה מקבל שם או כינוי.

הוא היה פשוט חלק בלתי נפרד מהטבע.

שאלתי את עצמי, מה עם נצח? הרי הוא ההפך של זמני. אבל אנחנו חיים בעולם שכולו זמני. מתי בכלל זכינו להכיר נצח?

הבנתי שלא חשבתי על זה נכון, כל בן אדם רואה בגבולות הדמיון שלו את גבולות העולם.

הדבר היחיד שנצחי בשבילנו הוא ה'אני', הוא הדבר היחיד שמלווה אותנו לאורך כל הדרך. הוא מעין 'נצח' פרטי שיש לכל אחד מאיתנו.

בשבילי, אני קיים לנצח במובן המסוים הזה. ואתה קיים לנצח במובן דומה, אבל אחר, אחד שאיש מלבדך לא יכיר.

הרי כולנו חיים באותו עולם, אבל כל אחד מקבל חתיכה אחרת ממנו, והיא 'נצחית' בשבילו.

מי שרוצה מוזמן לנסות להרחיב את הרעיונות האלו, השיר פשוט מבטא אותם בתמציתיות.

הממ,טאבי

לגבי החלק הראשון אינני מקבל את הנחת היסוד. ברור אמנם שהעולם כפי שאנינו מכירים אותו בנוי באופן של יחסות אבל לוּ הייתה מציאות של אור, זה לא שלא היה אור. אולי לא היה מושג של בוקר (לבקר ולהפריד) ביחס ללילה.

גם הקיום שלנו, יש מושג ברור של קיום ואי־קיום. ואפשר באופן מוחשי מאוד להרגיש את הקיום שלנו, למרות שאין לנו מושג מהו היעדר תודעה. הניגוד בין ה"אני" לאחר מבליט את הפלא אבל זה הכיוון שאני נוטה לקבל.

נצח הוא מושג מופשט, כמו האינסוף. אולי אין שום נצח כלל והכל יתקפל בעוד מיליארדי שנה. או לא יתקפל. או גם יתקםל וגם לא יתקפל.

למרות האפיל הפילוסופי קשה לי לתפוש את האני כיחידה של נצח.

אני חושב שללא חושך האור לא היה מובחן משאר המציאותסופר צעיראחרונה

אבל אני מקבל את מה שאתה אומר, בהחלט עניינה אותי החוויה הסובייקטיבית של כל אחד מאיתנו, שבה הדבר היחיד שתמיד קיים הוא האני שלנו.

משהו מעין אני חושב משמע אני קיים - משהו שמעמיד את הקיום על בסיס האני, עוד לפני הפילוסופיה והשירה.

בריכה, לא־כלוםטאבי

זאת מדי־ערב

טבילה בבריכת לא־כלום.

 

הלא־כלום הזה, מדי־ערב

מְאַכֵּל ומאכל

עד לנקודה האינפיניטיסימלית

הגו סיגים בלא־כלום.

 

ואני בהחלט טהור יותר, אם אני נותר בַּלא־כלום.

ועצוב יותר.

לומד לוותר.

וידיי מלאות בלא־כלום

ולבי גדוש עד גדותיו בלא־כלום.

 

ואת הלא־כלום הזה כבר אסור לחבק

ולא את הבקבוק לשבור, כבר אסור.

ניוותר,

ניוותר בלא־כלום,

אך ניוותר.