לא יודעת אם זה המקרה אבל זה נשמע עניין של סמכות הורית שקורה אצל הרבה אנשים והורים.

לפעמים קורה שהורים לא מצליחים להציב גבולות, (לפעמים מתוך רצון טוב של לבוא לקראת הילד ושיהיה לילד טוב, ורצון לא להגיד לו "לא") ובסופו של דבר זה יכול להגיע לרמות שהילד לא מקשיב כלל להורים. ויתכן שבמוסד הלימודי יותר מצליחים לשים לו גבולות (יתכן שבגלל שלא מנסים להיות נחמדים אליו) ולכן שם הוא לא מרשה לעצמו.

בתור אחת שעוסקת בחינוך אני יכולה לומר לך שזה מקרה קלאסי שנתקלים בו, וזו תופעה מוכרת שהורים מבקשים מהגננת/המורה של הילד לומר לו לעשות משהו כי לה הוא יקשיב ולהם לא.

במקרה כזה ממליצים להורים לפנות ליועץ חינוכי כלשהו שיעזור וידריך מעט איך לשקם את הסמכות ההורית.

זה לא דבר מסובך אך לעיתים צריך להיות נוקשים ובעיקר צריך להיות עקביים. (למשל- אם הורה אומר לילד שלו שאסור עכשיו לשחק במחשב, ואם הוא ישחק אז הוא לא יוכל להיות במחשב בכל היום למחרת, חייבת להיות לזה אכיפה. אחרת הילד רואה שההורים לא רציניים ולא עקביים ולכן ירשה לעצמו לעבור על דבריהם).

לא יודעת אם זה המקרה שציינת, אבל זה הזכיר לי את זה לכן כתבתי.

או שמשום מה הוא מרגיש כאילו מצופה שיהיה "מושלם" בהתנהגות לימודים - ואז בבית הוא פורק את המתח (ואז זה גם קצת "לשבחכם", שמרגיש שבבית, מה שיעשה יקבלו אותו).

או שאתם לא בדיוק יודעים איך לאזן בין אהבה וכללי התנהגות בסיסיים; והוא "מוכשר" - חש בכך ו"מנצל" את זה..

או שהוא באמת "דגם גיל ההתבגרות" כזה..

טוב שאתם שמים לב.

אולי כדאי לקחת אותו לאיבחון רגשי אצל מישהו ממש טוב (לא מישהו מאיזו "אג'נדה". סתם מאבחן טוב). שמא יוכל לעזור לכם לעמוד קודם כל על שורש הענין. וגם לתת קצת כיוון.

הצלחה רבה.

אפשר לבדוק דרך הקופ"ח את הרשימה שהם משתתפים בה - ואח"כ לנסות לסנן שמות (מחפשים בגוגל על המדוברים, נסיונם וכד'. שואלים במרפאה אליה מפנים, על הנסיון וכו').

סה"כ, מי שמנוסה ומקצועי - זה לא אמור להיות בשבילו סיפור גדול.

מלבד שאלונים אובייקטיביים שמעבירים - הרי שאדם מבין ענין, ידובב את הילד, כמה חשוב להיות מצטיין, למשל... על המצב החברתי, שאלות עקיפות על ההתנהלות בבית... לא מאד מסובך.

קודם לדבר טלפונית עם יועץ חינוכי, לתאר לו את המקרה ולשאול אותו באיזה כיוון כדאי לפעול. אם הוא ירגיש שיש צורך-  יתכן שהוא ימליץ על אבחון רגשי. ואם לא אז יגיד מה כדאי.

אם תרצי מספר של יועץ חינוכי  מוכר פני אליי באישי במסר.

אני לא חושב שזה "איבחון רגשי" במובן הרגיל (מאיזו לידה? שלו - או של אח קטן יותר?).

אבל, יש פסיכולוגים שמתמחים בילדים קטנים. גם גני ילדים עובדים עם כאלה שעושים תצפיות בגנים לפעמים.

תתחילו מרופא ילדים - התייעצות על בדיקות פשוטות. אולי חסר איזה חומר?

אח"כ הפניה לייעוץ.

ותמיד חום ואהבה ועידוד, ללא קשר לזמן שעושה או לא עושה משהו. ופידבק חיובי נעים ונורמלי כל דברים טובים.

הצלחה רבה.

בתור אימא אני שמתי לב שחוסר שקט אצל תינוקות זה רעב הרבה פעמים. וגם בגן הוא לא משתתף כאילו אין לו כוח ובבית הוא עצבני... אצל ילדים שלי במיוחד אצל בכור זה היה מאוד מורגש. גם עייפות. 

האם אתם יוצאים הרבה לגינה? יש ילדים שחייבים גינה בכל מזג אוויר. אי-אפשר לחכות אתם עד חמש בערב בקיץ או עד בוא אביב בחורף. 

חוץ מזה יכול חינוך שלכם לא ברמה שלו? לדעתי טבלת עידוד בדרך כלל לא מתאימה בגיל שלוש. רב בני שלוש עוד לא שם. בעיניי בגיל הזה רק תגובה מידית גם לטוב וגם לרע. ובכללי גם בן שלוש חכם הוא די תינוקי. הוא יכול להינעל רק על מכנס ירוק כי הוא חייל, לרצות רק צלחת כתומה, ולדרוש ללכת בצד מדרכה יותר קרוב לירח. 

אבל כדאי מאוד לאבחן ויסות חושי (כלול באבחון של ריפוי בעיסוק- דרך הקופה ממתינים כמעט שנה, אפשר במקביל להמתנה לקבל המלצות לתפריט סנסורי ולראות אם משפיע ומרגיע את הנסערות)

ברור שיש לו קושי אובייקטיבי כל שהוא , (כמובן שסמכות הורית ועיצוב התנהגות זה בסיס מצוין, אך זה לא פותר כל בעיה).  אולי יש לו חסרים משמעותיים של רכיבי תזונה, השלמה שכזו משפיעה על מכלול ההתנהגויות.

שמן דגים, ויטמין D, ויטמין E, ויטמין C, שמנים טובים מהחי (חמאה, בקר שמן) כל אלו הכרחיים לתפקוד תקין של מערכות רבות בגוף- ובכללן גם המערכת העצבית והנוירולוגית שכל התופעות ההתנהגותיות שציינת קשורות ותלויות בה. וכמעט כולם חסרים ברמה כרונית אצל רוב האוכלוסיה כיום.

יש ילדים רגישים יותר שההשפעה של חוסר ברכיבי התזונה האלו בולטת והשיפור בזמן התיסוף- הוא ממש מיידי. אפשר להוסיף כל פעם משהו אחר בעדינות ולשים לב להשפעות השונות.

זה לא מצריך בדיקה מקדימה- כי כאמור, אין בעיית עודפים בתוספים האלו וצריך לדאוג לאספקה תמידית וקבועה שלהם.

מה שבטוח הוא- שאין לו יצר הרסני, התיאור שלך ממש עונה על הקשיים שפירטתי והוא חסר אונים עוד יותר ממכם. כמובן שיכולים להיות דברים אחרים ושונים, אך רציתי רק להעלות את הכיוון הזה.

1. רופא התפתחות זה נחמד להתפתחות הפיזית, אבל לרוב אין להם מושג בעניינים שכאלו.  אצלנו הרופא גער בי כשהעלתי חששות לקושי מסויים כשהילד היה בן 3, ואם היה מתייחס ברצינות לחשש שלי, היינו מאבחנים קושי משמעותי וקריטי בשלב מוקדם בהרבה (בפועל נוירולוגית מדהימה אבחנה זאת בגיל 6.5 לאחר הרבה גישושים ואבחונים שונים)

2. אבחון של ויסות חושי, את מבקשת מהרופא ילדים הפניה למרפאה בעיסוק, (משתפת אותו בחששות ומוסיפה עוד תיאורים מוטוריים קלאסיים אם יש כאלה- תגגלי קצת על הנושא כדי להבין מה את אמורה לחפש)

ובמקביל יוצרת קשר עם מרכז אבחון, תלוי באיזו קופה את, וממלאה את הטפסים שהם מעבירים לך. אפשר גם דרך המזכירה של המרפאה לבקש- צריך לנג'ז ולהיות קצת נודניקית, טופסולוגיה ופקסים וכו'. התור הוא.

3. התוספים שכתבתי, אין צורך בבדיקה זו בעצם השלמת תזונה, תתחילי באחד למשך שבועיים עד חודש כדי לוודא שאין השפעות שליליות (עצירות/שלשול וכו')  ואח"כ תוסיפי אחד נוסף. אלו חוסרים שיש לכולם באופן גורף, נובעים מתזונה שדלה בחלבון איכותי מהחי, שמנים מהחי (מתי בישלת לאחרונה עם שומן כבש...) ועשירה בפחמימות וגלוטן. (D, E, B, C ) 

4. כן כדאי לבקש מרופא הילדים הפניה לבדיקת דם וספירת דם- כדי לבדוק ערכים של ברזל וB12 ובטח יש עוד הרבה דברים חשובים שם, שהרופא כן מבין בהם (כי בתזונה לצערי רופאים ממש לא מבינים)

5. תנסי לתגבר בארוחות הערב את האוכל ברכיבים איכותיים כדי להשלים את חסר בעיקר: ביצים, מרקי בשר ועצמות, שומן חמאה, שומן קוקוס  ארוחה ללא לחם או קורנפלקס (הרי בבוקר אוכלים כריך, בצהרים אם הילד בהזנה בבי''ס אז המצב שם גם לא משהו, ובערב זה הזמן היחיד שניתן לתסף להם משהו) 

6. בהצלחה!

יש הנחיות הורים שיש בהן פחות מקום למורכבות של הילדים. (אגב, חלק מהן כלל לא מבוססות מחקרית). ואז, במצבים של בעיות רגשיות, או בעיות אחרות, כולם סובלים: ההורים, הילד, האחים...

התנהגות מוגזמת וקיצונית שכזו - מקלל, צורח ומרביץ להורים - (יש להניח שבסביבה שלהם זה לא מקובל בכלל) יכולה להיות מבעיה, או קושי. (אפילו שבביה"ס ההתנהגות אחרת). ואז הנחיית הורים גם לא עוזרת וגם מאמללת.

צריך לבדוק.

הצעתי כיוון בתגובה לפותחת השרשור. בטח יש עוד הרבה.

תמיד עדיף משהו אנושי על ספר. אבל שיהיה שייך לעניין. יקראו, יבררו עוד אפשרויות, ויבחרו משהו מתאים.

וממש לא סביר להניח שזו בעיה חינוכית. ומי שיעבוד על גבולות (בסגנון הנחיית הורים מצויה - אולי יש יוצאים מן הכלל) כשיש לילד קושי אמיתי (כמו שנשמע) - מה ש'רצים' להציע לפעמים - יפגע בכולם כמו שכתבתי.

והערה קטנה: ההורים האלו גיבורים. מתמודדים עם בעיות לא פשוטות. הם וודאי יודעים לחנך - הרי שאר האחים לא מתנהגים ככה.. (ולא צריך להיות חכם גדול כדי להציב לילד גבולות ברמה של לא לקלל ולא להכות הורים, אז כנראה שהבעיה אינה חוסר גבולות). נראה לי שמשפטים כמו 'סביר להניח שיש פה עניין חינוכי' מחלישים מאוד. בטוחה שכוונתך היתה לטובה בכל אופן.

(ולגבי זה שההתנהגות כזו רק כשהוא בבית - זה ממש לא מעיד על בעיה חינוכית. זה קורה גם כשיש קשיים אמיתיים לילד, וזה גם מוזכר בספר שהמלצתי עליו).

של ד"ר גרין.

תבדקו אם התופעה שהספר עוסק בה מתאימה למקרה שלכם.

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.