לא יודעת אם זה המקרה אבל זה נשמע עניין של סמכות הורית שקורה אצל הרבה אנשים והורים.

לפעמים קורה שהורים לא מצליחים להציב גבולות, (לפעמים מתוך רצון טוב של לבוא לקראת הילד ושיהיה לילד טוב, ורצון לא להגיד לו "לא") ובסופו של דבר זה יכול להגיע לרמות שהילד לא מקשיב כלל להורים. ויתכן שבמוסד הלימודי יותר מצליחים לשים לו גבולות (יתכן שבגלל שלא מנסים להיות נחמדים אליו) ולכן שם הוא לא מרשה לעצמו.

בתור אחת שעוסקת בחינוך אני יכולה לומר לך שזה מקרה קלאסי שנתקלים בו, וזו תופעה מוכרת שהורים מבקשים מהגננת/המורה של הילד לומר לו לעשות משהו כי לה הוא יקשיב ולהם לא.

במקרה כזה ממליצים להורים לפנות ליועץ חינוכי כלשהו שיעזור וידריך מעט איך לשקם את הסמכות ההורית.

זה לא דבר מסובך אך לעיתים צריך להיות נוקשים ובעיקר צריך להיות עקביים. (למשל- אם הורה אומר לילד שלו שאסור עכשיו לשחק במחשב, ואם הוא ישחק אז הוא לא יוכל להיות במחשב בכל היום למחרת, חייבת להיות לזה אכיפה. אחרת הילד רואה שההורים לא רציניים ולא עקביים ולכן ירשה לעצמו לעבור על דבריהם).

לא יודעת אם זה המקרה שציינת, אבל זה הזכיר לי את זה לכן כתבתי.

או שמשום מה הוא מרגיש כאילו מצופה שיהיה "מושלם" בהתנהגות לימודים - ואז בבית הוא פורק את המתח (ואז זה גם קצת "לשבחכם", שמרגיש שבבית, מה שיעשה יקבלו אותו).

או שאתם לא בדיוק יודעים איך לאזן בין אהבה וכללי התנהגות בסיסיים; והוא "מוכשר" - חש בכך ו"מנצל" את זה..

או שהוא באמת "דגם גיל ההתבגרות" כזה..

טוב שאתם שמים לב.

אולי כדאי לקחת אותו לאיבחון רגשי אצל מישהו ממש טוב (לא מישהו מאיזו "אג'נדה". סתם מאבחן טוב). שמא יוכל לעזור לכם לעמוד קודם כל על שורש הענין. וגם לתת קצת כיוון.

הצלחה רבה.

אפשר לבדוק דרך הקופ"ח את הרשימה שהם משתתפים בה - ואח"כ לנסות לסנן שמות (מחפשים בגוגל על המדוברים, נסיונם וכד'. שואלים במרפאה אליה מפנים, על הנסיון וכו').

סה"כ, מי שמנוסה ומקצועי - זה לא אמור להיות בשבילו סיפור גדול.

מלבד שאלונים אובייקטיביים שמעבירים - הרי שאדם מבין ענין, ידובב את הילד, כמה חשוב להיות מצטיין, למשל... על המצב החברתי, שאלות עקיפות על ההתנהלות בבית... לא מאד מסובך.

קודם לדבר טלפונית עם יועץ חינוכי, לתאר לו את המקרה ולשאול אותו באיזה כיוון כדאי לפעול. אם הוא ירגיש שיש צורך-  יתכן שהוא ימליץ על אבחון רגשי. ואם לא אז יגיד מה כדאי.

אם תרצי מספר של יועץ חינוכי  מוכר פני אליי באישי במסר.

אני לא חושב שזה "איבחון רגשי" במובן הרגיל (מאיזו לידה? שלו - או של אח קטן יותר?).

אבל, יש פסיכולוגים שמתמחים בילדים קטנים. גם גני ילדים עובדים עם כאלה שעושים תצפיות בגנים לפעמים.

תתחילו מרופא ילדים - התייעצות על בדיקות פשוטות. אולי חסר איזה חומר?

אח"כ הפניה לייעוץ.

ותמיד חום ואהבה ועידוד, ללא קשר לזמן שעושה או לא עושה משהו. ופידבק חיובי נעים ונורמלי כל דברים טובים.

הצלחה רבה.

בתור אימא אני שמתי לב שחוסר שקט אצל תינוקות זה רעב הרבה פעמים. וגם בגן הוא לא משתתף כאילו אין לו כוח ובבית הוא עצבני... אצל ילדים שלי במיוחד אצל בכור זה היה מאוד מורגש. גם עייפות. 

האם אתם יוצאים הרבה לגינה? יש ילדים שחייבים גינה בכל מזג אוויר. אי-אפשר לחכות אתם עד חמש בערב בקיץ או עד בוא אביב בחורף. 

חוץ מזה יכול חינוך שלכם לא ברמה שלו? לדעתי טבלת עידוד בדרך כלל לא מתאימה בגיל שלוש. רב בני שלוש עוד לא שם. בעיניי בגיל הזה רק תגובה מידית גם לטוב וגם לרע. ובכללי גם בן שלוש חכם הוא די תינוקי. הוא יכול להינעל רק על מכנס ירוק כי הוא חייל, לרצות רק צלחת כתומה, ולדרוש ללכת בצד מדרכה יותר קרוב לירח. 

אבל כדאי מאוד לאבחן ויסות חושי (כלול באבחון של ריפוי בעיסוק- דרך הקופה ממתינים כמעט שנה, אפשר במקביל להמתנה לקבל המלצות לתפריט סנסורי ולראות אם משפיע ומרגיע את הנסערות)

ברור שיש לו קושי אובייקטיבי כל שהוא , (כמובן שסמכות הורית ועיצוב התנהגות זה בסיס מצוין, אך זה לא פותר כל בעיה).  אולי יש לו חסרים משמעותיים של רכיבי תזונה, השלמה שכזו משפיעה על מכלול ההתנהגויות.

שמן דגים, ויטמין D, ויטמין E, ויטמין C, שמנים טובים מהחי (חמאה, בקר שמן) כל אלו הכרחיים לתפקוד תקין של מערכות רבות בגוף- ובכללן גם המערכת העצבית והנוירולוגית שכל התופעות ההתנהגותיות שציינת קשורות ותלויות בה. וכמעט כולם חסרים ברמה כרונית אצל רוב האוכלוסיה כיום.

יש ילדים רגישים יותר שההשפעה של חוסר ברכיבי התזונה האלו בולטת והשיפור בזמן התיסוף- הוא ממש מיידי. אפשר להוסיף כל פעם משהו אחר בעדינות ולשים לב להשפעות השונות.

זה לא מצריך בדיקה מקדימה- כי כאמור, אין בעיית עודפים בתוספים האלו וצריך לדאוג לאספקה תמידית וקבועה שלהם.

מה שבטוח הוא- שאין לו יצר הרסני, התיאור שלך ממש עונה על הקשיים שפירטתי והוא חסר אונים עוד יותר ממכם. כמובן שיכולים להיות דברים אחרים ושונים, אך רציתי רק להעלות את הכיוון הזה.

1. רופא התפתחות זה נחמד להתפתחות הפיזית, אבל לרוב אין להם מושג בעניינים שכאלו.  אצלנו הרופא גער בי כשהעלתי חששות לקושי מסויים כשהילד היה בן 3, ואם היה מתייחס ברצינות לחשש שלי, היינו מאבחנים קושי משמעותי וקריטי בשלב מוקדם בהרבה (בפועל נוירולוגית מדהימה אבחנה זאת בגיל 6.5 לאחר הרבה גישושים ואבחונים שונים)

2. אבחון של ויסות חושי, את מבקשת מהרופא ילדים הפניה למרפאה בעיסוק, (משתפת אותו בחששות ומוסיפה עוד תיאורים מוטוריים קלאסיים אם יש כאלה- תגגלי קצת על הנושא כדי להבין מה את אמורה לחפש)

ובמקביל יוצרת קשר עם מרכז אבחון, תלוי באיזו קופה את, וממלאה את הטפסים שהם מעבירים לך. אפשר גם דרך המזכירה של המרפאה לבקש- צריך לנג'ז ולהיות קצת נודניקית, טופסולוגיה ופקסים וכו'. התור הוא.

3. התוספים שכתבתי, אין צורך בבדיקה זו בעצם השלמת תזונה, תתחילי באחד למשך שבועיים עד חודש כדי לוודא שאין השפעות שליליות (עצירות/שלשול וכו')  ואח"כ תוסיפי אחד נוסף. אלו חוסרים שיש לכולם באופן גורף, נובעים מתזונה שדלה בחלבון איכותי מהחי, שמנים מהחי (מתי בישלת לאחרונה עם שומן כבש...) ועשירה בפחמימות וגלוטן. (D, E, B, C ) 

4. כן כדאי לבקש מרופא הילדים הפניה לבדיקת דם וספירת דם- כדי לבדוק ערכים של ברזל וB12 ובטח יש עוד הרבה דברים חשובים שם, שהרופא כן מבין בהם (כי בתזונה לצערי רופאים ממש לא מבינים)

5. תנסי לתגבר בארוחות הערב את האוכל ברכיבים איכותיים כדי להשלים את חסר בעיקר: ביצים, מרקי בשר ועצמות, שומן חמאה, שומן קוקוס  ארוחה ללא לחם או קורנפלקס (הרי בבוקר אוכלים כריך, בצהרים אם הילד בהזנה בבי''ס אז המצב שם גם לא משהו, ובערב זה הזמן היחיד שניתן לתסף להם משהו) 

6. בהצלחה!

יש הנחיות הורים שיש בהן פחות מקום למורכבות של הילדים. (אגב, חלק מהן כלל לא מבוססות מחקרית). ואז, במצבים של בעיות רגשיות, או בעיות אחרות, כולם סובלים: ההורים, הילד, האחים...

התנהגות מוגזמת וקיצונית שכזו - מקלל, צורח ומרביץ להורים - (יש להניח שבסביבה שלהם זה לא מקובל בכלל) יכולה להיות מבעיה, או קושי. (אפילו שבביה"ס ההתנהגות אחרת). ואז הנחיית הורים גם לא עוזרת וגם מאמללת.

צריך לבדוק.

הצעתי כיוון בתגובה לפותחת השרשור. בטח יש עוד הרבה.

תמיד עדיף משהו אנושי על ספר. אבל שיהיה שייך לעניין. יקראו, יבררו עוד אפשרויות, ויבחרו משהו מתאים.

וממש לא סביר להניח שזו בעיה חינוכית. ומי שיעבוד על גבולות (בסגנון הנחיית הורים מצויה - אולי יש יוצאים מן הכלל) כשיש לילד קושי אמיתי (כמו שנשמע) - מה ש'רצים' להציע לפעמים - יפגע בכולם כמו שכתבתי.

והערה קטנה: ההורים האלו גיבורים. מתמודדים עם בעיות לא פשוטות. הם וודאי יודעים לחנך - הרי שאר האחים לא מתנהגים ככה.. (ולא צריך להיות חכם גדול כדי להציב לילד גבולות ברמה של לא לקלל ולא להכות הורים, אז כנראה שהבעיה אינה חוסר גבולות). נראה לי שמשפטים כמו 'סביר להניח שיש פה עניין חינוכי' מחלישים מאוד. בטוחה שכוונתך היתה לטובה בכל אופן.

(ולגבי זה שההתנהגות כזו רק כשהוא בבית - זה ממש לא מעיד על בעיה חינוכית. זה קורה גם כשיש קשיים אמיתיים לילד, וזה גם מוזכר בספר שהמלצתי עליו).

של ד"ר גרין.

תבדקו אם התופעה שהספר עוסק בה מתאימה למקרה שלכם.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....