התחלת כיתה א' היא חוויה מטלטלת לפעמים, וצריך אחה"צ פנויים ממטלות כדי לחזור להתמודדות ביום שלמחרת.

אפשר להציע לעשות את המינימום שבמינימום - לכתוב אות אחת, מספר אחד, ואם מדובר בתרגילים שהוא צריך לפתור, שיפתור בעל פה ואת תכתבי במקומו את התשובה. ולכתוב למורה בצד התרגיל שזה הסידור שלך עם הילד כרגע.

ואפשר להציע להכין שיעורים במקום ובזמן לא שיגרתיים - למשל, בלילה לפני השינה, במיטה, כשהוא מחובק על ידי אמא או אבא.

או להזמין אותו אלייך למיטה כשאת נחה בצהריים.

לתת לו קודם להירגע, לפרוק את המתח, לשחק ולעשות את כל הדברים האהובים שהיה רגיל לעשות אחה"צ כשהיה תלמיד בגן.

מה שכן, להיות עם האצבע על הדופק - אולי יש קושי מוטורי או אחר שמונע ממנו לגשת אל המשימה בקלות.

לא להילחץ, להכל יש פתרונות, הכי חשוב זה התמיכה והתחושה החיובית שהוא מקבל מכם.

או לברר איתו למה הוא מתנגד? שישים את האצבע על הקושי.

אם כלום לא עוזר, אפשר אפילו רסקיו של באך, עוזר לעמעם את החרדה.

רב הסיכויים שהוא לא עומד בקצב או לא יודע איך לעשות, אז צריך לשבת ולראות מה קורה , אולי לעזור ולהסביר בסבלנות. 

אופציה שנייה שסתם לא בא לו או שהוא עושה דווקא אז כנראה פשוט להציב עובדה שבשעה כך וכך עושים שיעורי בית. אבל שזה לא יימשך יותר מחצי שעה. 

חשוב שיהיה מקום נוח ואחים לא יפריעו לו ולא יסיחו דעתו.

הרבה הורים מתבלבלים וחושבים שהאחריות שהילד יעשה

שיעורי בית היא שלהם וזו טעות גדולה. שיעורי הבית הם האחריות של

הילד, והוא צריך ללמוד את זה. בבתים בהם ההורים לקחו את האחריות

על הכנת השיעורים, הילד לא לומד להיות אחראי עליהם בעצמו, ולא

עושה את השיעורים בעצמו אלא אם ההורים שלו דוחפים אותו לכך, כי

הוא למד שלדאוג לעשיית שיעורי הבית זה התפקיד של ההורים ולא שלו.

(אפשר לראות הרבה בתים כאלה, בהם הילד עושה שיעורים רק אחרי

שמכריחים אותו)

מה זה אומר שהשיעורי בית הם של הילד?

את לא צריכה לשאול אם המורה נתנה שיעורים, את לא צריכה לשאול מה

השיעורים ובטח ובטח שאת לא צריכה להכריח אותו לשבת לעשות שיעורים.

תני לו להבין ששיעורי הבית הם לגמרי שלו ולגמרי באחריותו. כן חשוב לומר לו שאת

תמיד לרשותו אם הוא צריך עזרה בשיעורים, אבל תני לו להיות זה שבא אליך.

את מצידך לא צריכה א להתעסק בזה.

מה יקרה?

הוא לא יעשה שיעורי בית פעם אחת, פעם שניה, פעם שלישית. הוא יקבל נזיפה

מהמורה, אפילו טלפון להורים ובסוף הוא יבין שאם אין אני לי מי לי וישב לעשות 

שיעורים. כי ילד בסופו של דבר רוצה לרצות את המורה וההורים ולהיות תלמיד טוב.

זה נשמע אולי מוזר אבל זו גישה מוכחות שעובדת.

הילד צריך ללמוד ששיעורי הבית הם שלו ולא של אמא, ואם אמא כל הזמן תשאל:

"מה היו השיעורים?", "עשית שיעורים?", "שב לעשות שיעורים", למה את לא עושה שיעורים?"

הוא לא ילמד את זה אף פעם וימשיך לא ליזום מעצמו את הכנת השיעורים.

רסקיו יכול לעזור למי שחווה קושי אובייקטיבי ברכישת הקריאה והכתיבה,

בלי קשר לעומס ולדרישות של המערכת.

צריך לבדוק מה מונע ממנו או מקשה עליו ולפי זה לפעול

ואז לשדרג אותה.

להפוך את זה לזמן שמחכים לו,

להכין כיבוד שווה שהוא אוהב,

לשבת רק איתו ולהכין יחד את שיעורי הבית.

לפחות עד חנוכה יצטרך את התיווך שלכם.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....