בעיקרון אנחנו סוברים בדיוק כמותכם, אבל בקשות מהילדים וגם בחינה של המציאות - מתחילים קצת לערער לנו את ה"סברה"...

אם עוד יגיבו כמוך, נוכל להיות יותר בטוחים בעמדתנו, ולשדר אותה לילדים כמו שצריך .

ה"תלונות" הן בעיקר של הבת הבכורה, עוד מעט בת 10. היא בחדר עם אחותה שעוד מעט בת שלוש - והיא עושה לה הרבה בלגנים בחפצים ובמיטה. חוץ מזה שהן אמורות ללכת לישון בשעות אחרות.

הגדולה רוצה לפתור את הבעיה או בכך שיהיה לה חדר פרטי, או בכך שאחיה בן השמונה יהיה איתה בחדר במקום הקטנה.

(הפתרון הכי הגיוני שמצאנו בינתיים הוא להפריד איכשהו את אחד החדרים לשני חלקים - ואז או שהקטנה תישאר איתה, אבל בחלק השני של החדר, או שהבן הגדול יהיה איתה - אבל תהיה מחיצה ביניהם...)

הרצון שלה לחדר פרטי מובן.

וגם ההציעה שהאח יהיה במקום הקטנה, יש בה משהו תמים, ואמיתי מבחינתה. 

לדעתי, אם יש אפשרות - אכן לתת לה חדר לבד. 

ואם אתם יכולים לחלק את החדר לשניים - באין חדר נוסף - אז מצוין. 

ההסבר כמובן צריך להיות שנעניתם לבקשתה לחדר פרטי.. (אבל לא לעשות "מחיצה" בינה לבין הבן, אלא לחלק לשניים. יש כל מיני אפשרויות יצירתיות, כולל קיר גבס)

עדיין לא משנה לי שיהיו בנים ובנות.
זה מאוד לא נוח שגדולים יהיו עם קטנים כי הצרכים שונים והם ישנים בשעות שונות.
חדר פרטי בגיל גדול לדעתי חשוב (אם יש אפשרות). עדיף אפילו לחלק חדר גדול ל-2 קטנים.
הפרטיות חשובה לגדולים. מצד שני לא להגזים בפרטיות לדעתי.

אז לדעתך זה עלול להזיק איכשהו למתבגר?

(חושבת על עצמי כילדה-נערה - היה לי חדר פרטי בהתחלה, אבל אח"כ דווקא הכנסתי מיוזמתי את אחותי הקטנה לחדר... וחושבת, לעומת זאת, על המשפחות בסביבתנו - לא נראה לי שיש לבתי חברה עם חדר פרטי... ובכ"ז כולן נראות מאושרות או שאולי לא, מי יודע?...)

אבל כדאי שתהיה להם פינה שקטה.
אפשר גם 2 גדולים לדעתי. אבל עם קטנים זו ממש בעיה כי ברגע שהם הולכים לישון, הגדולים צריכים לצאת מהחדר או שהחדר חשוך וזה לא אפשרי לעשות בו שום דבר... לא כיף.

טוב, פשוט נצטרך לראות בהמשך איך יהיה...

בינתיים שעות השינה שלהם לא רחוקות כ"כ זו מזו...

לי אף פעם לא היה חדר פרטי באמת...

לפעמים רוצים קצת פינה שקטה מכל ההמולה, במיוחד אם יש ילדים קטנים... מצד שני גיל 10 - הם בעצמם ההמולה של הילדים... 

אבל בגדול זה תורם המון להיות בחדר משותף.. זה לדעת לוותר, לחיות עם עוד מישהו.

אם הפער הוא ממש גדול ביניהן אז אולי לחלק את החדר בצורה שתהיה יותר נוחה לה ותתן לה פרטיות.

לדעתי לא ביחד בן ובת בגילאים כאלה... לדעתי זה כבר לא שייך, הם גדולים.

גדולים - כבר עדיף להפריד בין המינים.

אם כולם קטנים, זה אחרת.

"חדר פרטי" - יש בו צדדים לכאן ולכאן.

וזה תלוי גם באופי של הילדים, בגיל, באפשרות לא להפלות אחד מול השני..

אנחנו צריכים עוד לעשות החלטות סופיות בעניין.

(יש גם משהו חמוד ששתי הבנות ביחד - יש בו אווירה של בנות עם קוקיות וקישוטים יפים, והגדולה נהנית להלביש בבוקר את הקטנה וכו'. סה"כ היא גם נהנית מנוכחותה בחדר איתה, ובעצם בעוד שנה-שנתיים הקטנה כבר לא תהיה כ"כ קטנה ושובבה...)

יש לנו עוד שני בנים מלבד הגדול - וביחד הם מהווים "כוח" של בלגן ושטויות. לוקח זמן רב להרדים אותם, במיוחד מכיוון שהגדול אמור לישון בשעות קצת אחרות...

ואנחנו בהתלבטות גם לאיזה חדר להכניס את התינוק (בן 4.5 חודשים) עוד מעט, וגם לכן חושבים על שינוי...

לתת הזדמנות לחדר פרטי

(בזמנו אמא שלי נתנה לי והרגשתי טוב ושמח

אחכ פחדתי ורציתי לחזור)

לשים לישון קטנים ביחד

ועוד שנה או חצי שנה לנסות לחזור לרגיל

זה לא חוק בל יעבור

אני גדלתי במשפחה ב"ה ברוכת ילדים.

בחלוקה השתנתה כל הזמן כי ילדים גדלו ואיטרקציות השתנו.

היו כאלו שהיה להם נוח יותר לישון עם קטנים כדי שיהיה כמו חדר לבד, והיו שהעדיפו עם בנות גילן.

אני לדוג' ישנתי עם אח שלי באותו חדר רוב השנים (אין בעיה הלכתית באמת. וגם כשהייתי עם אחיות שלי לא הלבשתי בחדר מעולם. מגיל 6 בערך כולם מתלבשים בשירותים- גם הבנים. זה שדר בעיני מאד נכון.)

כי הסתדרתי איתו הכי טוב. 

היתה תקופה של כמה שנים שהייתי עם שני האחים שלי בחדר (קראו לו ה"חדר בנים" כי גם אני היתי "טום בוי"...)

יש אנשים שצריכים פרטיות באופן מאד חזק.

עצן המגורים בבית נותן להם יכולות חברתיות. לא חייב שגם בחדר יהיו איתם עוד אנשים..

במשפחה שלי זה לא התאפשר אף פעם חדר לבד..ואף אחד לא התלונן בקול...ודווקא גדלנו סבבה וזה.. גם היום ההמולה לא מאד מפריעה לנו כאחים עם המשפחות.

אבל במשפחה של בעלי לכל אחד או שניים יש חדר.. ובעלי היה בחדר פרטי משלו... ורואים את ההבדל.

אצלם קשה להם לחשוב על המולה בבית כשבאים מלא להתארח, כל אחד חייב את הפינה שלו. לבעלי די קשה אצל ההורים שלי כשכולם מגיעים...לי לא אכפת כ"כ.

אני חושבת אבל שיש ילדים שלא היו מסתדרים בלי פינה שקטה משלהם בלי הפרעות וזה קריטי להם מאד! וחייב לשים לב אם הילד יוצא מאיזון הרבה פעמים או משתגע או מתפרע או סתם לא טוב לו ולנסות לראות אולי זה בגלל חוסר בפרטיות ושקט...  בעיקר מאותגרי קשב וריכוז .

שגרה בדירה של שלושה חדרים - ולאחד הילדים שם יש "חדר" נפרד (איזו מרפסת סגורה, או משהו כזה).

היה נשמע מהתיאור שהוא ילד שממש זקוק לזה, וההורים שלו נהגו בחכמה ואפשרו לו את זה - גם במחיר של הצטופפות שאר הילדים בחדר אחד. (והחכמה היותר גדולה, כנראה, זה איך הם עשו את זה בלי שהילדים האחרים יקנאו...)

נראה לי שבגיל ההתבגרות דווקא עדיף לא להיות לבד

שני הילדים באותו החדר. הבת הגדולה בת 8.5 ,בכיתה ג' . ואחיה הקטן בן חמש בגן חובה.

הם מאז ומתמיד יחד ולא מפריע להם,שהם ביחד. נכון שלפעמים יש מריבות וכו .. טוב להם ממש ביחד,שמחים.

לא חשבתי בכלל על ההפרדה,רק כאן בפורום בעקבות השאלות ...אני מתחילה לחשוב.

על נושא זה, צניעות בין שני המינים. הגדולה מדי פעם מזכירה,כי יש לה (אולי) חברות שיש להן חדר לבד.

ואני אומרת לה,שאצלנו כולם ביחד. הכל ביחד,בשותף בחבורה ....וזהו כך זה נגמר.

אני זוכרת שתמיד הינו ביחד בחדר כל האחים (אנחנו רק 3 אחים).

אני אחי ואחותי. בשלב כלשהו שעברנו דירה והינו קצת יותר גדולים, אז אמי פצלה את אחי לחדר נפרד -צניעות.

אני הייתי בערך בת 10  היה בן 9 . ונשארתי אם אחותי.

יותר מאוחר שעברנו לבית גדול יותר והינו כבר בגיל ההתבגרות.

(אז הייתי בת 14, אחי בן 13 , ואחותי  הקטנה בת ה12.)  

אז היה לכל אחד חדר משלו ....

כי מצד ייחוד הבעיה יותר נדירה אבל אפשרית, העניין הוא קצת אחר, חינוכי להרגיל למרחק בין בנים לבנות

אם יש ילדים בגילאי3-5 נגיד בן ובת

אז לא אשים אותם יחד עם התינוק אלא אשים אותם בחדר ללא תינוק, כדי שלא יפריעו לתינוק לישון ולהיפך

מנגד ילדים גדולים יותר מגיל 6 כן הייתי רוצה שיהיה בנפרד בנים ובנות

לגבי חדר לבד-אם יש ילד שזקוק לפרטיות יתר ורוצה צאוד ויש לי אפשרות כזו, הייתי מאפשרת.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....