מה עדיף לדעתכם - לחלק את החדרים לחדר בנים וחדר בנות, או לחלק אותם לחדר גדולים וחדר קטנים?
מבחינה חינוכית, "הלכתית" ופרקטית...
אשמח לשמוע את הדעות השונות!
ואם כבר, אז עוד שאלה:
מה דעתכם על חדר פרטי לילד? חיובי או לא?
גם מהבחינות החינוכיות והפרקטיות...
בעיקרון אנחנו סוברים בדיוק כמותכם, אבל בקשות מהילדים וגם בחינה של המציאות - מתחילים קצת לערער לנו את ה"סברה"...
אם עוד יגיבו כמוך, נוכל להיות יותר בטוחים בעמדתנו, ולשדר אותה לילדים כמו שצריך 
.
ה"תלונות" הן בעיקר של הבת הבכורה, עוד מעט בת 10. היא בחדר עם אחותה שעוד מעט בת שלוש - והיא עושה לה הרבה בלגנים בחפצים ובמיטה. חוץ מזה שהן אמורות ללכת לישון בשעות אחרות.
הגדולה רוצה לפתור את הבעיה או בכך שיהיה לה חדר פרטי, או בכך שאחיה בן השמונה יהיה איתה בחדר במקום הקטנה.
(הפתרון הכי הגיוני שמצאנו בינתיים הוא להפריד איכשהו את אחד החדרים לשני חלקים - ואז או שהקטנה תישאר איתה, אבל בחלק השני של החדר, או שהבן הגדול יהיה איתה - אבל תהיה מחיצה ביניהם...)
הרצון שלה לחדר פרטי מובן.
וגם ההציעה שהאח יהיה במקום הקטנה, יש בה משהו תמים, ואמיתי מבחינתה.
לדעתי, אם יש אפשרות - אכן לתת לה חדר לבד.
ואם אתם יכולים לחלק את החדר לשניים - באין חדר נוסף - אז מצוין.
ההסבר כמובן צריך להיות שנעניתם לבקשתה לחדר פרטי.. (אבל לא לעשות "מחיצה" בינה לבין הבן, אלא לחלק לשניים. יש כל מיני אפשרויות יצירתיות, כולל קיר גבס)
עדיין לא משנה לי שיהיו בנים ובנות.
זה מאוד לא נוח שגדולים יהיו עם קטנים כי הצרכים שונים והם ישנים בשעות שונות.
חדר פרטי בגיל גדול לדעתי חשוב (אם יש אפשרות). עדיף אפילו לחלק חדר גדול ל-2 קטנים.
הפרטיות חשובה לגדולים. מצד שני לא להגזים בפרטיות לדעתי.
אז לדעתך זה עלול להזיק איכשהו למתבגר?
(חושבת על עצמי כילדה-נערה - היה לי חדר פרטי בהתחלה, אבל אח"כ דווקא הכנסתי מיוזמתי את אחותי הקטנה לחדר... וחושבת, לעומת זאת, על המשפחות בסביבתנו - לא נראה לי שיש לבתי חברה עם חדר פרטי... ובכ"ז כולן נראות מאושרות
או שאולי לא, מי יודע?...)
אבל כדאי שתהיה להם פינה שקטה.
אפשר גם 2 גדולים לדעתי. אבל עם קטנים זו ממש בעיה כי ברגע שהם הולכים לישון, הגדולים צריכים לצאת מהחדר או שהחדר חשוך וזה לא אפשרי לעשות בו שום דבר... לא כיף.
טוב, פשוט נצטרך לראות בהמשך איך יהיה...
בינתיים שעות השינה שלהם לא רחוקות כ"כ זו מזו...
לי אף פעם לא היה חדר פרטי באמת...
לפעמים רוצים קצת פינה שקטה מכל ההמולה, במיוחד אם יש ילדים קטנים... מצד שני גיל 10 - הם בעצמם ההמולה של הילדים...
אבל בגדול זה תורם המון להיות בחדר משותף.. זה לדעת לוותר, לחיות עם עוד מישהו.
אם הפער הוא ממש גדול ביניהן אז אולי לחלק את החדר בצורה שתהיה יותר נוחה לה ותתן לה פרטיות.
לדעתי לא ביחד בן ובת בגילאים כאלה... לדעתי זה כבר לא שייך, הם גדולים.
גדולים - כבר עדיף להפריד בין המינים.
אם כולם קטנים, זה אחרת.
"חדר פרטי" - יש בו צדדים לכאן ולכאן.
וזה תלוי גם באופי של הילדים, בגיל, באפשרות לא להפלות אחד מול השני..
.מתואמתאנחנו צריכים עוד לעשות החלטות סופיות בעניין.
(יש גם משהו חמוד ששתי הבנות ביחד - יש בו אווירה של בנות עם קוקיות וקישוטים יפים, והגדולה נהנית להלביש בבוקר את הקטנה וכו'. סה"כ היא גם נהנית מנוכחותה בחדר איתה, ובעצם בעוד שנה-שנתיים הקטנה כבר לא תהיה כ"כ קטנה ושובבה...)
יש לנו עוד שני בנים מלבד הגדול - וביחד הם מהווים "כוח" של בלגן ושטויות. לוקח זמן רב להרדים אותם, במיוחד מכיוון שהגדול אמור לישון בשעות קצת אחרות...
ואנחנו בהתלבטות גם לאיזה חדר להכניס את התינוק (בן 4.5 חודשים) עוד מעט, וגם לכן חושבים על שינוי...
לתת הזדמנות לחדר פרטי
(בזמנו אמא שלי נתנה לי והרגשתי טוב ושמח
אחכ פחדתי ורציתי לחזור)
לשים לישון קטנים ביחד
ועוד שנה או חצי שנה לנסות לחזור לרגיל
זה לא חוק בל יעבור
מתואמתאני גדלתי במשפחה ב"ה ברוכת ילדים.
בחלוקה השתנתה כל הזמן כי ילדים גדלו ואיטרקציות השתנו.
היו כאלו שהיה להם נוח יותר לישון עם קטנים כדי שיהיה כמו חדר לבד, והיו שהעדיפו עם בנות גילן.
אני לדוג' ישנתי עם אח שלי באותו חדר רוב השנים (אין בעיה הלכתית באמת. וגם כשהייתי עם אחיות שלי לא הלבשתי בחדר מעולם. מגיל 6 בערך כולם מתלבשים בשירותים- גם הבנים. זה שדר בעיני מאד נכון.)
כי הסתדרתי איתו הכי טוב.
היתה תקופה של כמה שנים שהייתי עם שני האחים שלי בחדר (קראו לו ה"חדר בנים" כי גם אני היתי "טום בוי"...)
יש אנשים שצריכים פרטיות באופן מאד חזק.
עצן המגורים בבית נותן להם יכולות חברתיות. לא חייב שגם בחדר יהיו איתם עוד אנשים..
במשפחה שלי זה לא התאפשר אף פעם חדר לבד..ואף אחד לא התלונן בקול...ודווקא גדלנו סבבה וזה.. גם היום ההמולה לא מאד מפריעה לנו כאחים עם המשפחות.
אבל במשפחה של בעלי לכל אחד או שניים יש חדר.. ובעלי היה בחדר פרטי משלו... ורואים את ההבדל.
אצלם קשה להם לחשוב על המולה בבית כשבאים מלא להתארח, כל אחד חייב את הפינה שלו. לבעלי די קשה אצל ההורים שלי כשכולם מגיעים...לי לא אכפת כ"כ.
אני חושבת אבל שיש ילדים שלא היו מסתדרים בלי פינה שקטה משלהם בלי הפרעות וזה קריטי להם מאד! וחייב לשים לב אם הילד יוצא מאיזון הרבה פעמים או משתגע או מתפרע או סתם לא טוב לו ולנסות לראות אולי זה בגלל חוסר בפרטיות ושקט... בעיקר מאותגרי קשב וריכוז .
שגרה בדירה של שלושה חדרים - ולאחד הילדים שם יש "חדר" נפרד (איזו מרפסת סגורה, או משהו כזה).
היה נשמע מהתיאור שהוא ילד שממש זקוק לזה, וההורים שלו נהגו בחכמה ואפשרו לו את זה - גם במחיר של הצטופפות שאר הילדים בחדר אחד. (והחכמה היותר גדולה, כנראה, זה איך הם עשו את זה בלי שהילדים האחרים יקנאו...)
זה יוצר חיבור עמוק בין הילדיםנראה לי שבגיל ההתבגרות דווקא עדיף לא להיות לבד
שני הילדים באותו החדר. הבת הגדולה בת 8.5 ,בכיתה ג' . ואחיה הקטן בן חמש בגן חובה.
הם מאז ומתמיד יחד ולא מפריע להם,שהם ביחד. נכון שלפעמים יש מריבות וכו .. טוב להם ממש ביחד,שמחים.
לא חשבתי בכלל על ההפרדה,רק כאן בפורום בעקבות השאלות ...אני מתחילה לחשוב.
על נושא זה, צניעות בין שני המינים. הגדולה מדי פעם מזכירה,כי יש לה (אולי) חברות שיש להן חדר לבד.
ואני אומרת לה,שאצלנו כולם ביחד. הכל ביחד,בשותף בחבורה ....וזהו כך זה נגמר.
אני זוכרת שתמיד הינו ביחד בחדר כל האחים (אנחנו רק 3 אחים).
אני אחי ואחותי. בשלב כלשהו שעברנו דירה והינו קצת יותר גדולים, אז אמי פצלה את אחי לחדר נפרד -צניעות.
אני הייתי בערך בת 10 היה בן 9 . ונשארתי אם אחותי.
יותר מאוחר שעברנו לבית גדול יותר והינו כבר בגיל ההתבגרות.
(אז הייתי בת 14, אחי בן 13 , ואחותי הקטנה בת ה12.)
אז היה לכל אחד חדר משלו ....
כי מצד ייחוד הבעיה יותר נדירה אבל אפשרית, העניין הוא קצת אחר, חינוכי להרגיל למרחק בין בנים לבנות
אם יש ילדים בגילאי3-5 נגיד בן ובת
אז לא אשים אותם יחד עם התינוק אלא אשים אותם בחדר ללא תינוק, כדי שלא יפריעו לתינוק לישון ולהיפך
מנגד ילדים גדולים יותר מגיל 6 כן הייתי רוצה שיהיה בנפרד בנים ובנות
לגבי חדר לבד-אם יש ילד שזקוק לפרטיות יתר ורוצה צאוד ויש לי אפשרות כזו, הייתי מאפשרת.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
