בעיקרון אנחנו סוברים בדיוק כמותכם, אבל בקשות מהילדים וגם בחינה של המציאות - מתחילים קצת לערער לנו את ה"סברה"...

אם עוד יגיבו כמוך, נוכל להיות יותר בטוחים בעמדתנו, ולשדר אותה לילדים כמו שצריך .

ה"תלונות" הן בעיקר של הבת הבכורה, עוד מעט בת 10. היא בחדר עם אחותה שעוד מעט בת שלוש - והיא עושה לה הרבה בלגנים בחפצים ובמיטה. חוץ מזה שהן אמורות ללכת לישון בשעות אחרות.

הגדולה רוצה לפתור את הבעיה או בכך שיהיה לה חדר פרטי, או בכך שאחיה בן השמונה יהיה איתה בחדר במקום הקטנה.

(הפתרון הכי הגיוני שמצאנו בינתיים הוא להפריד איכשהו את אחד החדרים לשני חלקים - ואז או שהקטנה תישאר איתה, אבל בחלק השני של החדר, או שהבן הגדול יהיה איתה - אבל תהיה מחיצה ביניהם...)

הרצון שלה לחדר פרטי מובן.

וגם ההציעה שהאח יהיה במקום הקטנה, יש בה משהו תמים, ואמיתי מבחינתה. 

לדעתי, אם יש אפשרות - אכן לתת לה חדר לבד. 

ואם אתם יכולים לחלק את החדר לשניים - באין חדר נוסף - אז מצוין. 

ההסבר כמובן צריך להיות שנעניתם לבקשתה לחדר פרטי.. (אבל לא לעשות "מחיצה" בינה לבין הבן, אלא לחלק לשניים. יש כל מיני אפשרויות יצירתיות, כולל קיר גבס)

עדיין לא משנה לי שיהיו בנים ובנות.
זה מאוד לא נוח שגדולים יהיו עם קטנים כי הצרכים שונים והם ישנים בשעות שונות.
חדר פרטי בגיל גדול לדעתי חשוב (אם יש אפשרות). עדיף אפילו לחלק חדר גדול ל-2 קטנים.
הפרטיות חשובה לגדולים. מצד שני לא להגזים בפרטיות לדעתי.

אז לדעתך זה עלול להזיק איכשהו למתבגר?

(חושבת על עצמי כילדה-נערה - היה לי חדר פרטי בהתחלה, אבל אח"כ דווקא הכנסתי מיוזמתי את אחותי הקטנה לחדר... וחושבת, לעומת זאת, על המשפחות בסביבתנו - לא נראה לי שיש לבתי חברה עם חדר פרטי... ובכ"ז כולן נראות מאושרות או שאולי לא, מי יודע?...)

אבל כדאי שתהיה להם פינה שקטה.
אפשר גם 2 גדולים לדעתי. אבל עם קטנים זו ממש בעיה כי ברגע שהם הולכים לישון, הגדולים צריכים לצאת מהחדר או שהחדר חשוך וזה לא אפשרי לעשות בו שום דבר... לא כיף.

טוב, פשוט נצטרך לראות בהמשך איך יהיה...

בינתיים שעות השינה שלהם לא רחוקות כ"כ זו מזו...

לי אף פעם לא היה חדר פרטי באמת...

לפעמים רוצים קצת פינה שקטה מכל ההמולה, במיוחד אם יש ילדים קטנים... מצד שני גיל 10 - הם בעצמם ההמולה של הילדים... 

אבל בגדול זה תורם המון להיות בחדר משותף.. זה לדעת לוותר, לחיות עם עוד מישהו.

אם הפער הוא ממש גדול ביניהן אז אולי לחלק את החדר בצורה שתהיה יותר נוחה לה ותתן לה פרטיות.

לדעתי לא ביחד בן ובת בגילאים כאלה... לדעתי זה כבר לא שייך, הם גדולים.

גדולים - כבר עדיף להפריד בין המינים.

אם כולם קטנים, זה אחרת.

"חדר פרטי" - יש בו צדדים לכאן ולכאן.

וזה תלוי גם באופי של הילדים, בגיל, באפשרות לא להפלות אחד מול השני..

אנחנו צריכים עוד לעשות החלטות סופיות בעניין.

(יש גם משהו חמוד ששתי הבנות ביחד - יש בו אווירה של בנות עם קוקיות וקישוטים יפים, והגדולה נהנית להלביש בבוקר את הקטנה וכו'. סה"כ היא גם נהנית מנוכחותה בחדר איתה, ובעצם בעוד שנה-שנתיים הקטנה כבר לא תהיה כ"כ קטנה ושובבה...)

יש לנו עוד שני בנים מלבד הגדול - וביחד הם מהווים "כוח" של בלגן ושטויות. לוקח זמן רב להרדים אותם, במיוחד מכיוון שהגדול אמור לישון בשעות קצת אחרות...

ואנחנו בהתלבטות גם לאיזה חדר להכניס את התינוק (בן 4.5 חודשים) עוד מעט, וגם לכן חושבים על שינוי...

לתת הזדמנות לחדר פרטי

(בזמנו אמא שלי נתנה לי והרגשתי טוב ושמח

אחכ פחדתי ורציתי לחזור)

לשים לישון קטנים ביחד

ועוד שנה או חצי שנה לנסות לחזור לרגיל

זה לא חוק בל יעבור

אני גדלתי במשפחה ב"ה ברוכת ילדים.

בחלוקה השתנתה כל הזמן כי ילדים גדלו ואיטרקציות השתנו.

היו כאלו שהיה להם נוח יותר לישון עם קטנים כדי שיהיה כמו חדר לבד, והיו שהעדיפו עם בנות גילן.

אני לדוג' ישנתי עם אח שלי באותו חדר רוב השנים (אין בעיה הלכתית באמת. וגם כשהייתי עם אחיות שלי לא הלבשתי בחדר מעולם. מגיל 6 בערך כולם מתלבשים בשירותים- גם הבנים. זה שדר בעיני מאד נכון.)

כי הסתדרתי איתו הכי טוב. 

היתה תקופה של כמה שנים שהייתי עם שני האחים שלי בחדר (קראו לו ה"חדר בנים" כי גם אני היתי "טום בוי"...)

יש אנשים שצריכים פרטיות באופן מאד חזק.

עצן המגורים בבית נותן להם יכולות חברתיות. לא חייב שגם בחדר יהיו איתם עוד אנשים..

במשפחה שלי זה לא התאפשר אף פעם חדר לבד..ואף אחד לא התלונן בקול...ודווקא גדלנו סבבה וזה.. גם היום ההמולה לא מאד מפריעה לנו כאחים עם המשפחות.

אבל במשפחה של בעלי לכל אחד או שניים יש חדר.. ובעלי היה בחדר פרטי משלו... ורואים את ההבדל.

אצלם קשה להם לחשוב על המולה בבית כשבאים מלא להתארח, כל אחד חייב את הפינה שלו. לבעלי די קשה אצל ההורים שלי כשכולם מגיעים...לי לא אכפת כ"כ.

אני חושבת אבל שיש ילדים שלא היו מסתדרים בלי פינה שקטה משלהם בלי הפרעות וזה קריטי להם מאד! וחייב לשים לב אם הילד יוצא מאיזון הרבה פעמים או משתגע או מתפרע או סתם לא טוב לו ולנסות לראות אולי זה בגלל חוסר בפרטיות ושקט...  בעיקר מאותגרי קשב וריכוז .

שגרה בדירה של שלושה חדרים - ולאחד הילדים שם יש "חדר" נפרד (איזו מרפסת סגורה, או משהו כזה).

היה נשמע מהתיאור שהוא ילד שממש זקוק לזה, וההורים שלו נהגו בחכמה ואפשרו לו את זה - גם במחיר של הצטופפות שאר הילדים בחדר אחד. (והחכמה היותר גדולה, כנראה, זה איך הם עשו את זה בלי שהילדים האחרים יקנאו...)

נראה לי שבגיל ההתבגרות דווקא עדיף לא להיות לבד

שני הילדים באותו החדר. הבת הגדולה בת 8.5 ,בכיתה ג' . ואחיה הקטן בן חמש בגן חובה.

הם מאז ומתמיד יחד ולא מפריע להם,שהם ביחד. נכון שלפעמים יש מריבות וכו .. טוב להם ממש ביחד,שמחים.

לא חשבתי בכלל על ההפרדה,רק כאן בפורום בעקבות השאלות ...אני מתחילה לחשוב.

על נושא זה, צניעות בין שני המינים. הגדולה מדי פעם מזכירה,כי יש לה (אולי) חברות שיש להן חדר לבד.

ואני אומרת לה,שאצלנו כולם ביחד. הכל ביחד,בשותף בחבורה ....וזהו כך זה נגמר.

אני זוכרת שתמיד הינו ביחד בחדר כל האחים (אנחנו רק 3 אחים).

אני אחי ואחותי. בשלב כלשהו שעברנו דירה והינו קצת יותר גדולים, אז אמי פצלה את אחי לחדר נפרד -צניעות.

אני הייתי בערך בת 10  היה בן 9 . ונשארתי אם אחותי.

יותר מאוחר שעברנו לבית גדול יותר והינו כבר בגיל ההתבגרות.

(אז הייתי בת 14, אחי בן 13 , ואחותי  הקטנה בת ה12.)  

אז היה לכל אחד חדר משלו ....

כי מצד ייחוד הבעיה יותר נדירה אבל אפשרית, העניין הוא קצת אחר, חינוכי להרגיל למרחק בין בנים לבנות

אם יש ילדים בגילאי3-5 נגיד בן ובת

אז לא אשים אותם יחד עם התינוק אלא אשים אותם בחדר ללא תינוק, כדי שלא יפריעו לתינוק לישון ולהיפך

מנגד ילדים גדולים יותר מגיל 6 כן הייתי רוצה שיהיה בנפרד בנים ובנות

לגבי חדר לבד-אם יש ילד שזקוק לפרטיות יתר ורוצה צאוד ויש לי אפשרות כזו, הייתי מאפשרת.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...