פרשת כי תבואבס"ד עוצמה פנימית.
ואציעה שאול הנך.
"וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ...וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים...וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקי אֲבֹתֵינו וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ..." כידוע והיה זה לשון שמחה ומסבירים המפרשים ש"והיה" משמעותו להפוך את העבר שבמילה היה, ההתמקדות ברע שקרה, לעתיד הנפתח לפנינו. כדוגמה לכך מביא הפסוק את יציאת מצרים שהמצרים עינו אותנו אך מתוך כך הגענו לתפילה לזעקה לה' ויצאנו ממצרים.
וכן בכל צרה וקושי על האדם לדעת להפוך את הצרה לפתח לעתיד, להפוך את העבר לעתיד שיתמלא בשמחה והודאה לבורא.
~~~הרחבות~~~
ה' הוא נחלתנו.
"וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקיךָ..." נשאלת השאלה מדוע האדם מוציא את עצמו מהכלל ואומר אלוקיך כביכול אלוקי הכהן ולא אלוקיו, וראיתי פירוש בשם הבן איש חיי שהאדם הנותן ביכורים רוצה צריך להרגיש שכל הארץ שלו היא של ה', ולכן הוא בא אל הכהן ואומר לו "לה' אלוקיך" אני כמוך, כמו שנחלתך היא הקב"ה, כך גם לי אין נחלה אלא הקב"ה.
ונראה לי שאפשר להוסיף לעניין התשובה והקריאה לה', שהאדם רוצה להתקרב לה' ומתפלל אליו להיות שייך, ואף על פי שהוא מרגיש קצת רחוק, הוא לא כמו הכהן. הוא מבקש להיות כמו הכהן שנחלתו תיהיה ולאחר מכן צריך להגביה את קולו ומזכיר את הצעקה של מצרים, שכמו שמובא בספר אש קודש של האדמו"ר מפיסצנה בעניין הצעקה כתוב רק ויענונו כאשר, בה' ישמע את קולנו הפסוק מפרט את הצרות, כי אכן הצעקה הייתה רק על צרה שקרתה באותו רגע, אך ה' מביט באותה צעקה גם על הצרות הנסתרות והנשכחות.
ואותו עניין גם בתשובה אומנם לפעמים איננו יכולים לתקן את הכל, אנחנו רחוקים, אך ה' שומע את צעקת התשובה שלנו גם על הנסתרות ועל כל הצרות והקשיים.
ובכוחה של התפילה להפוך את האי שייכות להבנה מלאה שה' הוא נחלתנו, ולהודאה ופתח לעתיד כפי שמסתיים תהליך הביכורים "...וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ: וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ..."
שנזכה להתפלל תפילה זכה ולהתקרב לבורא, לחזור בתשובה ולהפוך את הקושי להצלחה את העצב לשמחה ואת הרע לטוב.
שבת שלום ומבורך מאיתו יתברך!!
