א- לכל בנאדם בכל גיל כדאי לחשוב לטווח הרחוק (טוב, כמעט בכל גיל) ואם מישהו הפריש פנסיה זעומה ולא חסך- הוא כנראה יאכל אותה. או ימות צעיר ואז סבבה. אין מה לצייר אותו כמסכן, מי אתה מצפה שישלם לו בחינם? אנשים אחרים שכן עובדים למחייתם? ואז מה, להם יהיה פחות חסכונות ותצטרך לשלם להם עוד יותר כשיזדקנו?
ב- ב''ה היום אנשים לא נמקים בגיל 70 בד''כ. וגם אלו שכן עם שערות לבנות ומקל הליכה לא צריכים להיות אומללים ובודדים. הם מבקרים את הנכדים, הולכים לחוגים וכו'. (חוץ מזה שאם, לדבריך, הבדידות נגרמת מסיום העבודה, אז למה כ''כ כואב לך שהעבודה נגמרת בגיל מאוחר?)
ג- גם אם אעבוד 50 שנה, לא אעביר 50 שנה מהחיים שלי בעבודה. יש לי בן זוג, משפחה, בית, חברים, אידיאלים, תחביבים שמהווים חלק מרכזי בהרבה בחיים שלי, גם כשאני לא מקדישה להם 8 שעות ביממה.