אם זה חוקי או לא אבל במהלך חיינו בדרך כלל התמרון הוא שונה לחלוטין. אם כל ההורים ישלמו יהיה קשה לעמוד בלחץ ולא לשלם גם אם זה לא 'חוקי'.

אם זה לא חוקי? נעשה מלחמה ולא נשלם? נאמר שיקר לנו מדיי וננסה לגבש קבוצת הורים?

לא תמיד זה יהיה שווה לנו.

תעשי מה שטוב לך. בין אם זה חוקי ובין אם לא תנסי למצוא עם מי אפשר לדבר ולהעלות מולו את הבעיות, אם יש. בהצלחה!

על שיטת "מצליח" שמעת?

כבר קרה לי לא פעם שמוסדות החינוך ניסו לעשות דברים שאסור להם לעשות פשוט כי רוב האנשים שותקים, גם אם הם מתעצבנים בינם לבין עצמם

וכשבאתי ואמרתי שזה לא מקובל עלי הם נסוגו. כי באמת אסור להם לעשות את זה

רק שלפני שאני באה ואומרת למעון שזה לא מקובל עלי אני צריכה לדעת אם בכלל יש לי קייס או לא.

אם אסור להם לגבות דמי שכלול אז הנושא הוא מאד ברור. אני לא משלמת. ואין פה שום מלחמה (אולי שגם אני אבקש מהם לשלם דמי שכלול לי?)

אם מותר להם חוקית והסכום נראה לי מופרז אני יכולה לדבר איתם אבל השיחה תהיה בסגנון אחר....

או שבכלל זה באמת מותר להם וזה מה שמקובל וזו רק אני שלא הכרתי ואאלץ להשלים עם הרעיון 

הבנת?

קודם כל את חייבת לדאוג לעצמך ומשפחתך זה ברור לכולנו.

דבר שני צריך לבדוק האם זה חוקי, למי הולך הכסף, כמות כסף הגיונית או מופרזת ולאיזה מטרות.

אני לא אמרתי לך לא לפעול אלא הסבתי את תשומת ליבך שכדאי לחשוב איך לפעול. 

תעשי את הבירורים שלך, תראי מה לגיטימי בעינייך ומה מוגזם ולפי זה תראי כיצד לפעול בדרך שלא תפגע בך, בילד ובטווח הרחוק.

לו יצוייר שיאמרו לך שהכסף נאסף כהחלטה של וועד הורים והצוות של הגן לשכלול [כשמו כן הוא] של הציוד, האירועים, האוכל שיהיה באירועים ועוד ועוד שבסופו של דבר זה לטובת כל משתתפי הגן. במקרה כזה חוקי או לא, לא רלוונטי, הבנת?

ואז מה תגידי?

אני מכוון אותך לפעול גם אם זה יהיה חוקי וגם אם לא. כשאת באה ושואלת האם זה חוקי? את נתפסת ככוחנית גם אם זה לא ככה [ואת לא נשמעת לי כוחנית בכלל אלא אחת שכבר נפגעה ממוסד שלקח כסף בצורה רשלנית בעבר] וחבל. כדאי לברר יותר מעבר לחוקי ולא חוקי [לדעתי ] ולאור זה להתנהל.

למעשה אנחנו לא ממש חלוקים בדעותינו

רק שהחוליה החסרה לי פה זה האם זה חוקי או לא חוקי

לא כי אני באה לנפנף בזה בצורה כוחנית, ממש לא.

אלא בגלל שזה משפיע על הגישה שלי לעניין. כמו שכבר הסברתי בהודעה הקודמת

וחוץ מכל הפלפול הנ"ל, שורה תחתונה - ידוע לך אם זה חוקי או לא?

התשלום היחיד שהוא חובה על פי חוק הוא הביטוח של הילד [בבתי ספר יש עוד תשלום קטן של עניינים רפואיים]

בכל אופן אף פעם לא תראי גן ללא דמי שכלול כי לגן יש צרכים שהמדינה רואה אותם כמותרות וההורים לא. מכאן יש תוקף של החלטה ציבורית [לא יודע מבחינה משפטית מה זה אומר על הסטטוס] להחלטות וועד ההורים. הורה במקום עשיר שוועד ההורים החליט שיהיו משחקים יקרים בגן ישלם דמי שכלול יקרים, כנראה, ולהפך.

האם ההורה יכול למחות? כמובן, השאלה למי? הרבה פעמים הגננת לא הכתובת ונמצאת בין ההורים שיש להם ורוצים לשפר את כל תדמית הגן ומבקשים לקחת דמי שכלול גבוהים לבין הורים שלא רוצים להוציא דמי שכלול יקרים מסיבותיהם.

עוד נקודה היא האופן שזה נגבה והניהול והפיקוח של הכסף. הרבה פעמים הגננת אוספת ולא ידוע לאיזה צינורות זה הולך... הכסף על פי חוק צריך להיגבות על ידי הורה במקרה כזה ולהיכנס לחשבון בנק על שם הגן עם אחראים מטעם ההורים והגן [אולי אני טועה זה מה שאני יודע].

הכל אמור להופיע במה שמכונה חוזר מנכ"ל. תחפשי בגוגל...

ואין ועד הורים. זו דרישה של מנהלת המעון

אותי מטריף דוקא דמי שכלול בבי"ס.

לא בטוחה שזה חוקי הנושא הזה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....