וּבְעִנְיַן הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁקָּשֶׁה עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ,
מַרְגְּלָא בְּפֻמֵּהּ [מורגל בפי] לוֹמַר:
אַדְּרַבָּא, כָּךְ רָאוּי לִהְיוֹת דַּיְקָא,
שֶׁיִּהְיוּ קֻשְׁיוֹת עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ,
וְכָךְ נָאֶה וְיָפֶה לוֹ יִתְבָּרַךְ לְפִי גְּדֻלָּתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ.
כִּי מֵעֹצֶם גְּדֻלָּתוֹ וְרוֹמְמוּתוֹ,
שֶׁהוּא מְרוֹמָם מְאֹד מִדַּעְתֵּנוּ,
עַל-כֵּן בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר שֶׁנָּבִין וְנַשִּׂיג בְּשִׂכְלֵנוּ הַנְהָגָתוֹ יִתְבָּרַךְ,
וְעַל-כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיוּ עָלָיו יִתְבָּרַךְ קֻשְׁיוֹת,
כִּי כָּךְ נָאֶה וְיָפֶה לְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ,
שֶׁיִּהְיֶה מְרוֹמָם וְנִשָּׂא מִדַּעְתֵּנוּ,
שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה קָשֶׁה הַקֻּשְׁיוֹת כַּנַּ"ל;
וְאִם הָיָה הַנְהָגָתוֹ כְּפִי חִיּוּב דַּעְתֵּנוּ,
אִם כֵּן הָיָה חַס וְשָׁלוֹם דַּעְתּוֹ כְּדַעְתֵּנוּ.
(ליקוטי מוהרן תנינא, תורה נ"ב)


