אין בך כלום,
ואת ריקה מתוכן. ריקנות.
מוזר בכלל שאת קיימת. ריקנות.
את אולי בעצם כלום.
את בעצם חיסרון.
תחליטי כבר,
את רוצה להתמלא,
או לרוקן את כל מה שאת רואה בדרך?
את רוצה לתת לי משהו,
או בעיקר לקחת?
את רוצה שנהיה חברים,
או שנהיה אויבים?
את מקשיבה לי בכלל??? ריקנות???
בעצם, למה שתעני?
הרי גם אם ענית לי אי פעם,
בטח כבר רוקנת לי את הזיכרון שזה בכלל קרה.
את יודעת, יש לך הרבה כוח,
יחסית למשהו שאין בו כלום.
באמת, ריקנות.
כאשר אני חושב על זה,
שאולי את זה בעצם אני,
פתאום את נעלמת.
אז... אם את זה אני
- אז גם אני זה את?
אולי זו את שבכלל מדברת אלי עכשיו,
ולא אני אלייך????
את קצת קריפית, ריקנות.
את יכולה להפתיע,
אבל מי בכלל אוהב הפתעות?
כן! אני מופתע!
מופתע כל פעם מחדש.
ואת - את רגועה כאילו הארווי ואירמה הם בסך הכל איזה
משבי רוח קלילים,
חזקה ואיתנה כמכריזה: "אני כאן כדי להישאר!".
אז... ריקנות! אני מאחל לך שתמצאי סוף סוף את יעודך, את מבוקשך, ואם תרצי ממני איזו הכוונה - את יודעת איפה אני.

