ישלחו אותי עם צרור מעות ופת לחם.
לצוד אנטילפות ביערות החושך.
ואז אהיה חסר אונים כמו שתמיד רציתי.
ואשיר דכאון עם כל ההצדקה שבעולם.
מסביב למדורת ענפי איצטרובלים.
חגור אבנט-פרוות-פקפקן, עם מבט מטורף בעיניים
וצלקת ארוכה על החזה.
ויבוא הקוף הזקן ילחש לי נבואת זעם באוזן, שכל הפרפרים מרצדים ריקוד מוות של אחרי סוף.
והכל ייעלם לרגע בבהקה נצחית