אני אמורה לטבול בליל שבת. יש לי 5 ילדים קטנים. עובדת כל השבוע ובימי שישי משלימה את כל עבודות הבית כולל כביסות מה שאומר לחץ מטורף כמעט עד כניסת שבת.
בכלל, אצלי יום הטבילה הוא יום של מתח. בגלל הבדיקות- שלא תהיה אכזבה (ואני למודת אכזבות קשות בנושא!) ,
בגלל ההכנות- שלא אשכח כלוום והכל יהיה מושלם,
בגלל הזמן- שלא אגיע מאוחר למקווה ואצטרך לחכות לנשים אחרות,
בגלל הסידור עם הילדים- הגדולה שלי בכתה ב' והיא חופרת תמיד לאן אני יוצאת, למרות שאני משתדלת לשעמם אותה בתשובות ובד"כ עונה לה: "לסידורים..."
העניין הוא שהפעם הכל נופל לי ביחד, כולל סידור לכל החבורה, ותכנון זמן קפדני החל מיומיים קודם, והמתח שגואה- שאכן אטבול וכל זה לא יהיה לחינם, ובסוף בסוף- אני חוזרת בלי איפור שזה מציק לי מאד. בעיניי אני ממש מכוערת בלי- יש לי מלא אדמומיות ונמשים.
אין סיכוי שאני אדחה טבילה כי אני לא שורדת את המצב של הריחוק- אצלנו זה משפיע נפשי ודווקא לא לטובה.
אבל כל הבלגן מסביב, ואין ברירה, ומתפשרים על פתרונות מפוקפקים... וגם המשך הערב הוא לא ממש נעים- כי יש ילדים ויש תפילה ויש סעודה ושבת וכו'.
אפשר לשנות את המציאות הזו?
האם ככה זה אצל כולן? כולן מתבאסות כל כך כשהטבילה יוצאת בשבת? יש איך לשנות את הגישה או אולי משהו לא נכון בהתנהלות שלי באותו זמן (קריטי בשביל) של ההגעה הביתה?
תגובה נפלאה