אפשר לבקש עוד?

אני מקווה שזה בסדר שאני מעלה פה את הנושא הזה אבל הוא חשוב לי לא פחות ואולי מטריד אותי בעיקר- 

איך הולך הזמן הזה של החזרה הבייתה?

שיהיו בריאים יש לי הרבה יותר מילדה אחת... איכשהו כנראה הוא ילך עם 4 לביה"כ ואני עם הקטנה למקווה (בת שנה. הגיוני?)

אבל הוא חוזר ואני חוזרת, ואז מה? ממשיכים שבת כרגיל? ולמה אמא לא יפה כמו כל שבת?

סליחה על החפירה אבל כל זה משמעותי לי ברמה שמורידה לי את כל החשק...

קודם כל יש איפור שמתאים לשבת. אפשר למצוא את זה היום בכל מקום,

גם עם כשרות והסכמים של רבנים מסוימים. 

אם את אשכנזייה את צריכה להיות במקווה מיד בצאת הכוכבים , אם את ספרדייה את צריכה להיות בבין השמשות. ז"א אין שהמקווה נפתח את אמורה כבר להיות שם. תבררי לפני שבת על מקווה שפתוח בוודאות ובאיזו שעה. בדר"כ זה 20 דק' לאחר הדלקת נרות.

אם הולך עם ארבעה - מצוין. עם בת שנה זה בסדר גמור להגיע למקווה במיוחד שאת כבר צריכה להגיע מוכנה לטבילה. אז זה הולך זריז והיא לא תהיה הרבה זמן לבד.

וכן, אומרים שבת שלום יפה וממשיכים כרגיל. ושוב , לגביי האיפור ואם זה לא מסתדר. לא נורא. אומרים שביום של הטבילה זה כמו כלה ביום חופתה וכלה ביום חופתה אין לתאר את החן והיופי שלה

מניסיון שהיה לפני כמה זמן גם ליל טבילה בשבת, פשוט החלטתי שאני לוקחת את הדברים בפרופורציות ולא נלחצת משום דבר. עושה את הדברים בכיף ולא בלחץ.

מעריכה אותך על האכפתיות, תודה.

אבל עדיין מרגישה תקוע עם כל הבלגן הזה. מצוות טבילה אף פעם לא  הייתה לי כבדה כמו עכשיו. אוף. לא נשמע לי כל הקטע הזה עם טבילה ואחר כך סדר שבת כהלכתו...

עד שסוף סוף אני טובלת. (פעם אחרונה הייתה לפני חצי שנה) רוצה משהו יותר מרגש. יותר שמח. 

את בטח לא ישנה עם מייקאפ?

תקחי איתך פודרה וצלליות, יש כאלה טובי שאפשר להראות איתם מעולה.

אני מאד מאד מבינה אותך, יש לי דברים לשבת. רק שאצלי אני מאד אוהבת מסקרה ואת זה אי אפשר בשבת, וכל הצלליות שבעולם לא יחליפו..

אבל תשקיעי בזה.

לגבי לחץ הזמן: אולי אפשר עזרה בניקיון ביום חמישי, כדי שיירד ממך משהו? או שבעלך ינקה?

ואפשר גם שהוא יבשל חלק מהדברים או שאת תבשלי ביום חמישי, כמו שהציעה פשוט אמא.

עזרה ממנו יכולה ממש ממש לעזור. אולי גם שיבוא מוקדם מהעבודה ביום חמישי ויהיה לך זמן לכביסות וכאלה כבר ביום חמישי. לא מבינה גם ככה איך אפשר להסתדר כשהכל נופל על שישי, הרי בחורף זה קצר נורא וכביסה לוקחת את הזמן שלה..

בשבוע  כזה שאת יודעת מראש שיהיה לחץ אולי תנסי במשך השבוע לחסל מטלות. ואת הניקיון שמישהו אחר יעשה!!

דווקא אני אוהב את הטבילה בשבת כי שבת אצלי היא זמן רגוע בלי אינטרנט ופלפונים. אבל מפריע לי עניין האיפור כמו אצלך וגם זה שאני תקועה עם שיער רטוב ומלא קשרים עד מוצאי שבת, וזה ממש ממש איחס! ואני לא יכולה לשים קרמים כאוות נפשי.. אז את רואה, פיזית יש קשיים לכל אחת, אבל עדיין האוירה הטובה של שבת מפצה. אז השאלה למה אצלך היא לא. הילדים שלכם קטנים, דווקא סעודת שבת יכולה להיות משהו מאד רומנטי כשהילדיםם עדיין קטנים ובכל מקרה הם הולכים לישון מוקדם.

ישנה עם חצי טון מייק אפ וקמה מאופרת עדין...

אין לי פה שום עזרה. מכמה סיבות טכניות- הכל נופל עלי. הכל הכל.

אז באמת כל שבת אני מגיעה להדלקת נרות עם לשון בחוץ, ומה יהיה הפעם אינלי מושג. 

הילדים שלי האחרונים שילכו לישון מוקדם. לא ישנים צהריים, קמים ב 06:00 כמו שעון והולכים לישון רק אחרי שמוציאים לנו ת'מיץ. 

איך יכולה להיות אווירה טובה שמפצה? אני ממש שואלת ואשמח לקבל עצות. איך באמת ליצור אויירה טובה.

אני לא טובה ברומנטיות. תקועה. לא יודעת לזרום. מרובעת. שום רומנטיות בסעודה. רק אחרי. ואני יודעת שזה יוביל למתיחות. 

קחי בערבון מוגבל כי זה מה שמתאים לי, יכול להיות שלאחרים זה לא יראה.

אני נשואה הרבה שנים ואיכשהו יצאו לי המון טבילות בערב שבת או חג. לפעמים זה עובר בקלות ולפעמים המצב מסובך כמו שתארת. כבר יצא לי לוותר על נסיעה לשבת או לחג או על אורחים בגלל טבילה.

לפני כמה חודשים קרה לי שהייתי צריכה לטבול בשבת, ויתרתי בשביל זה על שבת עם כמה מאחי אצל אימי, הגעתי לערב שבת עם הלשון בחוץ מההכנות והתינוק והכל (באותו יום גם הייתי חייבת לנסוע לכמה שעות למשהו,) הגעתי למקווה והבלנית כולה זורחת מאווירת שבת ומספרת לי איזה מיוחד זה לטבול בשבת. למרות שאני אוהבת אותה רציתי לחנוק אותה באותו רגע...

ואז חזרתי הביתה,הארוחה התנהלה בסדר בסוף הארוחה בעלי המותש כמידי שבת פשוט נרדם על הספה. אני נעלבתי ממש למרות שהייתי גמורה בעצמי... ואז אמרתי לעצמי שזה לא חייב להיות ככה.

אני לא יכולה לשנות את קצב החיים שלנו ולא את הלחץ של יום שישי ולא את התוכניות לשבת או לחג, אני כן יכולה לדחות ביום את הטבילה. וזה מה שאני עושה. 

מאד מאד מבינה את כל הקשיים שתיארת.

בקשת הצעה לשינוי גישה אז יש לי.

את מדהימה באיך שאת עובדת קשה ומצליחה להפיק ממך כל כך הרבה במשך השבוע ובימי שישי. בעיני את משתמשת בכח של שליטה, ז"א מאד מנסה להתארגן ולשלוט במצב ואם משהו עלול להשתבש זה מלחיץ אותך. מובן מאד. 

למדתי על עצמי דרך של הרפיה משליטה. לדעת שיש מי שמנהל את העניינים וזה לא אני. זו דרך רכה יותר. אמנם כן עושה השתדלות אבל יותר פתוחה בראש. פחות נלחצת שהכל יהיה כמו שאני חושבת שהוא צריך להיות. דברים יכולים לקרות אחרת ממה שאני חושבת.יש הרבה יותר מרחב למה שלא תלוי בי. אני עושה מה שאפשר אבל התוצאות הן לא תוצאה בהכרח ישירה של זה.

מדגימה למצב שלך:

הנחת העבודה שלך היא שיהיה מאד מתיש ולחוץ. הגיוני. אבל מנסיון, יש ימים לחוצים לכאורה שזורמים מצויין והכל הולך מעולה ואפילו יש כח ואנרגיה, ויש ימים לכאורה לא מדי קשים שפתאום כלום לא הולך וגם נהיה פתאום מתח זוגי למשל.

אולי דווקא ביום המיוחד הזה תזכי לסייעתא דשמיא ואיכשהו הכל ילך?

גם המתח - אולי תצליחי לעבוד על האמונה שלך שבאמת הכל בידיים של בורא עולם ומה שהוא יעשה יהיה הכי לטובה? ואת בידיים האוהבות שלו..

והזמן שאחרי - אולי התרחיש שאת מדמיינת לא חייב להיות ככה? אולי דווקא המציאות הפנימית והמרוממת שלכם בלילה המיוחד הזה תאיר את ההתרחשות החיצונית באור אחר? אולי בזכות האהבה שמתעצמת בלילה כזה תרגישי כמה את יפה באמת ומבפנים, גם אם יש שוני באיפור? אפילו יכול להיות שלא יהיה ערב שכולו רומנטי, אבל אחרי שהילדים ילכו לישון יהיה לכם כל כך טוב שזה יהיה שווה את הכל? ופעם הבאה רק תחכי לטבילה בליל שבת? או בכלל עוד אפשרויות שלא את ולא אני יכולות לצפות מראש?

בעיני אם באים פתוחים למציאות יכולים לגלות שהעולם הרבה יותר גדול ממה שחשבנו בראיה הקטנה שלנו...

בע"ה בזכות מסירות הנפש שלך למצוה היקרה הזו תזכו לשפע של ברכה בבית. שמעתי שלילות טבילה עם מסירות נפש מיוחדת מביאים איתם ברכה מיוחדת...

האם זה מותר ואח"כ גם מעשי שהבעל יוותר על תפילה במניין 

ויישאר עם הילדים בבית,

כך שלפחות הזמן של הטבילה יהי רגוע יותר - 

הילדים מושגחים,

הבעל יותר בהמתנה וציפיה שתחזרי מהמקווה,

אולי יעזור לתחושה של הביחד?

לגבי איפור - הרבה ענו על כך, מקווה שיעזור.

אני אישית לא טיפוס של לילה,

אז אני לא מציעה לך לבשל הערב עד אמצע הלילה,

כן הייתי ממליצה להתחיל את הבוקר, אחרי שהילדים יוצאים למסגרות,

קודם בהכנות לטבילה.

תפני לך שעה של פינוק, הבישולים והניקיונות יחכו,

ואת תהיי הרבה יותר רגועה אחרי שתדעי שאת מוכנה.

עד הערב אין צורך בהכנה נוספת לטבילה.

שבת שלום!!!

ז"א מתי שרוב האנשים הולכים לבית כנסת הם כבר חוזרים

עדיין אין ילדים אבל נשואים קצת יותר משנה אולי 3 פעמים מקסימום הטבילה הייתה ביום חול כל השאר ערב שבת (ופעם אחת ערב חג)

אני לא יודע איך זה אצלכם אבל אישתי אומרת לי שבערב שבת יש ממש הרבה נשים אז היא משתדלת להגיע ממש בכניסת שבת

חייבת להודות לבנחת- נגעת בנקודה רגישה אצלי.

כל הענין הזה של שליטה במצב ואז כשמתפקשש משהו ממש קטן- זה יכול להוציא ממני קיטורים שבוע.. כבר למדתי שעדיף לא בקול- אבל כמו שאת מבינה זה בהחלו יכול להרוס אצלי הרבה.

הצלחתם/ן לאפס אותי קצת. 

אני כעת בשלב שהבית מאורגן עם ציון 6 מתוך 10. הערב נכנסתי לנוח באפיסת כוחות ועצבים. קמתי עם עוד עצבים אבל עם קצת יותר מצב רוח ועכשיו בזכותכם/ן גם מוטיבציה.

שלחתי את בעלי לקניות, ביקשתי שיקנה גם סלטים.

עכשיו אני- איך לא- משלימה פרוייקטים בעבודה (כמו כל ערב :/)

אבל בע"ה מחליטה ומשתדלת להוריד את רף המתח. 

במיוחד אחרי שניסיתי לשתף את בעלי בשעה האחרונה בלחץ שלי והוא בכלל לא הגיב, הראש שלו עסוק רק בעבודה שלו. כמה נסיונות כאלה והתחלתי להרגיש שאם אין אני לי מי לי.

מה שאספיק היום *בנחת* אני אספיק, ומה שלא- יחכה לי. (אשתמש בתכסיס של גברים- להחביא כביסה לא מקופלת בחדר עבודה...) 

הארת  לי את העיניים בהקשר של תכנון וציפיה מצומצמת. אכן כך אני.

הלוואי שהכל ילך כשורה. 

מקבלת בזרועות פתוחות את העצה להתארגן במן שהילדים במוסדות למרות שברגיל זה הזמן שלי להתפרע על הבית (ואז יש אצלי סיכון מוגבר לחידוש דימום. מניסיון מררררר)

לגבי התפילה- בזמנו המדריכה אמרה לי שמותר שיתפלל בבית, אבל זה נשמע לי מתוח יותר- כי אז הוא יאבד סבלנות, בפרט שהוא גם בייבי סיטר.. ואני אחזור לבעל עצבני... לא שווה. ואין לי כח להתחיל להתנצל כמו תמיד- למה לקח לי מלא זמן...

ואני ספרדייה, מותר לי לטבול מוקדם, אבל המקווה פה מגעיל מהמסד לטפחות כולל האנשים באמצע. ביררתי הערב ממתי פתוח- "אחרי הדלקת נרות" כמה אחרי? באיזו שעה? "20 דקות בערך" אז מתי אני אתקלח ויש אחרון? בשבת? כן. אין ברירה, אשתדל להיות יותר אדישה לכל הענין.

גם אני חשבתי אולי בשבת רק להיות טהורה, ומה שיהיה יהיה - בלי לצפות, ואילו לעשות משהו רומנטי יותר ומפצה (?) במוצ"ש.

מישהו יודע מה ואיך? בהנחה שאצליח למצוא בייבי סיטר.

ואני לא מתכוונת למסעדה- ממש לא מעניין אותי.

אני צריכה רומנטיקה. צריכה להפשיר אחרי השבועיים האלה...

אגב, ל 44444- דווקא הייתי אסורה שבועיים בדיוק כמו ילדה טובה.

זה התחיל בשבת בבוקר, עשיתי הפסק כבר בשלישי אבל התפספס בחמישי- אחרי הליכה של 20 דק' בשמש :/

בכל אופן התחשבו בי מלמעלה- בערב שבת היינו אצל חברים עם עוד זוג וכולם (כנראה..) היו טהורים, כולל אנחנו. זה בהחלט חסד שבלעדיו הייתי יכולה להיכנס לדיכאון. ממש כן. בלי הגזמה.

כתבתי דברים שאני בתהליך של שנים איתם..

שיהיה לך ממש בהצלחה!!!

וכל הכבוד לך על ההפתחות והגמישות!!

ואם תרצי - אני תמיד שמחה להתעסק בנושאים האלה

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב