ארבעה ימים של חג שבעלי החליט שלא בא איתי למשפחתי. הוא לא בא ערב שישי לפני אבל לא חשבתי שלא יבוא בחג ארבעה ימים שאני לבד עם הילדים ואימא שלי משגעת אותי ממש אוהבת אותו אימא שלי.
הוא יותר מבוגר ממני אגב.
לא יכולה לראות אותו מפחדת להתגרש כי לא סומכת עליו שידע מה עובר על הילדים אף פעם לא מתעניין משאיר הכול לי הוא בן אדם טוב לא מסיבות חברים עבודה בית חולצה לא קונה לעצמו אם לא אקנה לו.
אני מנהלת הכול חשמל לא יודע מה מגיע. כך הרגלתי מהיום שנולדו אני זו שלוקחת לגן למעון עוברת את כול ההתחלות הבכי.
אציין שאני חולה וללא עזרה הנקתי .ישבתי בבית עם הילדים ואחכ עבדתי בעבודות קשות.
הילדים גדלו חוגים הפעלות אין פעילות שלא לקחתי הותשתי. בית שלם עליי .עברתי לגור בבית אחר הכרתי בנות שהבעלים עושים את כול מטלות הבית כולל בישול לא קינאתי. כי הבעלים למשל לא יוצאים בכלל עם הילדים שלי כן.
לאט לאט נחלשתי גם בשמירת הריון ניקתי לבד רק שנכנסתי לדיכאון החל לעזור אבל את הגז חלונות מקרר לא יעשה אני בבית אבל בגלל שאני חולה. הוא רוצה שאביא מנקה .אבל מה עם תיקונים צבע .
מתבישת להביא משפחה חברים שכנות שלי הבעלים מפתיעים אותם בניקיון בבריקים באירגון הבית.
ואני רק ביקשתי והוא כועס עליי ביקשתי יפה אפילו השפלתי את עצמי בבקשת עזרה .
ויש לי גאווה 12 שנה.
לא נתתי לו כוס להרים
. ביקשתי שיכין לי לאכול לא יודע .
לולא יצאתי ללמוד הייתי שוקעת בדיכאון עד שבע הוא בעבודה כולל חג ושישי .
הבעיה ששיחק שלוש פעמים בשבוע כדורגל והסכמתי לו .
היה לי קל והרגשתי טוב.
אבל עם השנים וללא עזרה אף אחד לא עזר לי מעולם לא דפקו לי בדלת אחיות שלו או שלי.
ומעולם לא העיר להם שלא התייחסו אלי .אכלתי את הכובע והייתי עולה לחגים גם שהיו פוגעים בי והוא לא בא לחג אצל אימא שלי שכולם שואלים ומבייש אותי
אני לא אתגרש כי לא בא לי שלילדים לא יהיה אבא בבית אבל אני קמלה איתו לא יוצאים לא מבלים הפרש גילאים אבל זה לא קשור הוא בן אדם עצוב
ואני למרות הדיכאון שמחה.
גרה בישוב קטן שעוד שאני נשואה מציקים לא רוצה להיות גרושה ושמציקים ויש סטגימה
.אז התפרצתי עליו תקופה כי המחלה פגעה לי במערכת העצבים
והוא לא מבין את המצב שלי.
את החושך שאני נלחמת בו ושום מטפל לא עוזר לי וחיה רק בשביל הקטנים שלי ו.
חולמת על ילד והוא לא רוצה בגלל שאין לי עזרה ולא רוצה להיות אגואסיט. המשפחה שלו לא בקשר ובא לי לפוצץ הכול שיתעוררו רק שיש אקשן גירושים וכו הם שואלים
הוא יותר מבוגר ממני אגב.
לא יכולה לראות אותו מפחדת להתגרש כי לא סומכת עליו שידע מה עובר על הילדים אף פעם לא מתעניין משאיר הכול לי הוא בן אדם טוב לא מסיבות חברים עבודה בית חולצה לא קונה לעצמו אם לא אקנה לו.
אני מנהלת הכול חשמל לא יודע מה מגיע. כך הרגלתי מהיום שנולדו אני זו שלוקחת לגן למעון עוברת את כול ההתחלות הבכי.
אציין שאני חולה וללא עזרה הנקתי .ישבתי בבית עם הילדים ואחכ עבדתי בעבודות קשות.
הילדים גדלו חוגים הפעלות אין פעילות שלא לקחתי הותשתי. בית שלם עליי .עברתי לגור בבית אחר הכרתי בנות שהבעלים עושים את כול מטלות הבית כולל בישול לא קינאתי. כי הבעלים למשל לא יוצאים בכלל עם הילדים שלי כן.
לאט לאט נחלשתי גם בשמירת הריון ניקתי לבד רק שנכנסתי לדיכאון החל לעזור אבל את הגז חלונות מקרר לא יעשה אני בבית אבל בגלל שאני חולה. הוא רוצה שאביא מנקה .אבל מה עם תיקונים צבע .
מתבישת להביא משפחה חברים שכנות שלי הבעלים מפתיעים אותם בניקיון בבריקים באירגון הבית.
ואני רק ביקשתי והוא כועס עליי ביקשתי יפה אפילו השפלתי את עצמי בבקשת עזרה .
ויש לי גאווה 12 שנה.
לא נתתי לו כוס להרים
. ביקשתי שיכין לי לאכול לא יודע .
לולא יצאתי ללמוד הייתי שוקעת בדיכאון עד שבע הוא בעבודה כולל חג ושישי .
הבעיה ששיחק שלוש פעמים בשבוע כדורגל והסכמתי לו .
היה לי קל והרגשתי טוב.
אבל עם השנים וללא עזרה אף אחד לא עזר לי מעולם לא דפקו לי בדלת אחיות שלו או שלי.
ומעולם לא העיר להם שלא התייחסו אלי .אכלתי את הכובע והייתי עולה לחגים גם שהיו פוגעים בי והוא לא בא לחג אצל אימא שלי שכולם שואלים ומבייש אותי
אני לא אתגרש כי לא בא לי שלילדים לא יהיה אבא בבית אבל אני קמלה איתו לא יוצאים לא מבלים הפרש גילאים אבל זה לא קשור הוא בן אדם עצוב
ואני למרות הדיכאון שמחה.
גרה בישוב קטן שעוד שאני נשואה מציקים לא רוצה להיות גרושה ושמציקים ויש סטגימה
.אז התפרצתי עליו תקופה כי המחלה פגעה לי במערכת העצבים
והוא לא מבין את המצב שלי.
את החושך שאני נלחמת בו ושום מטפל לא עוזר לי וחיה רק בשביל הקטנים שלי ו.
חולמת על ילד והוא לא רוצה בגלל שאין לי עזרה ולא רוצה להיות אגואסיט. המשפחה שלו לא בקשר ובא לי לפוצץ הכול שיתעוררו רק שיש אקשן גירושים וכו הם שואלים
