אני דפוק אבל ה' לא. איזה יופי!
יש כאלה עם כישרון בכתיבה יש כאלה בלי. ויש שלפעמים צריך ללמוד כתיבה או יותר להתחנך.
נגיד אנשים מסביבי מוכשרים בכתיבה, ואני נשארתי כזה *ביפ*.
אנשים מכירים את עוז (שאני ממש מכיר אות, בטח... |עף|) ואת בן הדוד שלי איתם. הם מוכשרים וסבבה.
אבל אני?
אני לא משהו ולפעמים אני חושב שחלקו את הצורך לומר דברים, הכשרון להביע ושכל להשיג דברים חשובים- באופן שנראה לא הוגן.
למי אכפת?
אולי אעשה משהו עם חשבון הפייסבוק שחצי קיים לי וכשאגיע להר המור- פשוט אזרוק הכל.
אני אומר 5-7 הגיגים פה בתהום הפח של האינטרנט. כזה שאולי שלשה נערים יקראו ספק יאהבו ספק יבינו.
ואעלם לעמל פה של תורה לעוד שבוע ואז יוה"כ. ואז בין הזמנים שמבלה את חיי הרוחניים.
בישיבה אין עם מי לדבר, בבית אין עם מי לדבר. וכולם התעלמו מהמספר ששמתי בדף ההוא שם.
למי אכפת?
קָנה לך חבר, וזה חצי קלאצ'
ועם כמה שמדהים לדבר עם בוראי- אני חושב שאני חפץ במשהו יותר מעשי. הקטע המעצבן שהכי הרבה זה פה, כמה ותיקים שבאו להינות מהגיג וחצי שנון וכל האר זיינוקים חיינוקים וחמשושים, שזה בעצם איזור השבושים- שיעור-א שברמה עקרונית זה פעירות בלתי נדלת. אבל פה יש דווקא חבר'ה שיחסית סבבה (וגם כאלה שלא).
טוב שיש בבא מציעא להתרפק עליה, לפעמים.
למי אכפת?
)
