אשמח לתובנות!
בעלי המקסים חוזר הביתה כל יום בסביבות 19.. מבינה שעמוס לו אבל כן מצפה לעזרה ממנו.
הוא עם הקטן רק כשהוא רגוע, משחק איתו שולח תמונות בואצאפ וכדו. אבל בזמני בכי, זמני הירדמות- איפה הוא ואיפה לעזור..
לא מבינה למה אין לו את המחשבה לעזור גם בלי שאבקש?
אני מתחרפנת. כל ביום איתו ועוד גם בלילה כשרוצה קצת זמן לעצמי אין לי.. חשבתי לצאת להליכה היום וביקשתי ממנו שאשמור עליו אש הוא אמר בכיף רק תרדימי אותו וזהו. כאילו מה? מה עזרת לי בזה? מתחיל להיות נטדניק ולוקח לי זמן להרדים אז יורד כל החשק לצאת.
בקיצור איך מעלה אתשה מולו בחי חהתפוצץ ולהתחיל לצעוק עליו? וגם מה עושים כשאין כוח לקטני?
בעלי המקסים חוזר הביתה כל יום בסביבות 19.. מבינה שעמוס לו אבל כן מצפה לעזרה ממנו.
הוא עם הקטן רק כשהוא רגוע, משחק איתו שולח תמונות בואצאפ וכדו. אבל בזמני בכי, זמני הירדמות- איפה הוא ואיפה לעזור..
לא מבינה למה אין לו את המחשבה לעזור גם בלי שאבקש?
אני מתחרפנת. כל ביום איתו ועוד גם בלילה כשרוצה קצת זמן לעצמי אין לי.. חשבתי לצאת להליכה היום וביקשתי ממנו שאשמור עליו אש הוא אמר בכיף רק תרדימי אותו וזהו. כאילו מה? מה עזרת לי בזה? מתחיל להיות נטדניק ולוקח לי זמן להרדים אז יורד כל החשק לצאת.
בקיצור איך מעלה אתשה מולו בחי חהתפוצץ ולהתחיל לצעוק עליו? וגם מה עושים כשאין כוח לקטני?
עד גיל שנה פלוס מינוס הם מפחדים מהם כאילו הם מפלצות
במוצאי חג היו מלא כלים לשטוף וקטנטן שצרח (והיה רגוע רק בתנוחה של נמר על עץ) בעלי ניגש למטבח (כי הרבה פעמים במוצאי שבת זה התפקיד שלו) ואז זרקתי לו בקלילות (באמת שזה לא היה במטרה לנסות אותו. הקטנצ׳יק עוד לא צרח מספיק כך שזה הוציא אותי מדעתי...) שבדיוק תכננתי לשאול אם הוא מעדיף לשטוף כלים או להרגיע את הפיצקול. בסוף הוא בחר את הקטנטן (!). ואז הוא ניסה להרגיע אותו הרבה זמן ובסוף באמת הקטנטן נרגע, ואני הצדעתי לו! (ושטפתי כלים עוד שעה אחרי שהוא נרדם, בעלי קרא ספר על הספה. אבל זה היה התוצאות של החלוקת תפקידים שעשיתי...)
.
