אתן 2 דוגמאות לצורך המחשה,
אבל הדיון הוא על הרעיון ולא על הדוגמאות שיובאו כאן.
אני רוצה לתרום כליה.
אני רוצה לעשות שינוי בלבוש (בגדר ההלכה) אבל חברתית זה ישדר משהו שלא בהכרח עולה בקנה אחד עם הרמה התורנית שלי.
אני רוצה לתרום כליה.
אני רוצה לעשות שינוי בלבוש (בגדר ההלכה) אבל חברתית זה ישדר משהו שלא בהכרח עולה בקנה אחד עם הרמה התורנית שלי. ובישראל אשה בגיל הפוריות לא יתנו לה לתרום.
מי שרוצה לתרום צריך לעבור ועדה שתאשר אותו ולא יאשרו אשה מתחת גיל 50. אולי אולי במקרים מיוחדים כמו קרובת משפחה מדרגה ראשונה.
הריון מעמיס על הכליות והסיכון בהריון עם כליה אחת הוא גבוה.
אפשר רק אחרי לידות. בשונה מאצל גבר, אצל אישה מחכים שהיא תסיים ללדת ורק אז מאפשרים לה לתרום כליה ככה שאת באמת חייבת קודם להתחתן בשביל זה...

ושוב ארוך....
אבל לא רוצה לתרום יותר כי אז זה ממש קצר ולא עושה לי טוב , רק להסתפר קצת
חיהל'ה
)
חייכתינפש חיה.אם ובאמת תמצא התאמה, תחשבי על הפלוסים והמינוס..
לא נראה לי יש עניין להמנע מלהיכנס למאגר..
כרגע זה באמת באויר, אבל אם/כש יפנו אלייך ויאמרו לך שאת מתאימה, אני משערת שיתנו לך את כל הכלים ותשובות לשאלות שיהיו לך, ומן הסתם שתהיה לך ראיה רחבה יותר על הצורך והדבר המדהים שזה..
ו@כמעין הנובע, לפעמים יש צורך רק בתרומת תאי אב, שזה תהליך הרבה יותר פשוט מתרומת מח עצם.. ולפי מה שאני יודעת זה גם נכלל בבדיקת רוק..
אדיר.הולם במיוחד
הולם במיוחדויש תרומת מח עצם.
תרומת תאי אב זה כמו ששלחת בתהליך שבו יש 2 מחטים בגוף של הבנאדם והדם עובר דרך המכונה שלוקחת רק את הטרומבוציטים ומחזירה את שאר הדם
ויש את תרומת מח עצם שאת זה עושים בהרדמה מלאה ושואבים מהגב..
ונכון, זה באמת לא ניתוח תרומת מח עצם..
כמעין הנובעואם יש התאמה כדאי מאוד שלא לחכות למה מדובר בחיים של בן אדם
מה שכן שאם תורמים בפועל, מקבלים זריקה להגברה של ייצור תאים מסויימים בגוף
שאחרי זה אסור להיכנס להיריון במשך חצי שנה

(משהו שווה שיהיה הרבה הרבה יותר מורכב לעשות בתור נשואה), עשיתי עוד כמה, ואעשה עוד בע"ה. 
האם מותר לי להביע דעה כנשואה?
אם כן, תמשיכו לקרוא,
אם לא - סליחה!!!
כנשואה שהתחתנה לאחר לא מעט שנות רווקות,
אני יכולה להבין את הצורך בשותף שייתן אומץ וכוח לעשות שינויים לא פשוטים מכל מיני סוגים.
אך לאחר החתונה, כמו שציינו,
כל אחד רוצה לדעת שהוא התחתן עם מי שהוא חשב שהוא התחתן.
גם ככה מגלים המון דברים שלא ידענו/הכרנו לעומק אחרי החתונה
וצריך להתמודד איתם.
לא קל בכלל להכיל שינויים מהותיים אצל בן הזוג אחרי החתונה.
יש ציפיה בשלב מסויים בחיים ליציבות ובגרות נפשית
ושינויים קיצוניים לא מעידים על כך.
הייתי ממליצה לעשות שינויים שחשוב לעשות לפני החתונה,
מי שיתאים לו/לה לקבל בן זוג כזה,
כנראה שזו ההתאמה.
אם יש רק רצון כזה לעשות זאת עם בן זוג,
צריך לקחת בחשבון שאם בן הזוג יתנגד-
יש סיכוי שתצטרכו לוותר על כך.
*צועד*
אלגריה,
הרמוניה בגן,
נסיה,
ארץ.
(לחורף)
כמו כן, האם אתם יודעים אם מומלץ או לא לפנות דרך סוכנים כגון מאורסים-מאורסות או אחרים?
אלגריה
נסיה
אבל אלו היו חתונות קיץ
הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד
בחורף אני לא יודעת איך זה.
בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף .
יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם
אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר .
האולם קטן, 400 - 350 איש.
מעריך את הבדיקה.
נבדוק אם רלוונטי
שלא יהיה אופציה בפנים?
לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר
ונבחר באותו יום או יום לפני
בס"ד
היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.
כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה
אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.
אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.
הנה דוגמאות:
למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).
אני מפספס פה משהו?
אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.
היום הרבה יותר סביר שיש חוק וסדר ופחות יקרה משהו.
כמה מקום הלימודים במהלך השנים לדעתכם משפיע על האישיות ,רמה התורנית, וההשתייכות החברתית בתוך הציבור כיום?
ואם כן אז האם ראוי לומר לשדכן שאני רוצה להכיר בחורה שלמדה במוסד הספציפי הזה או לפנות לאותו מוסד ולשאול על בוגרות שבאזור הגיל שלי פחות או יותר?
(לא רק מדרשות נכללות כאן אלא גם אולפנות)
ובכלל מה מגדיר סגנון של השקפה בציבור שלנו?
(עד גבול מסוים)
אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי
וכמובן המוסד מחזק את העניין
אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.
לפני דייט ראשון, כשהעניינים נהיים רציניים, וגם לפני רגעים גורליים אחרים בחיים
אני ממש בלחץ, לא חרדה, אלא מתח חזק מכובד ההחלטות, מהסיכונים והסיכויים.
והלחץ הזה משפיע על כל הגוף.
בעיקר כאבי בטן. חוסר תאבון רוב הזמן, אבל עדיין יש מידי פעם תחושת רעב שמכריחה אותי לאכול קצת ואז הבטן עוד יותר מתבלגנת.
תחושה של מתח פיזי ומופשט במרכז הגוף ולפעמים גם בידיים וברגליים.
קשה להרדם ממחשבות ומתח פנימי.
אני אוכלת פחות מהרגיל, מרגישה לא בטוב, וקשה לי מאוד להתרכז ברמה שזה פוגע לי בלימודים.
מה עושים עם זה? זה מוכר? יש דרכים להרגיע את הגוף?
בדרך כלל אני בן אדם מאוד הגיוני, בשליטה, אבל הגוף ככה מגיב ללחץ בלי לשאול אותי

בן עשרים.
ש"ב.
רוצה להקים בית. מרגיש מוכן.
עם מי אני מדבר? מה אני עושה?
לא נשאר הרבה זמן ביום אחרי זה😬
יש כאן ביקוש למאמנים לחתונה?
וכמה אתם משלמים למאמן אם כן?
אין לי קשר לפרסום בערוץ 7, שואל מתוך עניין.
איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..
עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:
מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר
ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.
לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.
בטוח שיש כאן כאלה שהתמודדו עם התקופה שאני מתמודד בה חוסר הצעות במשך תקופה ארוכה נרשמים לשדכן ממלאים פרטים עושים שיחה ואז? דממה אין מי לדבר מחכים ומחכים בזמן הזה מתפללים עושים חשבון נפש סגולות ומה לא? אבל ההצעה מרגישה רחוקה מלהגיע מה אתם עשיתם בתקופות האלו זה פשוט מגיע באמצע ללא הכנה מראש יוצאים תקופה ארוכה יש הצעות זורמות ואז ביום בהיר אין שום דבר מחכים מחכים כבר חודש חודשיים וכלום כמובן זה לא מרכז היום יושבים לומדים הראש בתורה אבל הלב מצטמק שהסדר מסתיים שהיום מסתיים והצעה מניין? הרצון להתחתן להקים בית כל כך גדול שזה כבר מצער לחיות ככה שאפילו את ההתחלה את הנסיון אין, והייאוש בפתח כי ניסת לפנות לכל שדכן מתאים חברים עם פוטנציאל אברכים בישיבה ואין כלום
מה אתם עשיתם?
פתית שלגחוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.
תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים.
תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים
יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.
נעוץ בהודעה בראש הפורום
לבדוק אם רלוונטי.
אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.
בהצלחה רבה!
אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )
להרבה אנשים יש תקופות יובש בהצעות מכל שיוך עדתי ומגזרי.
ייתכן שיש יותר ופחות אבל כנראה שסתם לא יצא לך לשמוע
ויש כאן הבדל גדול מאוד.
עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.
גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.
אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..
כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).
לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.
בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.
השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?
כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.
לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.
וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.
אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.
העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (:
אבל להאמין גם בלב וגם בשכל
שה' אחראי לזה מההתחלה ועד הסוף
ברגע שתשליך על ה' באמת תרגיש את זה יותר
אפילו תגיד תודה על זה שאני רווק אבא תודה על זה שאני רווק .
להתנהג בנעימות ובנימוס למי שמציע!
לפעמים שדכן (או סתם אדם שמנסה לעזור) מציע, ומקבל כתף קרח:
או שלוקח המון זמן עד שהרווק/ה מתייחס/ת אליו בכלל
או שהרווק/ה כועס/ת על עצם ההצעה הלא קשורה (יכול להיות שהיא באמת לא קשורה לדעת המשודך, אבל היו פה מחשבה ומאמץ!)
או שלוקח מלא זמן עד שהרווק/ה מחזיר/ה תשובה
או שהקשר נגמר, והרווק/ה אפילו לא טורח/ת לעדכן או לומר תודה!
זה מוריד מוטיבציה לשדך גם לאותו אדם וגם לאחרים. חבל.