אין בכלל בכלל סתירה בין אהבת ישראל להתנגדות למעשים של יהודים.
אתה יכול לחשוב שיהודי טועה ואפילו עובר על איסורים…
אבל אתה מחויב לאהוב אותו.
אהבת ישראל אומרת שאתה אוהב את שורש נשמתו של כל יהודי,שבתוך תוכו יש לו נשמה שהיא חלק מהקב”ה.
את החלק הזה אי אפשר ללכלך או לטנף על ידי מעשים-ולכן לכל ישראל באמת יש חלק לעולם הבא…
זה שיש כיסויים על הנשמה שמגיעים על ידי מעשים,הם אינם מגיעים מתוך הנשמה של היהודי אלא מבחוץ,ולכן אנחנו אוהבים כל יהודי-ללא קשר למעשיו.
כמובן שבאגרת תקנ”ה (555)הרב זצל מסביר לרידבז שברכת למלשינים וכן משאין להם חלק בעולם הבא הם מי שאיבדו את סגולת נצח ישראל על ידי זה שהם עושים בכוונה מעשים נגד עם ישראל וחפצים בהשמדתו.
כולנו צריכים להתחזק,לריב זה באמת לא טוב.
ימשפט ידוע בשם הרב זצל-אהבתנו הגדולה לאומתנו לא תסמא את עינינו מלראות את כל מומיה(אנחנו באמת צריכים לראות את הטעויות שלנו)ולהעיר למי שטועה-אולי לא בדרך ריב=אבל אני מאמין שאותו יהודי באמת יחשוב אן מעשיו הם נכונים לעם ישראל ואולי בעז‘ה יפסיק להעסיק שאינם יהודים…