המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
הריון לא רצוי!לא לשפוט
אז זה קרה לי.. כבר מזמן.. הריון לא רצוי! לא מתוכנן בכלל ולהיפך..ממש צפוץ.

מוצאת את עצמי תוהה בהגיון של למסור לאימוץ. הכל תקין עם הילד..עשיתי סקירה, ניסיתי להתחבר.. לא הולך.

החיים כמו שהם היום, עם הילדים שכבר קיימים..מורכבים לי מספיק בשביל שלראות תינוק יעשה לי חשק. אני לא מהרגשיות.. והשכל שלי מראה לי שוב ושוב כמה עוד ילד בבית הזה מבחינת כוחות פשוט לא מתאים עכשיו.

מנסה לחשוב מה יהיו ההשלכות של מסירה לאימוץ על הילדים בבית. כמה הרווחה פתאום תתערב 'מחשש לילדים'.. מנסה לדמיין את עצמי עוד שנה אולי מתגעגעת אליו..אבל מבינה שהיום. אני פשוט לא כלי לגדל את הילד הזה.

ניסיתי! באמת שניסיתי! התמקדתי בטיפול עצמי.. ניסיתי להשקיע בעצמי יותר.. ניסיתי לעשות המון אולטרסאונד כדי להתחבר לילד. כלום לא הולך!

מוצאת את עצמי מתפללת שפתאום יהיה לידה שקטה. שלא אצטרך להתמודד עם הדילמה.. ואני בשבוע די מתקדם כבר כמעט 30..

אין לי הרבה מידי מטרה בהודעה הזאת. סתם לחלוק קושי עצום שקשה לחלוק אותו בחיים האמיתיים. אני נחשבת לאישה שפויה ביום יום(-;.. יש לי חמישה ילדים מטופחים ואהובים. אבל יש אמא אחת.. שכבר אין לה כוח להתמודד והילד השישי הזה ענק עליה!

ולא..אל תספרו לי שיש אמהות שמחכות. כי זה לא עוזר לי.. אני בדיוק בשלב שאני מוכנה לתרום להם את שלי.
לא שופטת בכלל!!!ניקיתוש
אמנם מאד כואב לקרוא מה שכתבת.
דברים נוקבים...
קשה מאד.
האמת, פוחדת על המילים שלי, כי אני לא יודעת אם את ממש כנה עם מה שכתבת.
כי גם לי חלפו אולי אי אילו מחשבות אבל חלפו מהר.
אולי כדאי עזרה מקצועית יותר.
מהנסיון שלי, אמנם זה היה בילד שלישי, מתחברים.
לוקחים את הזמן.
אבל בתחושות חזקות כמו שלך, קחי לך איזה טיפול, אין לי רעיון.
ובאמת חיבוק חזק.
יקרה שליחסוי בהחלט

אני אולי לא מעודדת אותך אבל תנסי לחשוב מחוץ לעצמך, 

האם את רוצה לתת לילד שלך הרגשה שהוא נולד בטעות?

האם את רוצה שילד שלך יסתובב בעולם וירגיש מיותר?

נשמה שניתנה בתוכך היא כמו פיקדון יקר, מתנה יקרה שאלוקים נתן לך. ונכון שכרגע את לא מעוניינת במתנות.. אבל כבר קיבלת אותה. ועם זה נשאר רק להתמודד ולחשוב הלאה. 

איזו הרגשה היית רוצה לתת לילד שלך שנולד גם לא באשמתו...?

אני ממליצה לך להחליט בתוכך לשנות גישה. להנות מהרעיון. להנות מההריון. אולי אפילו לצאת לחופשה קטנה ומפנקת לרגל ההריון? 

ועוד משהו, שבי עם עצמך, תניחי את היד על הבטן ותדברי אל הקטנטן. לטפי אותו, תרגישי את התנועות, תדמייני אותו שוחה לו שם בפנים. הוא מקשיב לך. הוא צריך אותך. הוא רוצה אותך. וככל שתכניסי לעצמך לראש שהעובר שלך ניזון בזכותך, תגלי שאת אוהבת אותו יותר ויותר.

והכי חשוב. תדברי אל ה'. תבכי לו, תספרי לו כמה זה נשמע לך קשה שישה ילדים, ושייתן לך כוחות להצליח.

 

 

העלת לי דמעות.לא לשפוט
ברור שהייתי רוצה לגדל ילד אהוב ולת לו תחושה רצויה. אך המצב שלי.. כרגע. אין בי את האנרגיות לתת לעוד יחד את מה שמגיע לו.

התלבטתי כל הזמן.. רציתי מאוד לעשות הפלה.. ובסוף החלטתי שאני אמשיך את ההריון.. המצב המשפחתי בנתיים לא הולך ונהיה קל. ואין לי ספק שהמכלול כולו מצעיד אותי למקום גרוע שגם הילדים הקיימים חסרים ממני חום ואהבה של אמא.
לכן אני מעדיפה להחליט כבר עכשיו למסור אותו ולהשאיר לי אנרגיה פנויה לילדים הקיימים..
מבינה לגמרי את הקושיש א
אבל בטוחה שכשתראי אותו לא תצליחי לעלות על דעתך לוותר עליו.
וואי הכי לא..לא לשפוט
אני לא מוותרת עליו כי הוא לא חמוד/חולה/ יש בו בעיה.
אני נאלצת לוותר עליו כדי להשאר שפויה ולגדל את הילדים הקיימים השפיות.
הגבת למישהי אחרתש א
שזה לא ענין כלכלי ולא זה עיקר הקושי.
אז הייתי מציעה לנצל את היכולת הכלכלית להאריך את חופשת הלידה ולאגור כוחות, ולנצל את היכולת הכספית לקחת הרבה הרבה עזרה.
הרי (מוסיפה)ש א
מה גורם לך להרגיש מאבדת שפיות?
כנראה העומס של השגרה.
אז תקלי מעצמך ולטווח הרחוק לא תתחרטי.

לעומת זאת על אימוץ או הפלה כן היית מתחרטת.
התלבטות העיקרית שלי היא האם המסירה לאיצוץלא לשפוט
תגרום לילדים נזק יותר מתועלת כי הרווחה תתערב כאן וכו'.. ואת זה אני מנסה להבין בעיקר
אולי קשה לי לחשובש א
שאימוץ זה מה שאת באמת באמת תרצי, כי לי קשה לחשוב על אופציה כזו, כשמדובר על אמא נורמטיבית שפשוט קורסת מעומס, ומצפות לה רק עוד כמה שנים מאתגרות כאלו ואז יהיה קל יותר.

את באמת חושבת שכשהעולל הזה ייצא ממך ותראי אותו- תצליחי לחשוב על למסור אותו?

ניסית לחשוב על ההריון הזה גם בתקופה קצת פחות קשה ועמוסה? לא היה לך בכל התקופה הזו אף יום נינוח יותר?

תנסי לחשוב איך את ממלאה את עצמך בכוחות פיזיים ונפשיים כדי שכן תהיה לך פניות לכל חמשת ילדייך פלוס השישי.
אם ב"ה אתם לא דחוקים כלכלית- אז וש לל יותר מרווח להצליח בזה.
יש לך*ש א
ןגם אולי תחשבי על זה ככה:ש א
יש לך מכסה של אתגרים המדוייקת לך והשם לא מעמיד אדם בניסיון שלא יעמוד בו.
אם תורידי מעצמך את הקושי הזה, תקבלי את זה ממקום אחר. לא בדמות ילד מהריון לא רצוי, אלא משהו אחר.

ותמיד אומרים שעדיף הקושי החיובי הזה של גידול בנים על פני צרות אחרות.
יכול להיות נזק לילדים הקיימים גם מעצם המסירה לאימוץאורי8
עצם הידיעה שאמא שלהם ילדה תינוק ומסרה אותו לאימוץ עלולה לגרום להם לחוסר בטחון , ולפחדים שגם אותם עלולים למסור אם יהיה קשה וכו...זו לא המצאה שלי , זה מידע מקצועי.
לעצם העניין, אולי תנסי לחשב איזו עזרה , מכל סוג , תאפשר לך להיות פנויה לעוד ילד ולשאר ילדיך?
לא יודעת מה לומר, רק שמסירה לאימוץ של ילד שלך היא צעד שעלולים להתחרט עליו כל החיים.
ממש אין לי מושג מה הרווחה תעשה, הם בטוח ירצו הסברים מספקים לרצון שלך למסור לאימוץ, ואם ההסברים שלך יהיו קשורים למצב נפשי/ תפקוד הורי, הם יכולים לשאול שאלות גם על התפקוד מול שאר הילדים.
אולי תתיעצי ים פסיכולוגית/ מטפלת רגשית טובה ותנסי להבין מה יעזור לך לגדל אותו?
מקווה שלא היתי שיפוטית, ממש לא שופטת, רק ניסיתי לעזור
לגדל ילדים זה כל כך הרבה מעבר לעניין טכני..לא לשפוט
זה דורש לוותר על האני שלך, על הרצונות שלך, על התוכניות שלך.
אם ילד לא מרגיש טוב.. הוא צריך את אמא ולא שום עזרה אחרת.
אם ילד נכשל במבחן או צריך לשתף בחוויה שלילית או חיובית בגן או בכיתה. אין שום עזרה שתוכל להחליף את אמא..

וכן.. זה דורש המון אנרגיות.. ייתכן באמת שבקושי יהיה זמני. רק שבקושי הזמני הזה יפיל אותי לחלוטין למקום שיהיה קשה מאוד להתרומם ממנו
אויש מתוקה. חיבוק ענק!חסוי בהחלט

אני ממליצה לך מאוד לפנות לארגון הידברות. מחלקת אמ"א. יש שם עזרה ותמיכה יוצאת מן הכלל בדיוק למצבים כאלו!!

הפלה - סיוע לנשים בהריון

כל העזרה היא כמובן ללא תשלום.

לא מפסיקה לחשוב עליך! מקווה ומתפללת שתעשי את הצעד הנכון נשיקה

חכי אל תמהרי לקפוץ למסקנותאמאשוני

יש כאלו שלא מתחברות לעוברים במהלך ההריון,

הטיפול וההתמסרות הם מה שיוצרים את הקשר,

את לא באמת רוצה להיפרד מהתינוק שלך בשר מבשרך, אלא שקשה לך להשלים ולקבל את המציאות וזה בהחלט לגיטימי,

אבל הייתי מציעה לך לשנות כיוון, קודם כל כרגע להרפות מלנסות "להתחבר". את כותבת שבוע 30 כשבוע מתקדם, ואני אומרת שבוע 30 זה מאוד מוקדם,

אל תחשבי על מה שיהיה, חכי לשבוע 37-38, 

ההורמונים יעשו את שלהם,

ככה נבראנו

לקראת הלידה נסי לתכנן מה יעזור לך להיות רק את והתינוק ללא שום דאגות וטרדות- שמישהו אחר יקח אחריות על כל השאר,

תתני לגוף ולנפש להחלים מהתהליך הלא פשוט שאת עוברת,

אל תנסי לבדוק כל רגע אם את נקשרת לתינוק, לחץ לא יעזור,

לאט לאט כבר תרגישי לבד לאן נושבת הרוח

אל תעמידי את עצמך מול מראה כל הזמן.

ואולי כדאי ללכת לבית החלמה, אפילו לחודשירושלמית טרייה
בטלזסטון כזה כיף שרק בגלל זה מתחשק ללדת שוב. ויותר קל לשכוח מטרדות הבית. לפחות בהתחלה..
כנראה שאם היתה לי עזרה לא הייתי מגיעה למצבלא לשפוט
שמירה לאימוץ היא אפשרות. אין לי יכולת לקבל עזרה. וכל הבית כולו נמצא על הגב שלי..

ואולי עשיתי שטות שלא הפלתי..אבל כרגע הילד כבר כמעט קיים. ולפחות שאמא שממש רוצה תוכל להנות ממנו ולתת לו מה שמגיע לו
יקרה,חדשה ישנה
כואב ממש לקרוא כל מילה שכתבת, את מלאה בכאב ובתסכול.. אבל נראה לי שהכי הרבה את מלאה בפחד .. פחד מהעתיד, אני בקושי מתמודדת עם החבורה שלי בבית, מאיפה יהיה לי את הכוחות לעוד אחד?
זה באמת לא פשוט!
אני לא מאבחנת או משהו אבל נראה שיש לך דיכאון הריון בעקבות החוסר תכנון שלו? אם כן, כדאי לטפל בזה עכשיו ולא לחכות שיגדל אחרי הלידה חלילה.. תנסי לגשת לטיפת חלב ולדבר עם האחות. את כותבת דברים קיצוניים.. לצפות ללידה שקטה זה לא נורמאלי עם כל הקושי שבדבר.. ואני חלילה לא שופטת,כן?
חוץ מהטיפול בדיכאון , נסי לחשוב ולהאמין מכל הלב שזה מה שה' שלח לך וזה בטח הכי הכי נכון וטוב בעבורך, בעבור בעלך, ובעבור הילדים. וכן, גם הכי נכון בעבור הנשמה הקטנה שגדלה בתוכך, הקב''ה בוודאי לא התבלבל בכתובת .. את האמא המיועדת.

ואגב, הרווחה ממש לא שולחת בקלות תינוקות לאומנה ובטח ובטח שלא לאימוץ. מחקרים רבים מראים שעדיף לילד לגדול עם ההורים הביולוגיים שלו גם אם יש להם הרבה דברים מזיקים לילד מאשר עם הורים מקסימים מאמצים..!
ודבר האחרון, להתחבר לעובר זה לא תמיד הולך גם למי שממש מצפה להריון (כמוני למשל), רק אחרי שהתינןקות נולדים אני מתחברת.
אני מסכימה איתך שיש הרבה פחדלא לשפוט
אבל זה פחד מציאותי. היום, עם ההריון והחברה שקיימת.אני כבר לא מצליחה להתמודד..
הכל סוגר עלי!

אנרגיות לעוד יחד יגרמו לי לסיטואציה קשות מול עצמי ומול הילדים הקיימים כבר.
ילד חדש, לא יבדיל אם הוא מאומץ או לא. ואם הוא יהיה בבית ואני יתמוטט. בטוח שיהיה לו לא טוב
ואוו אשמח שתצרי איתי קשרקו-האופק
אני רוצה לנסות לעזור לך. בהתנדבות כמובן!
קשה וכואבכמה טוב שנפגשנו
לגדל משפחה ברוכה צריך כוחות. פיזים ונפשיים. ונשמע שמאד קשה לך. לפעמים אני מרגישה שנגמרו לי הכוחות עם ילדה אחת… ילדים זה שמחה אבל גם אחריות כבדה.

אני מקווה שבסדר שאני שואלת… אבל דיברת עם בעלך, הוא יודע איך את מרגישה? בכל זאת הבית והילדים הם גם אחריות שלו, הם לא הגיעו מעצמם…
והתינוק הזה בהריון הנוכחי גם שלו ביולוגית וחוקית... אם אין לו מושג כמה המצב גרוע זכותו וחובתו להיות מעודכן ולקבל החלטות ביחד איתך. ואולי למצוא דרכים להקל עליך שלא חשבת עליהם.


אני גם ממליצה מאד על יעוץ והכונה מקצועיים. לפנות לטיפול עכשיו ולא לחכות. סוגיה כזאת היא מעל ומעבר משהו שאנשים בפורום הזה מוסמכים להתמודד איתו. ויש אנשים ונשים שלמדו שנים איך להעניק כלים להתמודדות נפשית ומנטלית. גם האדם הכי חזק יכול להצטרך טיפול, זה לא מילה גסה.
בעלי זה נקודה רגישה.לא לשפוט
הוא זה שהיה נגד ההפלה. והוא זה שהבטיח לקחת אחריות על ההריון והנגזרות.
ידעתי מהתחלה שלא אצליח לעמוד בו ןבעוד ילד...

אבל נסיבות החיים דחפו אותו למקום בו לא ניתן לממש את ההבטחות שלו. והקושי שהיה כל כך צפוי אכן צף.

נכון או לא נכון היה לא להפיל.. זו שאלה יומיומית. ייתכן שנפלה היתה מונעת ממני את הסבל, הקושי וההתלבטות. מצד שני...לא בהכרח שחיים באימוץ אצל הורים שחיכו לילד יהיו גרועים או טובים פחות מלגדול אצלי
אני רק יכולה להמליץ שוב בחום על פניה לטיפולכמה טוב שנפגשנו
להיות כנה לגמרי איתך, אני מרגישה שאפילו שאת כביכול כותבת בהגיון שקול, מבין השורות זה נשמע יותר כמו מישהי שהגיעה למקום נואש וקיצוני. את מתכננת לספר לילדים ומשפחה שהתינוק מת בלידה… זאת לא תוכנית הגיונית ושקולה, זאת תוכנית שלא באה מהגיון אלא מיאוש. אם היית שומעת את זה ממישהו אחר היית אומרת שזה נשמע כמו קו עלילה מטלנובלה זולה. אין דרך שהשקר לא יתגלה במוקדם או במאוחר.


אני לא אשת מקצוע ואני לא יכולה לעזור לך, אבל אני יכולה רק להמליץ בחום על פניה למישהו שכן מוסמך ומסוגל.


את אמא גיבורה מסורה ומדהימה שמתמודדת עם הבית והילדים יום יום בלי תמיכה ומשענת. ועכשיו את חייבת למצוא תמיכה ועזרה. לא רק שמגיע לך, הגיעו מים עד (פיקוח) נפש. את צריכה עזרה אמיתית ולא פורום אינטרנט.
תפני להידברותחניתה

 

ספרי להם את כל הסיפור. הם יעזרו לך במה שצריך. יש להם ניסיון עם מקרים דומים

 

073-2221333 / 052-9551591

אני חושבת שמגיע לך כל הכבוד על עצם נשיאת ההריוןדבורית
את נשמעת שמאוד קשה לך
ובכל זאת נושאת את ההריון הזה כל יום כל לילה כל שעה כבר 30 שבועות!!!
מסירות הגוף והנפש כפשוטו.
תתמלאי קודם כל בהערכה לעצמך על זה,
זה לא מובן מאליו
ולעניין עצמו, קשה לי לענות
אני חושבת שכדאי להתייעץ את ובעלך עם רב גדול
בכל זאת זה דיני נפשות
מאחלת לכם שתמצאו את האדם המתאים שיהיה שליח טוב להדריך אתכם
לאשופטת. אני יודעת כמה זה קשהאני לי
ואני אומרת את זה בתור אחת שאין לי הורײַם כבר 21 שנים. תחשבי שעברתי הל לבד כולל חתונה לידות הפלות , ניתוח קיסרי ועוד... כשניקלטתי בילד הקטן היה לי תינוק בן 3חודשיים .לא. האמנתי שזה קרה חשבתי שבגיל 43 כמעט זה כבר לא יקרה וכך השם רצה.היום הילד הזה הוא האור של הבית. תחשבי חס וחלילה שלא תוכלי לדעת מה איתו ומי האנשים שיגדלו אותו.השם לא מעמיד אדם בנייסיון שלא יוכל לו. ואין מקרה זו נשמה שמיועדת לך תחשבי על הילדים שיגדלו בתחושה חסרה ובמחשבות. חשבתי לי אולי מישהי קרובת משפחה או חברה שתוכל ממש לטפל בילד לפחות בהתחלה כדי שלא תרגישי לחץ ולאט לאט תיקחי אותו.


הילדים לא ידעו! ולא המשפחה..לא לשפוט
אני אספר לכולם שהתינוק נפטר בלידה. ממש לא מתכוונת להפוך את נושא האימוץ לדיון
זה רק יסבך אותך יותראורי8
השקר יתגלה מתישהו( גם אם בעוד 18 שנה, כשהוא יפתח את תיק האימוץ) ואז יהיה קושי באמון מול הילדים. מה גם שסוד כזה במשפחה והמתח סביב ההסתרה הם מתכון לבעיות רגשיות ומשפחתיות (מידע מקצועי )
לחיות עם הסתרת סודחדשה.
ובסדר גודל כזה, זה לא פשוט בכלל.
מתישהו זה באמת עלול לצוף.
כן,קראתי ספר על משהו כזה- נוראי. לחיות בסוד שקורע אותךנביעהאחרונה
^^קשה מאוד. חיבוק.לב אמיץ

מוצא כזה מפרק משפחות.

מכירה משפחה שוויתרה על השישי שנולד פגוע מאוד. הילדים לא סולחים להורים עד היום.

 

אני בוכה איתך בוכה.

 

אולי יעזור לשאול רב ספציפית לגבי פתרון כמו קשירת חצוצרות? אולי הידיעה שזה התינוק האחרון להתמודד איתו תעזור לשמור על שפיות ואורך נשימה?

 

אני מתפללת עלייך מעומק הלב שתמצאי פתרון טוב. ושאם תוכלי, תמצאי את הכוחות ושלוות הנפש ללדת ולגדל את התינוק לחיים טובים ולשלום בעז"ה.

כל כך קשה לקרוא. מ קווה שתימצאיאני לי
את הכוח ללדת ולגדל אותו בשמחה. וזה שתספרי את מה שכתבת ייצור צער גדול מצד המשפחות ווהילדים ויהיו להם השלכות במשך החיים. לא כדאי.
צוקולטה

בהצלחה בסיטואציה המוררכבת הזאת..
 

איפה את גרה?פצלשית..
אולי אוכל לעזור לך אחרי הלידה.
אפשר לפנות לאגודת אפרתתפילה_לעני
מאמינה שיש להם צוות מקצועי, עזרה כלכלית וכן מערך תמיכה שיכול לעזור אחרי הלידה.
באמת לא פשוט
ממש לא עניין כלכלי. אין לי גרם של שיקול כספי בהחלטהלא לשפוט
אך ורק כוחות נפש להכיל ולהתמודד עם עוד ילד
שוב, מאמינה שיש להםתפילה_לעני
הרבה פתרונות גם בתחום שאת צריכה ולא רק כלכלי.
אם אין לך שיקול כספיסיה
אז תביאי עוד אמא מאמצת הביתה
עוד אישה עם סבלנות לכמה שעות אפילו משלוש אחרי צהרים עד שמונה בערב , שתשב ותקשיב לילדים , תשחק איתם תעשה שיעורים וכן, ברגע שעבודה מתחלקת לשתים במובן הנפשי של הקשבה לילדים זה ייקל עליך מאוד.
נכון!!!נביעה
רעיון מצוייןאני לי
אם אין בעיה כלכלית, למה לא לשלם על עזרה נפשית?איזו נחמה
עבר עריכה על ידי איזו נחמה בתאריך י"ג בתשרי תשע"ח 00:42

עזרה נפשית מקצועית ותומכת עשויה לחולל נפלאות!!

 

 

אני לא שופטת ובאמת מבינה את הקושי הגדול!   יש איזו סיבה למה לא חשבת על זה בעצם, עד עכשיו?

 

אני חושבת שאת חייבת עזרה נפשית ויפה שעה אחת קודם! דיבורי אמונה הם טובים מאד אבל צריך איזה מקום מסוגל בנפש להכיל אותם, ונשמע שאת עדיין לא שם.

 

אם תכתבי איפה את גרה נוכל אולי להמליץ לך על מטפלות טובות באזור שלך...

 

חיבוק ענק!!! ה' יעזור שתצאי מאפלה לאור גדול!! 

לא שופטתמסגרות
אבל זה כל כך לא קיים למסור ילד לאימוץ במקרים כמו שלך. אני מאמינה שאחרי שתלדי תעבור לך ההרגשה הזו ולא תוכלי לוותר עליו.
מנסה...אנונימית*
לא יודעת אם באמת אני יכולה לעזור אבל אנסה..

את חיה את חייך ופתאום ה' איתגר אותך בדבר שהוא ידע שיהיה לך כנראה הכי קשה בעולם.
וזה מכה בך ואת רק רוצה לברוח מזה... לא מסוגלת בשום אופן לקבל את המציאות הזאת.. מבחינתך זאת טעות, זה מעבר לכוחותייך, זה יזיק לכל המשפחה ואת מתחילה לחשוב איך לא לקבל את הגזירה. איך להתחמק, איך לברוח, איך להציל את עצמך ממנה.

אבל ה' גזר. ולא טעה בך...
אפילו יונה לא הצליח לברוח מהשליחות שלו...
אם את השליחה בשביל הילד הזה - את הכי טובה לו!
ואת הכי טובה לכל חמשת ילדייך - עם הילד השישי!

את הכי טובה להם גם אם לא תהיי "אמא טובה".
את הכי טובה להם גם אם לא יהיה לך זמן בשבילם.
את הכי טובה להם גם אם את תהיי עייפה מותשת ותוהה על מה ולמה נפל עלייך כל זה.

למה זה טוב להם? כי זה מסלול החיים שה' תכנן להם. כי ה' יודע מה ההתמודדויות של כל אדם כדי להפוך לטוב יותר, כדי למצות את כוחות ויכולותיו, כדי להגיע לדרגה שהוא מסוגל ולהוציא מהכח אל הפועל את הכוחות שטמונים בתוכו עמוק.

אז אל תדאגי לילדים שלך... ואל תדאגי לילד השישי... ואל תדאגי למאיפה יהיו לך כוחות.

תפילי הכל על ה'.
תגידי לו - אתה רצית בזה, לא אני. אז אתה תתן לי את הכוחות שאצטרך. ואתה תדאג לילדים שלי שייצאו מזה שפויים ובריאים ושמחים. ואתה תדאג לתינוק הזה שיקבל מאמא שלו את כל מה שהוא צריך. ואתה תדאג גם לי, שאני אהייה בריאה ושמחה. כי אני בוחרת להפיל את עצמי בידיים שלך. אני בוחרת ללכת איתך בדרך שבחרת לי.. ואתה תשמור עלי ועל המשפחה שלי.

אל תנסי לברוח מזה... המציאות כבר קיימת. הניסיונות שלך לחשוב על כל פתרון אחר כולל להגיד שהילד שלך מת(!!) זה בזבוז אנרגיות.. זה מכלה את כחותייך. זה מחליש אותך!! את גומרת על עצמך נפשית... ואת מנתבת את מעט הכוח שעוד יש בך למקומות שעושים ויעשו לך רק רע.
אל תנסי לברוח. תקבלי על עצמך את השליחות שה' מסר לך.. ותאמיני בו שהוא יודע טוב ממך מה הוא עושה.
את תראי, שברגע שתקבלי את המציאות ולא תנסי להילחם בה - רווח והצלה יבואו לך. הקב"ה ישלח לך שליחים טובים ותהייה לך עזרה גדולה מהשמים!! מבטיחה לך!

הוא ייעד לך את השליחות הזאת והוא יהיה איתך באש ובמים.

"הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל-תַּעֲרֹץ וְאַל-תֵּחָת: כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ." (יהושוע א,ט)
וואו מתחברת מאודדבורית
כל כך יפה ונכון כתבתאני לי
כתבת מדהיםעדינה אבל בשטח
מדהימה! הלוואי שהמילים שלך יעזרו לה...😖חדשה ישנה
הדפסתי..לא לשפוט
כל כך הרבה בטחון ואמונה צריך בשביל הפתרון שנתת..
כל כך הרבה שחרור וחוסר שליטה..

הלוואי ואצליח להישען.. אולי באמת אנסה את הפתרון הזה לפני המוצא שהעלתי.. הלוואי שאצליח..
את תצליחי!אנונימית*
תאמיני בעצמך, ותאמיני בה'.

למחשבות יש השפעה נפשית גדולה מאוד עלינו, הרבה יותר מלמציאות עצמה.

זה נכון, צריך לשחרר שליטה, זה לא קל. אבל במילא את מרגישה כרגע הכי בחוסר שליטה שאפשר... עד כדי כך שהדבר היחיד שעולה לך בראש זה למסור את הילד למישהי אחרת - וזה לא איבוד שליטה? אז מה יש לך להפסיד? ובידיים של מי נמסור את עצמנו אם לא בידיו? אם כבר לאבד שליטה אז רק אצלו... תאמיני בכל לבך שמה שקורה עכשיו זה הדבר הנכון שיקרה, וה' יוכיח לך שאת צודקת. את תראי!!
את מסוגלת לאמונה הזאת, כי עובדה שה' בחר בך לניסיון הזה. יש בך את הכוחות. אלו חבלי הלידה שלך - ומכאן בע"ה תעלי מדרגה ענקית ותזכי לראות בטוב ה'❤
הדברים שלך כל כך חזקים!חביבית
עוזרים לי בהתמודדות אחרת שאני עוברת...
איזה משמח אם עזרתי פה למישהי! ב"ה!אנונימית*
אני גם אקח לעצמי ממה שכתבתאמא ל6 מקסימים
אמנם לא משהו ספציפי, אבל לחיים בכלל
בכיתי. חיזקת אותי. תודה לךנביעה
צלמתי. כי גם לי לא קל, עם השבעה שלי..שיהיו בריאים..נביעה
והמילים כל כך מחזקות.
אם יורשה להגיב לכל ההגיגים המקסימים שנכתבו פהאם ל2

הייתי מוסיפה ומציעה לבדוק מה מצב בדיקות הדם שלך והוויטמינים.

בנוסף לכל מה הפותחת השרשור כתבה נשמע לי שמתחבא פה חוסר איזון בגוף

שלא נותן לה מנוח....

ממליצה לבדוק.

בהצלחה

זה קרה לי גםיהלום 1234

הזכרת לי לא מצליחה להירגע בגלל ההודעה שלךבוכה

החלטתי שאחליט אחרי הלידה מה לעשות .

ואז ילדתי והכל היה נראה אחרת כיום מאוהבת בנולד

מה היו הסיבות שלך?לא לשפוט
אני מנסה להבין למה אחרי הלידה יהיה יותר קל?
פחות עומס של החיים?
לפי דעתי אחרי הלידה תרגישי הקלהאני לי
את תשתחררי מכל הלחץ ואני בטוחה בעזרת השם שכשתיראי את התינוק המתוק שלך לא תירצי לעזוב אותו לשנייה.
ואם לא אז תראי אז(ואומנה עדיפה על אימוץ)יהלום 1234


סיבות?יהלום 1234

היה לי צפוף. היה לי פתאומי. בלי תמיכה של בעל ומשפחה.

ועוד הרבה דברים שמשפיעים...

 

 

יותר קל מבחינה נפשית(ההורמונים של ההריון נוראיים)

ופיזית-ויש הורמונים של משיכה לתינוק(בהריון הרגשתי שהוא פרזיט והרס לי את החיים ממש)

אחרי הוא בוכה ואני קשורה אליו ...גם כל הלידה קישרה בינינו

 

כדאי לך מאוד לקרואגלית כהן

שלום יקירה

כל מה שאת מעלה הוא בגדר מחשבה ותכנון שלך על מה ואיך יקרה אחרי

תביני שאנחנו לא מנהלים את העולם ולא תמיד התכניות שלנו מתקיימות ובד'כ הפחדים שלנו לא מתקיימים

כל מה שממנו את חוששת הוא כאין וכאפס לעומת התחושה והחיים של אחרי הפסקת חיים

על בית קברות אי אפשר לבנות חיים

כמציעים לאמא הרה מקסימום תמסרי לאומנה היא מתחלחלת על הרעיון כי איך תוכל לחיות עם זה ....

אבל אף לא שואלת איך תוכל לחיות עם הפסקת החיים של התינוק שלה ושל כל זרעו אחריו ??? אם זה באמת לא ניתן לחיות אחרי – קשה מנשוא

 

חיבוק גדולתחיה דולה

נשמע שאת במצוקה גדולה. 

אני מציעה לך לא לעבור את התקופה הזאת לבד. לא משנה מה תחליטי בסוף לכל כיוון כל החלטה לא תהיה פשוטה. 

וזה חשוב כל כך שאת יכולה לבוא לפה ולצעוק עד כמה קשה לך 

וזה חשוב שיהיה לך מקום בעולם אמיתי שילווה אותך בתקופה הקרובה. 

אם תרצי אני מוכנה לעזור לך לחפש אשת מקצוע שתוכל ללוות אותך באיזור שלך, רק אל תשארי לבד עם כל הקושי הזהפרח

אין לי כותרת אמא ל6 מקסימים
אני רוצה להגיב וגם לייעץ, אם מתאים לך תקחי, אם לא אז תתעלמי :
בקשר לאימוץ- זה דבר שעלולים להתחרט עליו במשך החיים, במוקדם או במאוחר, ואין דרך חזרה. עדיף ללכת על אומנה, במקרה כזה נשאר קשר עם ההורים הביולוגיים, עד כמה שהם רוצים ומעוניינים, ואם בעתיד מתחרטים, אפשר להחזיר את הילד להורים הביולוגיים. גם אם כרגע ,או אפילו אחרי הלידה, נראה לך מופרך שתתחרטי, לעולם אין לדעת על העתיד.
דבר שני, בקשר למצב שבו את נמצאת, אני חושבת שכדאי לך למצוא מישהי קרובה אלייך רגשית, אחות/ גיסה /חברה קרובה וכדומה, לקבוע איתה זמן שאת רוצה לדבר איתה, לשבת איתה ולספר לה הכל, כל מה שכתבת פה וגם מה שלא כתבת. אני מאמינה שאם אכפת לה היא תציע עזרה. אפילו אם תבקשי עזרה. אם גיסה שלי הייתה פונה אליי, ומספרת לי כזה דבר, (ויש לי גיסה שממש מתאימה לסיפור שלך, ובתוך תוכי כעסתי שהיא לא מנעה, אחרי הסיפור שלך אני חושבת שייתכן שהיא כן מנעה, אז תודה לך שהארת את עיניי) הייתי מציעה לה שאני אקח את התינוק ואטפל בו, עד שהיא תרצה אותו חזרה. ולא שזה יהיה לי קל, אבל לפי מה שנשמע לי, אם אני אבין שלי יהיה יותר קל מאשר לה, הייתי עושה את זה.
אני מאחלת לך המון כוחות, כל טוב, שתעשי את ההחלטות הנכונות, ושתחזרי לספר לנו איך התמודדת, ואילו כוחות מצאת בתוכך, ונזכה כולנו להתחזק ממך.
חג שמח יקרה!
מה שלומך?מקווה שיותר טוב ❤אני לי
^^מה שלומך??????????רק אמונה


מה שלומך? איך עבר החג?יערת דבש


אני מכירה מישהי..הכל לטובה 2
שהייתה בהריון שני לא רצוי מבחינתה מבחינה כלכלית! מבחינה נפשית מבחינה זוגית הכל היה נראה לה שחור ונורא וגם כשהקטן היה בחודשו הראשון תמיד נסתה לדמיין איך מתפתרת ממנו בצורה כזו או אחרת (ה' ירחם) אבל למזלה הכל נשאר בדמיון.. היום זה הילד אהבת חייה האושר של הלב שלי היא קוראת לו והיא לא מצליחה להבין איך רצתה לוותר על כזה אוצר יפיפה ומדהים כבר עברו ארבע שנים מאז שנולד... (אגב המצב הכלכלי והזוגי לא השתנה הרבה.. אבל הנפש התמלאה בכוחות) הילד הזה ספציפית מכניס לה כל יום חום ואור ללב

בהצלחה נשמה!
רק אומרתmp3
שעקבתי אחרי השרשור.מאמינה שתמצאי את הכוחות להחליט החלטות נכונות אמיתיות וטובות. וחשבתי עלייך בחג-מה איתך?
מה שלומך? דואגת לך🌹אני לי
לא דמיינתי - פוסט פריקהשושנושי

טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.

הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.

ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.

הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.

ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.

היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים

פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.

באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.

קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.

וזה הקטע - שאני לא. 

 

רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.

 

מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.

מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.

 

בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה

יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.

בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה. 

לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.

למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?

מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן. 

למה אני תקועה על הזוגיות?

אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?

לא יודעת.

לא סגורה על עצמי.

 

איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.

אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)

בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.

גם אצל מבוגריםoo

יש את אותם אחוזים ומקבלים עליהם תוספת דרך קצבת שירותים מיוחדים


100% זה לא מהאחוזים הגבוהים

לא אצל ילדים ולא אצל מבוגרים 

אטופיק דרמטיטיס - מה אתן יכולות לספר לי על זה?מתואמת

אחרי כשבוע של פריחה דמוית עקיצות לקטנה, שהלכה והתפשטה, וחלק מהעקיצות הפכו למעין כתמים ורודים ואחד מהם גם לנגע שפשוף/גירוי כזה -

הגעתי איתה הבוקר (שוב) לרופאה.

(לפני שבוע היינו איתה ועם עוד שני ילדים אצל הרופא, כי גם להם הייתה פריחה כזו, והוא הסתכל בעיקר עליהם ואמר שזו פריחה ויראלית, ואפשר לחזור ללימודים כשלא יצוצו נגעים חדשים. להם זה כבר עבר אבל לה לא.)

הרופאה אמרה שזה נראה לה כמו אטופיק דרמטיטיס, ואמרה שנלך לרופא עור כדי לוודא, ושנמרח לה משחה מתאימה.

באותו רגע בעיקר שמחתי שזה לא מדבק ושהיא יכולה סוף סוף לחזור למשפחתון, אבל עכשיו אני מנסה להבין במה מדובר...

לא נראה בכלל שזה מציק לה. היא עליזה וחיונית (אפילו יותר מדי🙈), ולא שמה לב בכלל לנגעים האלה שיש לה.

אני לא בעד שימוש בתרופות כל עוד זה לא נצרך מבחינת סכנת חיים או הפרעה בתפקוד ובנוחות, ולכן נוטה לא להשתמש במשחה הזו.

אבל אולי אני טועה?

מה יכול לקרות אם לא מטפלים באטופיק?

עדיף בעצם לחכות לרופא העור, ולפי זה להחליט מה לעשות?

אולי עייפתי מחיפושים אחרי פיתרון חיצונימעיין34

אני בסיפור הזה שניםםם

והגעתי למסקנה שהטיפול צריך להיות בנפש

אולי כי פשוט התעייפתי לחפש פיתרון אחר

בעקבות השירשור סופר פהחמדמדה

שאלה אולי קצת לא יפה, אבל באמת שאני שנייה צריכה הסבר

אני לא באה מבית עשיר מאוד (ב"ה לא היה חסר לנו כלום ++ אבל נגיד מותגים לא, בקטע של עקרונות. וכנל טיסות או מלונות או אוכל בחוץ, לא חושבת שזה היה קטע כלכלי כמו חינוכי)

ועדיין ארוחה בשרית, חלבון בריא, פירות ירקות, כן גם הפירות היותר יקרים (אננס או תותים, לא מיד מיד כשמגיע וזה שלושים שח לקילו אבל בהמשך) זה דברים שתמיד היו

ואני כרגע גם אחרי השתחתנתי

מרגיש לי שלהוריד בשרי, או לא לקנות פירות

מה זה הבריאות של הילדים

נכון שיש חלבון גם בקטניות, אבל זה חלבון מהצומח הוא חא כמו זה מהחי

תנרמלו אותי שנייה כי באתי לבעלי אחרי השירשור הזה במחשבה של 'מה אנחנו כאלה מופקרים??'😅

ולא שאנחנו עשירים גדולים גם כיום (חסדי ה' אלף פעם אני מרוויחה טוב אבל משלמים משכנתא ותיכך נתחיל לשלם גם שכירות בנוסף כי הדירה לא גמורה) ועדיין להגיד לעצמי לבשל פרווה ולא בשרי באמצע שבוע מהעיקרון, מה עם הכוח של הילדים? הבריאות?

אני מגזימה?

חח לא יודעת או שענו שם רק אלו שבאמת ממש בודקים וחוסכים או שאנחנו ממש מעל הרף בלי להיות מודעים🙈

תלוי איזה סופרoo

בסופר פה בשכונה אין שום דבר יקר

אז אין אפילו איך להתפזר


כן יש סופרים עם שפע גדול

ואז אפשר באמת להוציא שם יותר


יש כמה סיטואציות אפשריות:

1. לקנות מכל הבא ליד בסופר עם שפע מתאים

2. לקנות מה שצריך ורוצים בצורה סבירה בלי השוואות מחירים

3. לעשות חישובים/ לקנות במקומות ספציפיים/ השוואות מחירים/ הימנעות ממוצרים בסיסיים


אני חושבת ש2 זו הדרך הנכונה ולשם כיוונתי והגעתי

אגב אני יכולה גם להרשות לעצמי את 1

אבל זה ממש לא מדבר אלי

גם בגלל צריכת יתר

וגם בגלל תזונה נכונה 

ניתוח לילדים בהרדמה כלליתרוני 1234

עד איזה שלב ההורים נמצאים עם הילד?

אנחנו איתו בזמן ההרדמה?

אצלנו בעלי נכנס עד שנרדם עם מסיכה ואז יצאכולנה
אני נכנסתי ששמה לה מסיכהמתיכון ועד מעון

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

אצלנו היו 2 ניתוחיםטארקו

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

נכנסתי עד שהילדון ישן עמוק ת'אמת- לא חוויה הכיאמהלה

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

אני הייתי עם הבן שלי עד שהוא נרדם לגמרי.חזקה בעורף

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.


בהצלחה!!!

כן ההרדמה זה עניין של שניותאמאשוני

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

עד איזה גיל זה קטנים?טארקו
כי אצלנו בשני הניתוחים(גיל 3 וגיל 5.5) היה מסכה+עירוי.
לא יודעת במדוייקאמאשוני

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אצלי הסבירו לי שההרדמה המיידית היא במסכהטארקו

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

כן הגיוני באמתאמאשוני
צריך לוודא לאורך כל הניתוח שהילד עדיין מורדם והוא כבר לא מתנגד לעירוי אז הגיוני שזה ככה.
אצלנו היתה הרדמהעוד מעט פסח

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

שאלה טובה...מתואמת

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

הבן שלי נותח עכשיו, בן 10+ שמו מסכה לטשטושאמהלה

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

הבן שלך עם מבנה גוף צנום יחסית?אמאשוני

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.


בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לא. נורמלי לגילו. בעקרון מראש הרופא אמר לו שיתנואמהלה

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

אוי מסכנצוקאמאשוני

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)


@טארקו לשאלתך.


מאוד תלוי איזה ניתוח ואיפה מבוצעמולהבולה

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

נמצאים עם הילד כששמים לו את המסכהמתואמת

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

גם אצלנו הייתי איתה עד שנרדמה עם החומר מהמסכהאולי בקרוב
מה שלי אמרו שקודם מרדימים ככה ואז מכניסים את האירוע ונותנים גם דרכו וככה אין את הכאב של הדקירה. שלי הייתה בת שנתיים והיא ישבה עלי עד שנרדמה ואני הנחתי אותה על המיטה. די זירזו אותי לצאת כי הם לא רצו שאני אשאף את החומרים נרדמה או משהו כזה. כשהיא התעוררה אבא שלה היה איתה אבל אם אני זוכרת נכון היא לא התעוררה לפני שהוא נכנס.. היא נבהלה קצת מהמסכה ולא כ"כ שיתפה פעולה אבל נתנו לי לתת לה מוצץ וזה קצת עזר. בהצלחה ורפואה שלימה!
כן עד שהוא רדוםאורוש3
אצלי מניסיוןקפצתי לבקר

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אני נשארתי עד אחרי שהילד נרדםשושנושיאחרונה
לא מלחיץ, היה ממש בסדר 
יש כאן מורות למתמ' / יועצות בתיכון?רוני 1234

אשמח להתייעץ:

לבת שלי יש כתב לא קריא. עשינו אבחון והיא יכולה להקליד במחשב בכל המקצועות מלבד מתמ'.

במבחנים פנימיים יש לה שכתוב/הקראה לאדם נייטרלי אבל אמרו לנו שאי אפשר במתכונות ובגרויות.

האם נגזר עליה להכשל בבגרות? אשמח לכל רעיון ועצה 🙏

לא מהמקצועות שציינתאמאשוני

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לדעתי אין כזו אפשרות בהתאמותמתיכון ועד מעון
באסהאמאשוני
מה ההבדל בין זה לבין מקצועות שפה?
הנחיות של חוזר מנכלמתיכון ועד מעון

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

סיבה טכניתרוני 1234
במקצועות רבי מלל מאד קל להקליד אבל משוואות או גאומטריה הרבה יותר קשה (הצ'ט אמר לי שיש טאבלטים עם עט שיכולים לפתור את הבעיה אז בטח עוד 20 שנה זה יגיע למשרד החינוך)
למהתקומה

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

איזה אבחון עשית?מתיכון ועד מעון

פסיכודידקטי?

דידקטירוני 1234
זה לא מסמך קביל לצורך קבלת התאמות בבגרויותמתיכון ועד מעון

צריך אבחון פסיכודידקטי

את טועהרוני 1234

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

בדקתי שובמתיכון ועד מעון

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

 

עוד לא הגיש, האבחון בוצע לאחרונהרוני 1234
המאבחנת אמרה שאין הקלדה במתמ' ואמרו לנו את זה מראש גם בבי"ס.
אם לא הגישומתיכון ועד מעון

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אולי לא הסברתי מספיק ברוררוני 1234
הקלדה או שכתוב במתמ' בכלל לא על הפרק. לכאורה אין התאמה כזאת או לפחות לא עבורה.
אין התאמה כזו בכללמתיכון ועד מעון

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

היה מקרה דומה בתכנית "יהיה בסדר"אין יאוש315

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

הפותחת מדברת רק על מתמטיקהאורי8
בשאר המקצועות יש לה אבחון ואם ועדת ההתאמות תאשר תהיה לה הקלדה. פשוט אין התאמה של הקלדת תשובות במתמטיקה כי לכאורה יש במקצוע הזה פחות כתיבה. ולא כתיבה של אותיות. גם בכתיבת מספרים הכתב שלה לא קריא? בוחן שקורא את הבגרות לא יבין את הספרות שהיא כתבה? אני יועצת בתיכון. וגם הכתב שלי לא קריא. אבל עשיתי בגרויות כשעוד לא היו התאמות בעולם.  ותמיד אמרו לי שלא יקראו לי את הבגרויות. ( כנראה קראו... כי ב"ה היו לי ציונים טובים). פשוט סיגלתי לעצמי שיטה של לכתב לאט ואז הצלחתי לכתב ברור יותר. אולי במתמטיקה שתשקיע בלכתב ברור , זה פחות כתיבה ולרוב גם כשהכתב לא קריא , אם עובדים לאט אפשר להוציא כתב סביר . אולי אפשר לבקש הארכת זמן מוגדלת במתמטיקה בגלל הצורך להשקיע בכתיבה שתהיה ברורה? אני מניחה שהארכת זמן רגילה יש ל( מאוד,קל לקבל גם בלי אבחון(. אפשר לנסות לקבל הארכת זמן מוגדלת . יש בכל תיכון רכזת התאמות. תפני ליויצת או אליה ותבקשי שתשלח בקשה. 
נסית להקליד תשובות במתמטיקה?נופנופ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

 

 

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

 

אם יש אופציה כזו ברור,שעדיףאורי8
כל מה שדובר פה זה שאין במתמטיקה אופציה כזו. מציעה לשאול שוב את הרכזת התאמות ולדייק איתה אם יש אופציה כלשהי. מה שהצעתי זה למקרה שאין. תלמידות שאני מכירה עם הקושי הזה הסתדרו במתמטיקה . כי בכתיבת ספרות זה לא כמו אותיות. ברור שאם קיימת אופציה לשעתוק היא עדיפה. 
תודה, בנתיים לא הצליחו לקרוארוני 1234
היא כבר נכשלה בכמה מבחנים בגלל זה
יש פתרוןנופנופ

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

 

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

 

 

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

 

 

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

 

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

אז משום מה אמרו לי הפוךרוני 1234
הרכזת התאמות אמרה שיהיה לה שעתוק (קראתי לזה שכתוב/הקראה למעלה) רק במבחנים פנימיים ולא בבגרות. אדבר איתה שוב (הילדה סיימה עכשיו ט אז יש עוד זמן).

תודה רבה!

אין התאמה של הקלדה במתמטיקה124816

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.


מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

אז איך בכל זאת אפשר לקבל שעתוק?רוני 1234
כבר יש לה הארכת זמן וזה לא עוזר…
שרכזת ההתאמות תבדוק מול המדריכה שלהאורי8
זו תהיה התשובה הכי מדויקת. בגלל שנדיר שמקבלים. והנחיות יכולות להשתנות משנה לשנה. כדאי לבקש מרכזת ההתאמות לבדק שוב מול משרד החינוך( בדרך כלל יש מדריכה של המשרד שהיא יכולה להתיעץ איתה). ולהגיש גם אם יש סיכוי קטן. כבר היו לנו הפתעות שהגשנו בקשות שהיו נראות לנו חסרות סיכוי  וקיבלנו אישור. 
אז אולי שווה לחכות לשנה הבאה או עוד שנתיים?רוני 1234
היא אק מסיימת ט עכשיו
בכיתה י זה הזמן לברר את הכלאורי8

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

לא לחכות. הזמן של סוף ט תחילת י הוא הזמן לקבלהשקט הזה

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

גם אני זוכרתמתיכון ועד מעון

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

מענין איך מקבלים אישור כזה? לבן שלי יש כתב נוראיכולנה

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.


מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כדאי לקראת הבגרויותאורי8אחרונה
לפני כיתה י. וכדאי קודם לדבר עם היועץ בבית הספר שלו כי בחלק מבתי הספר אבחון פרטי לא תופס בכלל. במקום שאני עובדת בו אנחנו בתכנית מלקות ללמידה. וזה עובד אחרת. 
כל תחילת הריון הזוגיות שלנו נמדדת😔מעיין34

כל פעם מחדש, בתקופה הכי מאתגרת (בחילות,  הקאות, מושבתת למיטה), אם המשפחה שלו רוצה שנתארח אז זה מה שיהיה, והוא יכעס אם יקרה אחרת.

הם לא יודעים על ההריון כי זה ממש ממש בהתחלה,

אבל הןא רואה איך אני, איך אפשר להתארח כשאני סמרטוט רצפה במיטה.

אוף

פעם קודמת הם גילו על ההריון ממש בהתחלה רק בגלל זה, כי אי אפשר להסתיר

מבאס ממש

אז אולי פשוט לא להסתיר?רוני 1234
שלום בית מעל הכל…
אין לי אומץ להתארח ושיטפלו בי כמו סיעודיתמעיין34

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

האמת אני איתך. ♥️המקורית
תודה🫶מעיין34
וכשאת לא בתחילת הריון?תהילנה

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

בגדול הם הבינו שאנחנו אוהבים את הביתמעיין34

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אז זה מצידםתהילנה

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ואו חלוםמעיין34
אני חושבת שלא נכון להסתירדיאט ספרייט

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

הכי נוח לא להסתירמעיין34

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

סליחה, אבל עם כל הכבוד למשפחהדיאט ספרייט

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הכוונה שמאתגר את כל המשפחה שלימעיין34

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת


 

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

את הפירמזיסית?רוני 1234
תרגישי טוב ❤️
ב"ה לא ברמה הזו, מקיאה פעם ביום בערךמעיין34
כל שאר היום בחילות קשות מאוד וחולשה עד כדי שאני מושבתת במיטה
מבינה אותך לגמרימחכה להריון

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

זו היתה השאיפה, עד שהזמינומעיין34
מותר לסרב בנימוס, רק אומרתהמקורית

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

מסכימהשיפור
צודקת, ומתסכל כאחדמעיין34
כי זה מגיע מכיבוד הורים,אין לו עמוד שדרה מולם
ריצוי זה לא כיבוד הוריםרקאני

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

אנחנו לא סיפרנורקאני

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

 

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם

צודקת אני איתךמעיין34אחרונה
טהרה אחרי לידהרקאני

אני חודש אחרי לידה

מרגישה שיכולה לעשות הפסק סוף סוף

רק מה? יש לנו חתונה של גיסתי עוד שבוע

ומיד אחרי זה שבת חתן ושבע ברכות והכל

ואני לא רוצה שיצא לי מקווה באחד האירועים האלה

אני לא יודעת מה לעשות

מתה לטבול כבר נמאס לי לגמרי לגמרי מכל ההרחקות

דווקא אחרי לידהמוריה
זה יותר פשוט.

את יכולה לנסות לעשות הפסק ביום שבו שבוע אח"כ אין לך משהו מסויים.


כמובן, שהכל יכול להיות, ויש דברים שיכולים לשבש. אבל אפשר לנסות.

זהורקאני

שזה לחכות עד יום ראשון

וזה מבאס

כי החתונה חמישי הבא אז אני לא אעשה היום

ואז שבת חתן

ואני צריכה לברר גם אם בראשון יש שבע ברכות של הצד שלנו 

ואז זה לחכות לשני

אוף

האמת שאם זה רצף ולא יום אחד הייתי מתעלמת מהאירועיםאוהבת את השבת

ופשוט מנסה לעשות הםסק

אח"כ תראו מה לעשות...


ומה שלומכם??

ואז טובלתרקאני

ביום של ארוע? או בשבת חתן?

מלחיץ אותי מידי

 

אנחנו בסדר ב"ה

חוזרים לשגרה לאט לאט

תודה💕

אפשר לדחות את הטבילה אפ זה מוסכםמקרמה

על שניכם


 

הרב שלנו דוקא אמר שאחרי לידה לעשות הפסק ברגע שאפשר

לבדוק שביעי

ואז אפשר גם לטבול יום אחרי


 

ועוד משו

האם יש איזשני בדיקה מאתמול שיכולה להחשב כהפסק?

 

או אחרי החתונה למצוא מקווה בסביבה שפתוח עד מאוחר

 

הייתי עושה מאמץ כדי לא להיות אסורים בשבת... לא כיף

 

(ומתי חופה? אולי אפשר להספיק לפני?)


 

 

זהורקאניאחרונה

לא ידעתי מה עדיף, לדחות את ההפסק או את הטבילה אחרי ההפסק

אני אשאל רב באמת

אתמול שכחתי לצערי הרב לעשות הפסק כי לא הייתי בבית

מלחיץ אותי מקווה ביום של החתונה

זה אחות של בעלי

זה אומר שאנחנו שם מוקדם לצילומי משפחה

עם איפור של ערב

ויוצאים אחרונים מהחתונה....

ונשמע לי מטורף אחרי האירוע להתחיל הכנות

מורכב.מוריה
בהצלחה והחלטות טובות.
אני הייתי עושה הפסקהשקט הזה

גם ככה אף אחד לא מבטיח שה-7 נקיים ילכו חלק (בעז"ה שכן).

אחכ הייתי שוברת את הראש מה לעשות אם זה יוצא ביום פחות טוב.

אשמח לכל טיפ לצלוח מקווה ללא הבעל🩷ניק חדש2

3 ילדים קטנים.

בייביסיטר שתגיע רק בשמונה או בתשע.

בעלי חוזר רק מחר בערב בע"ה. לא יצא לי דבר כזה.

הוא מוכן שאדחה אם לא נוח לי, ולא נוח לי. העניין שגם מחר אני עמוסה בערב עם משהו שקבעתי מזמן.

ושישי אין סיכוי

כנל מוצ"ש.

אמר שמבחינתו גם יום ראשון אבל מרגיש לי מוגזם.


בנוסף הרב אמר לו שאשים סכין או תהילים מתחת לכרית. מישהי מכירה את העניין?

מתי הילדים הולכים לישון?השם שלי
יהיה לך זמן להתארגן אחרי שהם ישנים?

אם לא, אולי למצוא מישהי שתהיה איתם אחר הצהריים, כדי שתוכלי להתארגן?


לגבי סכין, אני לא יודעת בדיוק, אבל יש משהו כזה, אם הבעל לא נמצא.

איפה הם ישנים אוליניק חדש2

בשמונה הכי מוקדם.

ופעם אחרונה כשבאתי אחרי תשע למקווה הבלנית ממש כעסה עלי

(זה היה במוצש של שבת שיוצאת מאוחר. לא ברור מתי הייתי אמורה להגיע. הסגירה היתה בעשר.)  

בגלל זה אני בלחץ.

 

יש מקווה אחר?יהלוםנוצץ

או להתקשר מראש למקווה ולבקש לבוא בשעה מסוימת ככה ידעו מראש, מוזר שהיא כעסה עליך אם נסגר ב10 אז לבוא ב9 זה ממש הגיוני.


אישית הייתי מעדיפה לא לדחות אם למחרת יש לך משהו, חבל שתהיי בלחץ על זה.

לא מכירה את העניין עם הסכין.

יש. אוף מבאסניק חדש2

אנסה להתקשר

יש לי חברה בלנית במושב ליד אשאל אותה אם יכולה להטביל אותי באופן חד פעמי

לגבי הסכיןכחל

יודעת שיש עניין כזה (אולי מהקבלה, לא סגורה🙈) אבל יודעת שלא חייב סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל

לגבי ההתארגנות, אם מסך מעסיק אותם, הייתי נותנת מסך ומתארגנת לידם מה שאפשר

ככה שיישאר רק להתרחץ..

חולצה שלו לא תעלה עליניק חדש2

חחחחחחח

תודה אבל

חח עכשיו רואה שלא צריך ללבוש את זהכחל

אלא סוג של להתכסות עם זה מעל השמיכה

זה עניין כזה של שמירה עד שהבעל יבוא

אבל אם רב אמר לך תהילים, פשוט תשני עם תהילים- הכי פשוט🤗

תודה🩷ניק חדש2
סכין חד פעמית או חולצה של הבעל.רק לרגע 1
מההה? סכין או תהילים?בת מלך =)
לא שמעתי על זה.. יש למישהי כאן הסבר לעניין? ציטוט ממקור כלשהו?

יצא לי כמה פעמים לטבול כשהוא היה במילואים ולא קרוב להגיע.. לא שמעתי על הדבר הזה

בשביל שמירה ממזיקים ח"ונפש חיה.

הרי אישה אחרי טבילה היא כמו כלה

וכמו שכלה וחתן צריכים שמירה

אז ככה אישה נשואה שטובלת  ובעלה לא איתה, צריכה שמירה. ובגלל זה שמה או תהילים או סכין.

אני לא מוצאת את המקור לזה עכשיו.


אני לא שמעתי על בגד של הבעל- מעניין מה המקור לזה 

זה משהו קבלישלומית.
לא כולם נוהגים בזה 
הבייביסיטר שאמורה לישון פה איתיניק חדש2

מאחרת לי😵‍💫

הזמנתי אחת אחרת שתהיה עם הילדים שעה עד שאחזור

בהצלחה לי🥵

וואי מחזקת אותך כן לנסות היוםSheela
כי נשמע ששום יום לא ככ נוח

ולגבי סכין אפשר גם לישון עם בגד של הבעל במיטה או עם תינוק

אני עוד כמה דק יוצאתניק חדש2

תודה🩷

המצווה הכי שנואה עלי. באמת.

אולי תהיה תינוקת בזכות המקווה הזה😂😂

(אני אם הבנים שמחה וצוהלת וצורחת)

סתם אני ממש בנחת עם זה ברוך השם.

תודה לכולן.

הילד קם עם תולעים אצאלהלההניק חדש2
היה פשוט סיוטניק חדש2

הילד קם עם תולעים לקחתי אותו איתי כי הוא צרח צרחות אימים.

לקחתי את חברה שלי איתי שתשגיח עליו באוטו

ירדתי במקווה הראשון היה תור של החיים לא יכולתי להשאיר אותו ברכב ככה צורח

נסענו למקווה אחר- סגור לרגל שיפוצים

במקווה השלישי הגעתי והחלקתי במדרגות🤦‍♀️

כאילו אלוקים רומז לי לוותר

ובסוף בעלי מעיר לי בטלפון על משהו שחשב שאמרתי

כזה מתסכל

מרגישה כועסת על הקב"ה שאחרי כל זה בסוף ככה.

אוףףףף❤️❤️❤️❤️וואלה באלה
מעריצה שלך!!!!🫂❤️סטודנטית אלופה
את מדהימה!!
אויש אבאלה סיוט!!! חיבוקקקקאוהבת את השבת
וואי איזה חוויות מטלות! 😭באתי מפעם

אמאל'ה, סיוט.

חיבוק על מה שעברת.

בטוחה שזה היה משמעותי בשמיים שהתאמצת כ"כ על מה שקשה לך.

אגב, אני באחת הטבילות הכי קשות ומסובכת שעברתי, התעברתי וממש הרגשתי שהייסורים שעברתי לפני הטבילה היו כמניעות להריון. 

מהממת🩷ניק חדש2
תודה
וואו איזה ערימה של תקלות!!!! וואו איזה קשוח!!!!!!רקלתשוהנ
וואייי ❤️❤️❤️❤️❤️אונמראחרונה
אמןןן כל הכבוד לך איזה מלכה!Sheela

אולי יעניין אותך