מתחיל להטיל ספק לאחרונה באפשרות למצוא מישהי מתאימה.
האמת, זה אפילו לא מאכזב אותי.
לקח לזה הרבה זמן להבשיל.
...
מתחיל להטיל ספק לאחרונה באפשרות למצוא מישהי מתאימה.
האמת, זה אפילו לא מאכזב אותי.
לקח לזה הרבה זמן להבשיל.
...
לא נורא.
החיים יפים גם ככה.
חג שמח 
יואב גל

הרבה מאוד פשוט מפחדים מהצעות וישר אומרים לא מתאים -
לא מפחדים מהצעות.
ההפך. זה הרבה פעמים נראה לי מאד משמח ומרגש לדעת שחושבים עלינו ורוצים בטובתנו!
אולי כן בגלל שזה טירחא להכיר ולברר וכו וכו...
כמו שכתבת מעיד על עצמך שאני כזה לפחות [אני גם מוצאת שזה אצלי ככה]
אבל ההיכרות, האכזבה החוזרת ונשנית, מביאה לפעמים למסקנה הזו.
וצריך לדעת שזה לא נכון.
כי כמו שאמרו- צריך מישהו אחד.
וחוץ מזה- אני חושבת שהאושר בחיים שלנו לא צריך להיות תלוי חתן או כלה.
כי זה כל כך חבל לבזבז חיים שלימים בציפייה ואכזבה עם ההשלמה הזו....
אני גם חושבת שככל שנהיה בשלום פנימי איתנו- פחות ניתן לדברים חיצוניים להשפיע עלינו.
נצליח לפרוח ולהתקדם.
וכמו כל מציאה, היא תגיע. לפעמים בהיסח דעת.
אני רואה מבוגרות.
ורואה מה ההשלמה הזו עושה- מקמילה, מייאשת, מייבשת...
וזה כל כך חבל לראות את זה....
אני בטוחה [הפותח] וגם קצת ראיתי
שיש הרבה הרבה יאכות אחרת
לא תלויה
שהעולם יכול וצריך להרוויח מהכשרונות שלנו.
החיים יפים. גם בלי הלחץ של חתן-כלה.
אני לא יודעת כמה קישקשתי וכמה נכון...
אז קח לך מה שנוח לך פשוט
למה?
הוא אמר לי שאנחנו לא יכולים לדעת מאיפה יגיע.
ולפעמים אנשים בלי לדעת קולעים גם אם לא הכירו אותנו קודם....
לא יודע תאם לסגור דלתות זה טוב...
יואב גללקח לי כמעט 30 שנה להגיע למצב שמצד אחד אני לא מאמין ומצד שני לא אכפת לי... לא ממליץ על אף אחת מהדרכים האלה, זה מעקר את החיפוש, את התפילות, את הכל.
תאמינו, תשמחו. אתם צעירים מאוד!
והייתי אומר את זה גם למי שבגילי
לא נולדתי.חכה שתעבור המחשבה הזו ואל תשקע בה.
בטח שתמצא מישהי!
אתה יודע כמה יהודיות יש בעולם? הרבה
סטטיסיטית בטוח יהיו לך אחוזי התאמה גדולים עם לפחות מישהי אחת.
מישהי 1
לב אוהבאבל לא שופטת אותך...
אתה צריך מישהי לאהוב אותה, שיהיה לך טוב איתה...
יכול להיות שהיא תיהיה שונה מאוד מאוד מאיך שדמיינת אותה,
ואז בזה אתה צודק שאתה מטיל ספק למצוא אותה...
ואם אתה מרגיש שאתה מתחיל לאבד את האמונה שלך, ומתחיל להתייאש,
לך לקבל ברכה מצדיק גדול, קבל חיזוק...
לא אמרתי שאתה מדמיין...
אמרתי שלפעמים מחפשים סגנון מסויים ושלא מוצאים אותו, חושבים שהוא לא קיים.
ואז מגיע בדייטים סגנון אחר אומנם, אבל שגורם לאותה תחושה שרוצים שזה אהבה וסיפוק וכו' וכו'...
אז...
כתוב בליקוטי עצות שבכוח התקשרות לצדיק האמת,
זה נותן כח לא להתייאש מלבקש מהקב"ה..
חג שמח!
מור ולבונה
המלבי"ם ירמיהו י"ז:
"עקב", ר"ל ואם תשאל הלא ראינו שיש בוטחים בה' ובלתי מצליחים, ע"ז משיב שתי תשובות,
א. שיש בוטח בנגלה ולא במצפונו, כי צריך שיהיה הבטחון בלב שלם לא במרמה כי "הלב עקב מכל", כל הציורים הרעים והמדות הרעות אורבים על הלב שהוא כח הממשלה אשר בנפש ומעלים אליו ציורים רעים לכל עון ולכל חטאת, "ואנוש הוא" והלב עצמו לב אנושי המוכן להתהפך בכל רגע ורגע לפי הציורים שימשלו אז בנפש, "ומי ידענו", שאם ידמה לך מנגלהו שהוא בוטח בה' אינך יודע מחשבותיו, אבל
"אני ה' חוקר לב ובוחן כליות" היועצות, " ולתת לאיש כדרכיו" ואני נותן לאיש בין כפי דרכי הנפש הפנימית, ובין "כפי פרי המעשים" היוצאים לחוץ ע"י תכונות הנפש, והגם שידמה לך למראה עיניך שמעלליו טובים אני שוקל שורש תכונות הנפש ודרכיה אם הבטחון בא מעומק הנפש והלב בלב שלם ונפש חפצה:
ב. "קורא", (תנאי שני של הבטחון) שלא יהיו מעשיו סותרים את בטחונו..."
כותבת לך, אבל זה לגמרי עבורי 
צריך להוסיף ביטחון בקדוש ברוך הוא, להאמין שהלב האנושי יכול לפתוח את עצמו לשינוי, לתקווה -
בדומה למים אשר יוצרות באבן חור, כך אנו צריכים לטפטף על המחשבות הקשות והמבאסות את נקודות האור.
לפתוח פתח כחודו של מחט- כדי שבעזרת ה' יפתח לנו פתחו של אולם.
להשתדל בשני המישורים, הפנימי: מול בורא עולם והחיצוני: במעשים וההשתדלות כדי להופיע את הדברים במציאות.
(גם לעצור ולנוח זה מבורך ונצרך כחלק מהתהליך, זמן לבירור והחלפת כוחות).
שיהיה חג שמח ובעזרת ה' שנזכה כולנו לביטחון מלא בקב"ה (סוכות זה זמן מצויין ללמוד על ביטחון בה').

)נפש חיה.


ואני חושב שאין טעם להתייאש - למרות שלהרגשות האלו יש מקום - לפעמים דווקא הן מחזקות אותנו בהבנה מי אנחנו ומה באמת אנחנו רוצים, וזו הזדמנות נוספת לעשות חשבון נפש, להגדיר ולהחליט דברים מחדש.
האמת,שקצת נמאס לי
אני יוצאת כבר תקופה, בת 22
ודי נמאס לי.
אין לי כח עוד פעם,שניים -שלוש דייטים
ואז זה לא מתאים,
כי החלומות שונים
כי סגנונות התקשורת לא מתאימים
סתם כי זה פשוט היה מוזר.
בסדר, כל קשר מדייק אותי. וזה אמיתי,
אבל נמאס לי לקבל דיוקים, אני פשוט רוצה למצוא את האיש שלי, את הדרך שאני עושה לבד, לעשות עם עוד משהו
נמאס לי לצעוד לבד בדרך, לפעמים אני מרגישה שגם הקב"ה איתי. אבל לא מעבר לזה,
ונמאס לי לשמוע עצות, ביקורת, תנסי לראות את..., מה הבעיה שלך עם..., אני רוצה משהו שיחלום חלום דומה לשלי, שהבית שלנו ילך לאותו מקום, בסדר. יש לי קצת חלומות לא קונבנציונלים, אבל יש לי חלום, ונמאס לי לחלום אותו לבד.
קיצר, אחרי הפריקה והתסכול - איך ממשיכים לשמוע עוד הצעות? לא רוצה לצאת לעוד הפסקה בין דייטים, אבל אין לי כח לעוד קשר שיגמר.
אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.
סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה 
ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.
את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.
אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.
הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים
אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.
אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.
בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.
תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה
שאת נאמנה לדרך שלך .
יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.
ועכשיו,
שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.
אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.
רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -
'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.
הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...
וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.
לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...
אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...
ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...
אֲת.
כמה מקום הלימודים במהלך השנים לדעתכם משפיע על האישיות ,רמה התורנית, וההשתייכות החברתית בתוך הציבור כיום?
ואם כן אז האם ראוי לומר לשדכן שאני רוצה להכיר בחורה שלמדה במוסד הספציפי הזה או לפנות לאותו מוסד ולשאול על בוגרות שבאזור הגיל שלי פחות או יותר?
(לא רק מדרשות נכללות כאן אלא גם אולפנות)
ובכלל מה מגדיר סגנון של השקפה בציבור שלנו?
(עד גבול מסוים)
אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי
וכמובן המוסד מחזק את העניין
אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.
לק"י
והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.
לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.
אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.
לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה
לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.
גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.
מה שכן-
זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן
(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)
מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'
ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.
אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?
מישהו שמע על זה פעם בהקשר של חתונות? הבנתי שזה אומר כאילו שבתוך קבוצת חברות/חברים כשמתחיל איזה גל של התארסויות אז ה"נותרים" יכולים לקבל החלטות שנובעות מתוך לחץ חברתי ופחד "להישאר מאחור". כלומר, הם עלולים להתארס, גם אם יצאו עם מישהו הרבה זמן, מהסיבות הלא נכונות, אם מישהו שלא בהכרח מתאים להם, רק בגלל שהם לא מסוגלים להשתיק את הסביבה. שמעתי על זה מחברה בשבת בהקשר של איזה מישהי אחרת וזה פשוט טלטל אותי...מה דעתכם? זה באמת קיים ואנשים מצטערים על זה אחר כך?
גם לחיוב וגם לשלילה
רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.
מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית
ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)
ולזכור עבודת המידות.
לא רק בחתונות
בכל נושא
אלגריה,
הרמוניה בגן,
נסיה,
ארץ.
(לחורף)
כמו כן, האם אתם יודעים אם מומלץ או לא לפנות דרך סוכנים כגון מאורסים-מאורסות או אחרים?
אלגריה
נסיה
אבל אלו היו חתונות קיץ
הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד
בחורף אני לא יודעת איך זה.
בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף .
יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם
אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר .
האולם קטן, 400 - 350 איש.
מעריך את הבדיקה.
נבדוק אם רלוונטי
שלא יהיה אופציה בפנים?
לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר
ונבחר באותו יום או יום לפני
בס"ד
היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.
כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה
אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.
אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.
הנה דוגמאות:
למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).
אני מפספס פה משהו?
אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.
אין כאן מבחינתה שום עיקום של האיסור ההלכתי
והיא מתייחסת במלוא הכובד ראש
יחד עם הכרת המציאות
לגבי המגדר שלך
כלל אצבע מבחינתי
שעדיף להשאר מבחינה חברתית אישית נפשית, בקהילה אליה נולדת
האם יש אולפניסטית מבית אל שפדוט תוכיח אותי טועה לגבי הכת הזו
לפני דייט ראשון, כשהעניינים נהיים רציניים, וגם לפני רגעים גורליים אחרים בחיים
אני ממש בלחץ, לא חרדה, אלא מתח חזק מכובד ההחלטות, מהסיכונים והסיכויים.
והלחץ הזה משפיע על כל הגוף.
בעיקר כאבי בטן. חוסר תאבון רוב הזמן, אבל עדיין יש מידי פעם תחושת רעב שמכריחה אותי לאכול קצת ואז הבטן עוד יותר מתבלגנת.
תחושה של מתח פיזי ומופשט במרכז הגוף ולפעמים גם בידיים וברגליים.
קשה להרדם ממחשבות ומתח פנימי.
אני אוכלת פחות מהרגיל, מרגישה לא בטוב, וקשה לי מאוד להתרכז ברמה שזה פוגע לי בלימודים.
מה עושים עם זה? זה מוכר? יש דרכים להרגיע את הגוף?
בדרך כלל אני בן אדם מאוד הגיוני, בשליטה, אבל הגוף ככה מגיב ללחץ בלי לשאול אותי
