התלבטתי הרבה אם לשתף את סיפורי האישי, מכיוון שיש כאלה שעלולים להסתכל עליו באור שלילי.
אך בסופו של דבר, נראה לי שהוא מספיק מעניין בשביל לקחת את הסיכון הזה (ומקסימום לשים פס).
מה גם שהמסקנות ממנו חשובות, וחלקן אף מפתיעות.
זה לא סוד שאתרי הכרויות מתנהגים כמו שוּק, וכמו בכל שוּק, צריך לדעת לשווק.
זה לא נעים וקצת שווייצרי לשווק את עצמך, אך אלה הם כללי המשחק.
הרבה אנשים נוטים לזלזל בזה וחבל.
בתור חובב פירסום ושיווק (ושיווק עצמי בפרט), החלטתי לקחת את זה עד הקצה.
בניתי לעצמי כרטיס מקורי ומושקע מאוד. הקפדתי על כל מילה, משקל ופיסוק נכון.
השקעתי מחשבה רבה אילו שדות למלא, ואילו לא, ומה זה אמור לשדר.
(מאוחר יותר אף בחרתי תמונה מוצלחת, על רקע נקי, בפוקוס טוב ובחיתוך נכון).
אפילו דאגתי להתאים את הכרטיס לתצוגה אופטימלית ממחשב וממכשיר נייד.
לבסוף, רכשתי מנוי ויצאתי לדרך.
ואכן, התוצאות לא איחרו לבוא - אך הן הגיעו מעט מדי ולאט מדי (ולא רלוונטיות למדיי).
כשניסיתי לחשוב מה עוד ניתן לשפר, הגעתי למסקנה שנקודת התורפה הינה החשיפה לכרטיס שלי.
מבין שלל הכרטיסים באתר, מה הסיכוי שמישהי תגיע דווקא לכרטיס שלי?
ישנן כמה דרכים לשפר את החשיפה לכרטיס, חלקן פסיביות וחלקן אקטיביות.
הבולטת מבין הדרכים הפסיביות הינה שיפור מיקומך בתוצאות החיפוש.
ישנם אתרים הנותנים תעדוף לפרמטרים מסויימים בכרטיס (כמו תמונה, חיבור און-ליין, תאריך יצירת הכרטיס וכו´), ובכך מקדמים אותו בחיפוש.
השיטות האקטיביות, מבוססות על לעורר הדים ע"י צפייה בכרטיסים או פנייה בהודעות/חיוכים, ובכך לאותת לצד השני על קיומו של כרטיסך.
משום מה ישנם אנשים הנרתעים מהשיטה האקטיבית מחוסר נעימות כלפי הצד השני, בעוד בפועל הצד השני לא חווה זאת כך (כל עוד זה במינון נכון).
ביצוע השיטה האקטיבית באופן ידני לוקח זמן רב ומפיק המון תסכול.
ישנם משתמשים רבים הרשומים באתר לצורכי "צפייה בלבד", ולא מילאו יותר מדי פרטים בכרטיסם.
דווקא הם, בוודאי, ישמחו לפגוש בכרטיס שלך, אך לא בטוח שיצליחו להגיע אליו לבדם.
זו הסיבה שבניתי רובוט בשביל זה.
בפעם הראשונה הרובוט היה די פרמיטיבי. במשך לילה שלם הוא סרק וצפה באלפי כרטיסים בלי שום סינון.
למחרת בערב, די הופתעתי למראה התוצאות - מעל 250 צפיות, 48 הודעות ו-24 חיוכים.
למפרע התברר שלמעט 2 פניות שהיו חצי בכיוון (ובסוף גם לא), כל השאר לא היה רלוונטי.
עם חלוף הזמן הרובוט עבר שדרוג קל, כך שיוכל לסרוק כרטיסים עפ"י סינון ספציפי.
פה ושם, בין עשרות (ואולי מאות) הפניות, היו גם כמה רלוונטיות שאף הניבו דייט.
ה-"משחק" עם הרובוט סיפק לי תובנות רבות ומעניינות על אתרי הכרויות, אנשים, ובעיקר מה שביניהם.
אשתף אתכם בגדולה שבהם.
בשונה מההנחה הרווחת כי תמונה בכרטיס מגבירה את כמות הפניות, המצב הוא הפוך.
דווקא אפקט העמימות הוא זה שמגדיל את כמות הפניות, בעוד תמונה עלולה לחרוץ גורלות בצורה שטחית וסתמית.
נכון, לא תמיד הפניות תהיינה רלוונטיות מבחינה חיצונית, אך במקרי ספק, לאחר היכרות קצרה בהתכתבות, במידה ורלוונטי, יינתן לזה צ´אנס גדול יותר מאשר בצורה שטחית ללא היכרות.
תמונה אולי מגדילה את כמות הצפיות, אבל לאו דווקא את כמות הפניות. נקודה למחשבה.
לצערי הרב, לסיפור הזה אין סוף הוליוודי, אבל היו בו גם רגעי נחת.
הפיידבקים הרבים מבנות שבכלל לא קשורות אבל היו חייבות לתת מילה טובה על הכרטיס המקורי, היו כמו אינפוזיה לאגו.
אך השיא היה עם אלה שהציעו את יקירותיהן - דודה, 2 אמהות וסבתא.
מומלץ שתוודאו שזו לא סבתא שלכן.
ובקיצור...
אהבה זה מחשב - אז"ש.
לאחיינית שלי קוראים רבקה
