אם היה משהו אחר, לא הייתי בבנ"ע. אבל במבט לאחור - אני שמחה על זה. אני הרבה יותר תרמתי בבנ"ע מאשר בתנועה אחרת (קרי - "אריאל").

אבל כרגע אני לא בתנועת נוער, למרות הרצון הטוב והאידיאלים הגבוהים.

לפחות פעם התנועה פעלה ע"פ האידאלים שלה ולא הפכה את הדרך להשגת המטרה, למטרה....

פעם מישהו אמר שהוא כועס על התנועה, כי היום במקום לחנך כדי להקים, להשפיע, לבנות, לחדש - מחנכים לשם החינוך. האידיאל הוא החינוך ולא התרומה שאחריו.

אני לא חושבת שלזה את מתכוונת, כי אני מכירה את הראש שלך... אז למה כן?

האידאל התנועתי הוא תורה ועבודה כן?מסיבות כאלה ואחרות (וסיבות נכונות) כל הקטע של המעורב-נפרד נהיה נורא "IN" שזאת באמת אחלה דרך להתקדם ובאמת לבנות עולם רוחני בשילוב של עבודה...

אבל בשלב כלשהו הקטע של הלהפריד נכנס כ"כ חזק שפתאום האידאל התנועתי נהיה להפריד וכמה שיותר במקום לשים דגש על דברים אחרם לדוגמא עשייה וכולי...(סתם לדוגמא קחי את אחוז השירשורים בפורום שעוסקים בנושא ההפרדה)

בקיצור...כמו שאמר חכם סיני עתיק...

צריך לדעת למצוא את שביל הזהב.

לא צריך להגיד שעכשיו התנועה עושה רק משהו אחד, פועלים בתחומים שונים של עשייה, אבל

באותו זמן נעשים מאמצים להפריד, שזה גם אידיאל, הרי כמה שתהיה עשיה בתנועה הרמה לא

תהיה אותה רמה, במעורב או בנפרד..

התנועה לא מתעסקת כל היום רק בהפרדה. ההפרדה באה יחד עם הרבה עשיה אחרת.

מה לעשות? צניעות זה דבר חשוב. ואי אפשר לבנות לילד עולם אמוני, אם עוברים על ההלכה בצורה כל כך בוטה (ועוד עושים מזה 'אידיאל').

ואין ספק שיש לנו המון מה לשפר,

אבל אני כן חושבת שנשכח קצת הקטע של ה"עבודה". עובדה שהיום הגרעינים נחשבים כמקום של מי שלא נכנס להדכה- והם לא מקבלים את המקום הראוי להם. ובכללי- יש כ"כ הרבה דברים לעשות ולקן כאן- וזה נראה לפחות- שקצת שוכחים מהם.

תנועת בני עקיבא הוקמה על תקן מחנכת חלוצים צעירים - בגלל שזה היה הצורך.

כיום, תנועת בני עקיבא משמשת כ"תנועת החזרה בתשובה הגדולה ביותר" - על תקן חינוך הנוער. חלק מהחינוך, הוא ההתישבות.

זה מה שצריך היום. לכן הדגש הוא על הדרכה (אם כי באמת חבל שהגרעינים לא ממש עובדים), ולא על הקמת ישובים וכיוצ'ב.

שעדיין רואים לנכון לעשות משהו עם התנועה ולא רק להפריד אותה או לחילופין להעביר לחניכים את המסר שלבנ"ע באים  אך ורק כדי לכייף....

חלק מהחינוך הוא העשיה. רק צריך להביא בחשבון שהיא תהיה מועטת יחסית לשנים עברו.

הפרדה זה דבר מאוד חשוב ועיקרי. לכן חשוב לדון בזה.

אבל - רוני שבות, לא ב א מ ת כל היום דנים בזה. אם סניף הולך לקראת הפרדה - אז זה הנושא העיקרי. אבל חוץ ממנו, אין כמעט דיבורים על "נפרד? מעורב?" מעבר למה שחובה הלכתית (לדון אם דבר מסוים שקורה בסניף הוא לפי ההלכה או לא).

והרי חוץ מ"עבודה" יש גם "תורה"...

להעביר את התורה רק ע"י הפרדה? באיזשהו מקום זה קצת צמצום את הערך....(זה לא שהפרדה זה לא חשוב) ההפרדה מאד חשובה אבל שלא תבוא על חשבון דברים אחרים כמו עשייה. ושוב, התנדבויות אפשר לעשות בנפרד....אבל לעשות!

רק שלדעת כל אחת הדרך להגיע למטרה קצת שונה....=]

אבא שלי הוא בני עקיבא.. חניך-מדריך-קומונור ועוד כמה תפקידים..

אותי.

באריאל יש מלא דיבורים על איך לעשות דברים שיהיה נפרד, ויוצא לדבר על הנושא הזה הרבה יותר. זה לדעתי הרבה פחות צנוע מסתם לעשות פעולות וישב"צים ביחד...

במקום לדבר ולחפור כל הזמן- ב"ה כל הזמן עוד סניפים עושים פעולות של הפרדה.

אלינו זה עוד לא הגיע...

(בדיחה פנימית...)

אבל כל הזמן שומעים על עוד מקומות נפרדים- והדברים הגדולים של בנ"ע גם מקבלים צורה מסוימת של הפרדה.

ואני לא שמעתי על מקומות כאלו....

מקווה שגם אלינו זה יגיע...

יש פה קבוצה די נכבדה של חברי התנועה, שרוצים להפריד!
אולי נוכל לעשות מפה משהו...

הגיוני?

לכל סניף יש את האופי והקצב שלו..

ו"קבוצה די נכבדה של חברי התנועה"- עם כל הכבוד...

ותמיד יש את האלו שאומרים שכל סניף והדרך שלו...

אבל בטוח יש מה לעשות בכללי, עם כל התנועה ביחד!

אני לא רוצה להפריד אצלינו את הסניף לדעתי..

אצלינו באולפנה יש כמה סניפים.. אריאל , בני עקיבא מעורב בעיר, בני עקיבא מעורב במושב , בני עקיבא "נפרד" - פעולות נפרדות וישב"צים מעורבים..

המצב של הבנים בנות הוא הכי גרוע ב.... בני עקיבא "נפרד"..

כשמפרידים בנים בנות והם בכל זאת כן ליד הבנים/בנות - זה רק מגביר את היצר לאחרי הפעולה..

אז עדיף פעולה מעורבת ושהבנים ובנות לא יהיו כ"כ בסדר.. מאז שהפעולות יהיו נפרדות ואחר כך אחרי הפעולה כשהבנים ובנות נפגשים היצר שולט..

א. זה מה שיש בישוב,

ב. גם אם היה משו אחר, לא הייתי יוצאת מבנ''ע..

כי אצלנו זה מעורב, ואני (כמו כל הסניף!) לא סובלת ניפרד..

ומי שמדבר על הקשרים והכל, אז אצלנו זה אפילו לא קרוב.. ויכולים להיות קשרים גם בלי מעורב..

הסניף הנפרד אצלינו.. כשהודיעו להם לפני ההכתרה שהן עשו בהרא"ה שהןן עושות ביחד עם הבנים - הן לא הפסיקו לדבר על זה כל היום!!!

וגם עכשיו בזמן האחרון (כיתה י') הן פשוט יושבות ומדברות ומדברות ומדברות..

וגם חלק גדול מהם כבר לא שומר נגיעה..

נכון שבנפרד יש יותר משיכה, אבל זה רק בגלל שבמעורב המשיכה הטבעית נהרסה כבר.

טבע העולם שבנים נמשכים לבנות וההפך, ואם בן רגיל להיות בחברת בת - אז חבל. ואז כדי ליצור ריגוש (אפילו אם הוא רוצה ליצור קשר אמיתי, ורוצה להרגיש כדי לזעת ש"זהו זה") - הוא צריך הרבה יותר מאשר שיחות נפש...

אין פה מטרה שלא תהיה התענינות בין בנים לבנות - כי צריך אותה. המטרה היא שהיא תתבטא בזמן הנכון. וחבל שהיא נהרסת אצל מי שרגיל בה.

צריך שיהיה עורב אבל באיזושהי צורה מוגבלת אחרת אם זה לא מוגבך זה יכול להגיע לדברים גרועים...

חוץ מזה שזה תלוי גם מה השבט רוצה.

בס"ד

ולא להתעצבן עלי!!

1. כי זה מה שיש בישוב.

2. כי יש לה אידאלים ברורים ונכונים!!נכון, לא עם הכל אני מסכימה [כמו המעורב ששמתי לב שתסס פה..=]] אבל המטרה היא טובה!!!.

3. אני מניחה שלפני הכרות שטוחה הי'יתי הולכת לאריא-ל כי זה הסגנון שלי אבל בהכרות עמוקה ולפי מה שהאריא-לניקים כתבו עלניו אני לא רוצה להיות התנועה שמחנכים בה לשנאה בגלל שהאדם לא בידיוק כמוך... ליודעת.. לא מסתדר לי...ובבנ"ע לומדים לקבל ת'שונה [שחר,יובל,פיתוח,חילוני'ים-כן יש סניפים על חילונים...!!] ולקרב אותו אליך ואני חושבת שזה ממש נכון ויפה!!!

4.את עזרא בחי'ים לא הכרתי לעומק וכל מי ששאלתי מעזרא לא ידע מה היא בעצם התנועה שהוא מי'יצג....=]

זהו ניראלי...

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.