כשהתחלתי לצאת, הייתי מאוד תמים, הייתי חדש, טהור, עם הרבה יותר אופציה לתת הרבה יותר רגש, אפשרות הרבה יותר גדולה להתפתח לקשר מדהים.
אלא מה? לא ידעתי לדבר, לא ידעתי להציג את עצמי עדיין טוב, להקשיב טוב לרגשות שלי לגבי מי אני נפגש איתו. להקשיב לקשיים שלה, להביע את עצמי... וכ"ו אבל אם הייתי לומד, ואפשר ללמוד דיי מהר, הייתי עם הרבה יותר אופציה לתת.
עברו כמעט שנתיים, וכן בשנתיים של קשרים אפשר להתחספס, אתה כבר בא עם הרבה פחות רגש, וצריך לתת לו המון זמן להתפתח, וכבר נתתי את החיים שלי בשביל מישהי וגילתי שהיא בכלל לא מה שחשבתי, מאז ליבי נסגר (מקווה שיפתח, שיפתח עלי שיפתח, את העולם כולו אשכח...)
אבל היום, אני מדבר הרבה יותר לעניין, הרבה יותר מבין את הרגשות ומה קורה, האם יש כיוון, מי היא? מי אני? מודעות הרבה יותר גבוה למצב, לעצמי, לסכנות בקשר, ולבחורה.
אלא מה? אני פחות טהור, פחות עם רגש גלום, גליתי כבר את הרגש שלי, והוא נשחק..
לפעמים במסווה של טמבל מסתתר הבן זוג המושלם. עם כנפי רוח מדהימות.
ולפעמים במסווה של הבן זוג המושלם, מסתתר אדם עם כנפיים עייפות למודות דרכים.
זו הנקודה שעלתה... אז פעם הבאה שאתם\ן פוגשים בחור\ה שלא הכי יודעים לזרום, לנהל קשר, להיות נחמדים, רגע!!!! זה שהם צעירים לא אומר כלום... אולי אפשר קצת לחכות, לעבוד על מידת הסבלנות וללמד אותו\ה איך להבין אותך? הייתכן?
מועדים לשמחה ובהצלחה =)
