ששונא אותנו רק בגלל שאנחנו יהודים- זה עמלק לדעתי.

ו...יש עמלק היום, ואם לא יהיו לנו זכויות הוא יכול להשמיד אותנו, (פצצת אטום וכאלה- יש מספיק דרכים..) לכן אנחנו אומרים את זה.

בס"ד

יש את עמלק העם-והיום כבר קשה לדעת מי הוא (אולי אחמדינג'אד מלך פרס- שם היה העמלקי האחרון שאנחנו מכירים-המן) 

ויש את האידאולוגיה של עמלק- שהיא חיה ובועטת עד היום ועיקרה הכפירה בממשלת ה' בעולם ומזה מגיע רצונם להשמיד את עם ישראל שמייצג את ה' בעולם (דרך אגב אין להם כל כך בעיה שנאמין שיש ה' בשמים- עיקר הבעיה שלהם היא האמירה שה' הוא גם "על הארץ מתחת"-והיינו השגחת ה'- וזה מה שהמגילה באה להוציא מדעתנו, מגילת אסתר באה לגלות את ההסתר ולהראות איך ה' שולט בכל ואפילו בהסתר- לכן הכל קורה בדרך הטבע ולא מוזכר את שם ה' אך בעצם הכל זה ה' )

יש עוד הרבה מה לכתוב ולפרט על עמלק ואם תרצי תגידי ואני אשתדל לפרט.

עכשיו בירושלים "מטפלים" בו, אני מקווה שלא ישאירו ממנו זכר...

בעז"ה.

מקור- מרן רה"י.

בס"ד

שכולם בלי ספק הם חלק ממנו.

צדדים רעים יותר וצדדים טובים יותר.

הרעיון הוא להקיא את הרע, - פחות לתת לו ביטוי בחיים שלנו.
שנשתדל שהצדדים שיבואו לידי ביטוי, לתת להם דגש בנו, זה האלה הטובים.

לא שזה איזה יצור נפרד מאיתנו שמתנחל אצלינו, אלא שאנחנו נילחם בצד הרע הזה שאצלינו ולא ניתן לו להשפיע עלינו לרעה.
זה דעתי.

בס"ד

יצר הרע הוא לא אנחנו בעצמנו.

"נפש החיים" כותב שבהתחלה יצר הרע היה מחוץ לאדם וכמו שרואים בפרשת בראשית שהנחש שבא לפתות את חוה היה מחוץ לה והופיע בצורה של נחש, אבל אחרי החטא יצר הרע נכנס בתוך האדם, וזה מה שאומרים חז"ל שהנחש הטיל בחוה זוהמה, ומעתה יצר הרע מדבר מתוכנו וגורם לנו לטעות שאנחנו רעים וכך לעצור את האדם מלעשות תשובה משום שהוא מרגיש צבוע, אך האמת שיצר הרע הוא לא אנחנו, ועצמתנו היא טוב גמור,וכמו שה' אומר על ישראל "יונתי תמתי" והיינו שהיא תמה ושלמה ואין בה שום מום של עבירה. דרך אגב במעמד הר סיני זכו ישראל ופסקה זוהמתו של הנחש- כמו שאומרים חז"ל (מה שמעיד שוב שיצר הרע הוא לא עצמותנו שאם כן היאך פסקה הזוהמה במעמד הר סיני?!) אלא שבחטא העגל חזרה הזוהמה.

עד כאן על רגל אחת, אם תרצה ארחיב עוד, ויש המון מה להרחיב....

מכאן יש לנו לימוד עצום לחיים והוא עיקר מה שצריך להבין ב"ליל הסדר" והוא שהרע שהוא החמץ הוא לא חלק מאיתנו, בליל הסדר עושים סדר! ושמים כל דבר במקומו, ונזכרים במשך שבוע שלם שחלקנו הוא המצה שמייצגת את יצר הטוב.

אתה יכול גם להרחיב את הלימוד בספר ה"תניא" וב"נפש החייים" וב"דעת תבונות" ועוד בהרבה ספרי חסידות.

בהצלחה!

http://www.yeshiva.org.il/midrash/Shiur.asp?id=3338

אני יודע שזה לפעמים מבאס להפנות למאמרים, אבל מה לעשות - פשוט חבל על כל תמצות שנעשה לשיעור הזה.

[אגב, גם יצא קונטרס מקיף על כל עניין מחיית עמלק, המחבר: הרב אורי פישר שליט"א, ישיבת כרם דיבנה]

[המנהל פה לא אוהב קישורים, אז..]

שלוש המצוות הקשורות למחיית עמלק
שלוש מצוות בתורה עוסקות בעמלק. הראשונה, מצוות עשה, לזכור את אשר עשה לנו עמלק, שנאמר (דברים כה, יז): "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים". השניה, מצוות לא תעשה, שלא לשכוח את אשר עשה לנו, שנאמר (שם יט): "לא תשכח". השלישית, מצוות עשה, למחות את זרעו של עמלק מן העולם, שנאמר (שם יט): "והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים".

עמלק שורש הרע בעולם
עמלק מבטא את שורש הרע בעולם, והוא התחיל את שנאת ישראל בעולם. יש לעם ישראל התמודדות קשה מאוד. המסר האידיאי והאמוני שהועיד ה' לישראל מעורר את כל הרשעים שבעולם לצאת ולהילחם נגד עם ישראל. לא היתה אומה בעולם שנרדפה כפי שהאומה הישראלית נרדפה; מחורבן הבית, עבור דרך מסעות הצלב, האינקוויזיציה, מאורעות ת"ח ות"ט ועד השואה הנוראה שפקדה את עמנו. את כל זה התחיל עמלק.

מיד לאחר צאתנו ממצרים, עוד לפני שהצלחנו להתגבש ולהתארגן, ללא שום התגרות וסיבה, בא עמלק ותקף. ואת מי? את העבדים היוצאים לחרות מתוך עבדות ארוכה של מאתים ועשר שנה. עמלק הוא עם המבטא בעצם קיומו את שנאת ישראל, וממילא גם את שנאת התורה ושנאת הרעיון האלוקי של תיקון עולם בחסד ואמת. וזהו שנאמר (שמות יז, טז): "כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור". ופירש רש"י: "נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כיסאו שלם עד שיימחה שמו של עמלק כולו".

עם ישראל צריך אזהרה מיוחדת למחיית עמלק
יהודים הם רחמנים ובעלי חסד מטבעם, ואף מצוות רבות בתורה מחנכות אותם לכך. לכן היה צריך להדגיש באופן חריף במיוחד את המצווה לזכור את מעשיו הרעים של עמלק ולא לשכחם ולמחותו מהעולם. ורק לאחר ביעור הרע מהעולם תוכל להיות שמחה שלמה בעולם. ולכן בפורים, לאחר מחיית המן ובניו, השמחה גדולה במיוחד.

השירה על הנקמה בהמן ובעשרת בניו
הריגת המן ועשרת בניו היא יסוד מרכזי במגילה, כי זהו עיקר הנס, שהרשעים שקמו על עם ישראל לכלותו נענשו והומתו. במידה מסוימת השמחה על כך אף גדולה מהשמחה על עליית מרדכי לגדולה, שכן עדיין נשארנו עבדי אחשוורוש, ולכן אין אומרים הלל בפורים, אולם נפילת הרשעים היתה ברורה ונחרצת, ועל כך אנחנו שמחים מאוד.

 

השמחה על הריגת המן ובניו באה לידי ביטוי בהלכות כתיבת המגילה: צריך לכתוב במגילה את המתת עשרת בני המן בצורה של שירה. ולא כמו שאר השירות, כדוגמת שירת הים, שבהן הכתיבה והרווחים מעורבים, אלא באופן ישר ומסודר, שבשני צידי השורה כותבים מילה אחת ובאמצע רווח. וכך כל שמות עשרת הבנים שהומתו נכתבים בצד ימין של השורה, והמילה "את" המחברת ביניהם בצד שמאל (מגילה טז, ב; שו"ע תרצא, ג).

והעניין הוא, שדרך כל השירות לבטא את הרווחה שהיתה לישראל, ועל כן גם השירה מרווחת ומתפשטת, ואילו השירה של המתת בני המן מבטאת את השמחה על שנתכלו לגמרי ונעשה בהם דין ישר, ולכן נכתבה בצורה סגורה וישרה (מהר"ל אור חדש ט, י).

קריאת שמותיהם בנשימה אחת
וצריך להתאמץ לקרוא את כל שמותיהם בנשימה אחת, ללמד שכולם נפחו את נשמותיהם ביחד. ובדיעבד אם לא קראם בנשימה אחת יצא. ואות 'ו' של 'ויזתא' כותבים זקופה, ללמד שתלו את כולם ביחד (מגילה טז, ב; שו"ע תרצ, טו, תרצא, ד).

והעניין הוא, שיסוד אמונת ישראל בה' אחד, ועמלק מתנגדים לאמונת הייחוד ושונאים את ישראל. וכל זמן שזרעו של עמלק בעולם אין מתגלית אחדות ה' בעולם. ולכן כאשר נענשו מתו כאחד, שמיתתם גילתה את אמונת הייחוד (מהר"ל אור חדש ט, י).

הכאת המן
כפי הנראה, מתוך הלכות אלה החל להתפשט בימי הראשונים מנהג בקרב הילדים, ואף המבוגרים, להכות בעת אמירת המן. וכנראה רצו לבטא בזה את השנאה לרשעים ואת השמחה על מפלתם. ואף שאין למנהגם מקור, כתב הרמ"א "אין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחינם הוקבעו" (תרצ, יז).

אמנם יש מהראשונים שלא נהגו בזה. ויש מהאחרונים שאף יצאו כנגד מנהג זה, מפני שהרעש עלול לגרום לרבים מהשומעים שלא לצאת ידי חובת מקרא מגילה. ובכל מקום ימשיכו במנהגם, ובלבד שיקפידו שכל הציבור יוכל לשמוע היטב את כל המגילה.

מצוות מחיית עמלק על הציבור והיחיד
עיקר מצוות מחיית עמלק מוטלת על כלל ישראל. וכן אמרו חכמים, שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: תחילה להעמיד להם מלך, לאחר מכן להכרית את זרעו של עמלק, ואח"כ לבנות להם בית הבחירה (סנהדרין כ, ב).

ואף שעיקר מצוות מחיית עמלק מוטלת על הציבור - גם על כל יחיד מישראל מוטלת מצווה זו. ואם הזדמן לפניו עמלקי ויש בכוחו להורגו, ולא הרגו, ביטל מצווה זו (חינוך תרד). וכיום נאבד זרעו של עמלק, אולם אם יתברר על אדם שהוא עמלקי ואוחז בדרכם, תהיה מצווה להורגו (ע' קול מבשר ב, מב).

תולדות מחיית עמלק
לאחר שישראל התגבשו בארצם, והעמידו להם למלך את שאול, ומלכותו התבססה, נשלח אליו שמואל בדבר ה': "ויאמר שמואל אל שאול: אותי שלח ה' למשחך למלך על עמו על ישראל, ועתה שמע לקול דברי ה'. כה אמר ה' צבא-ות: פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים. עתה לך והכית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו. והמתה מאיש ועד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה מגמל ועד חמור" (שמואל א' טו, א-ג).

אך שאול המלך לא קיים את המצווה כהלכתה, וחמל על אגג מלך עמלק ועל מיטב הצאן והבקר. בעקבות זאת העביר ה' ממנו את המלכות ונתנה לדוד. אולם הנזק שכבר נגרם היה נורא. בגלל חולשת רחמנותו של שאול נותרו רבים מבני עמלק בחיים, והם המשיכו לעשות צרות לישראל. שנים ספורות לאחר מכן, גדוד עמלקים פשט על צקלג, העיר שבה חיו בני משפחותיהם של דוד ואנשיו, שרף את העיר באש ולקח בשבי את כל הנשים והילדים. בחסדי ה', הצליחו דוד ואנשיו להציל את השבויים ולהכות את אותו הגדוד. אולם כיוון שדוד עדיין לא היה מלך, וצבא ישראל לא עמד לרשותו, לא הצליח לכלותם, ונותרו מאותו הגדוד ארבע מאות נערים אשר רכבו על גמלים וברחו (שמואל א, ל). ומסתבר שנותרו עוד קבוצות של עמלקים. ולאחר שמלך דוד, למרות שנלחם נגדם, כיוון שהיו מפוזרים, כבר לא היה ניתן ללחום נגד כולם ולכלותם (ע' בב"ב כא, א, וקול מבשר ב, מב).

עוד מספרים חז"ל, שבאותו הזמן שנשתהה שאול בהריגת אגג, הוליד אגג בן או בת, ומזה נמשך אחר כך זרעו, עד שנולד מצאצאיו המן הרשע (מגילה יג, א).
ואומרים שבכל מקום שיש שנאת ישראל גדולה, יש שם השפעה מזרעו של עמלק.

האם עמלק יכול להציל עצמו ממיתה?
אף שהתורה ציוותה למחות את זרעו של עמלק, מכל מקום אם יקבל על עצמו לשמור שבע מצוות בני נח, פקע ממנו דין עמלק ואין להורגו. ואלו הן שבע מצוות בני נח: איסור עבודה זרה, איסור גילוי עריות, איסור שפיכות דמים, איסור גנבה, איסור ברכת ה' (לשון סגי נהור), איסור אכילת אבר מן החי, והחיוב למנות בתי דינים שישפטו צדק בכל הדינים שבין אדם לחברו.

מצווה להציע לעמלק שלום
ולא זו בלבד, אלא שגם אם לא קיבלו על עצמם מרצון לשמור שבע מצוות בני נח, לפני שיוצאים כנגד עמלק למלחמה, מצווה להציע להם שלום, היינו להציע להם שיקבלו עליהם לשמור שבע מצוות בני נח, ולהיות משועבדים לישראל ולהעלות להם מס. אם קיבלו את תנאי השלום, אין נלחמים נגדם. ואם לא קיבלו, נלחמים נגדם עד כלותם. וגם אם ירצו לחזור בהם ולבקש שלום, אין מקבלים אותם, שהואיל וכבר התחילה המלחמה נלחמים בהם עד כלותם (רמב"ם מלכים ו, א-ד, כס"מ שם).

האם מקבלים עמלקי שרוצה להתגייר
לדעת הרמב"ם יכול עמלקי להתגייר (הל' איסורי ביאה יב, יז). וכן אמרו חז"ל, שבני בניו של המן הרשע, שהיה מזרע עמלק, לימדו תורה בבני ברק (גיטין נז, ב; סנהדרין צו, ב), הרי שקיבלו גרים מזרעו של עמלק.

ויש אומרים שאין מקבלים גר מעמלק. וכך היא דעת רבי אליעזר במכילתא (סוף פרשת בשלח), שנשבע המקום בכסא הכבוד שלו, שאם יבוא עמלקי להתגייר לא יקבלו אותו. ומה שאמרו חז"ל, שמבני בניו של המן הרשע לימדו תורה בבני ברק, אירע בטעות, שבית הדין לא ידע שהבא לפניו הוא מזרע עמלק, וכך קבלוהו (ישועות מלכו). או שהיה מקרה שעמלקי מצאצאי המן הרשע אנס אישה יהודיה, ובנה נחשב ליהודי, וממנו יצאו אותם מלמדי תורה בבני ברק (רסיסי לילה לח, ה). או שזרעו נתערב בגויים ואחר זמן בא להתגייר, ונודע אח"כ ברוח הקודש שהיו מזרע המן, וגיורם גיור (ר"ח פלאג'י בעיני כל חי לסנהדרין שם). ועיין בחזון עובדיה לפורים עמ' יא-טו, ובציץ אליעזר יג, עא.

ויעויין בדבריו המופלאים של מרן הרב קוק במידות ראיה, מידת אהבה אות ו', שעמלק נמחה מתחת השמיים ולא מעל השמים. ועל פי המבואר כאן אפשר להבינם מעט.

ויהי רצון שנזכה למחות זכר עמלק מתחת השמים, ומתוך כך לשמוח באהבה שלמה עם כל העמים.

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.