זהו הגיע תקופת החגים והוצפת.
וחשבת שאת יותר חזקה מזה
ה' רואה,ה' מקשיב,צריך להאמין שכל רגע משהו יכול להשתנות
אבל באמת?את באמת מאמינה בזה?
אם כן,איך? איך את יושבת עצובה,וכולם שואלים למה?
ואת ממלמלת שאת עייפה
ואת אומרת לעצמך, די זוהרת ה' רואה ה' מקשיב.
ובלב את חושבת שלא, וכמה פעמים אני אפול ואכשל במבחן האמונה שקצת קשה?
למה?זה לא מגיע לו,פשוט לא
הןא מעריף עליי כל כך הרבה טוב, אז קצת קשה ונשברים?
זה פייר, הוא לא רוצה לראות עצב, הוא רוצה לראות אותך ושמחת בחגך.
תאמינע בניסים, אבל למה זה צריך להיות בגדר נס?
זה רצון ה' להקים בית.
אז אני רוצה, ואתה רוצה, זה לא אמור להיות יותר פשוט?
אני כל כך רוצה לשמוח בחגים,באמת רוצה ועובדת על זה.
ואני אלופה בלהגיד לכולם שיעורי אמונה בלי סוף.
ומאמינה בזה ומתחזקת.
ובסוף בשעות האלו,אחרי שייעצת לשתי חברות שלך איזה הצעה נשמעת שיותר תתאים להן.
ואחרי שייעצת לחברה אחרת איזה מתנה לקנות לסוף מסלול של הבחורצעק שלה
ואחרי שייעצת לחברה נוספת מה לקנות לבייניש..
וכולן לא מבינוצ,איך אין לך הצעות?ואיך את לא נשואה.
וכן ב'ה אנשים חושביפ עליי, אבל זה נופל עוד לפני שההצעה הגיעה אליי.
ופשוט הגיע הזמן להגיד
שקשה לי,קשה לי
אחרי אינספור השתדלויות,ואינספור אמונות
לא רוצה ליפול ולהתייאש,לא רוצה.
עשה למענך אם לא למעננו,עשה למענך והושיענו...


