בעניין "הרווקות מאוחרת"
חשבתי להראות כיוון אחד בהסברה של הרווקות המאוחרת ומתוך כך פיתרונה, לאור דברי הרב קרליבך (בחוברת עומק הלב) שהאישה מראה את הפנמיות שלי, והאנשים ששקועים בחיצוניות קשה עליהם להתחבר לאישה ולמצוא את זיווגם, ויש לכוון הדברים בדברי מרן הרצי"ה זצוק"ל בשיחותיו (ומקור לזה באיגרת הרב קוק מורה דורותינו בתשובה לביתו אשת ריב נתן זצוק"ל כמדומני, וגם במהר"ל כתוב שהאישה יותר אלוקית מהאיש והיינו שעניינה רגש) שהאישה עניינה רגש והאיש עניינו שכל, ועל כן גבר שהינו יותר מידי שכלתני חסר שמץ של רגש [והשכל הוא צימצום חיצוני] קשה עליו חיבור לאישה שבמהותה היא רגשנית [ומאופיינת ברוחב פנימי, כי הרגש לית לו מגרמיה כלום והוא מופיע את האור הפנימי שלא בצימצום כמבואר באיגרת הרב קוק הנ"ל], ולזה מתכוונים האומרים (כמדומה ששמעתי זאת פעם מהרב דוק' אבולעפיה) שעל מנת להשתדך יש "למצוא את האישה שבתוכך"! היינו פתיחות והתעוררות לרגש ורק אח"כ יוכל להתחבר לאישה שמחוץ לו, וכן הפוך לגבי האישה שעליה למצוא את הגבר שבתוכה על מנת להתחבר לגבר שמחוץ לה,
ולאור דברי רבותינו הקדושים העצה היעוצה למתקשים בשידוכים, לרווקים מאוחרים, שישילו מעליהם קצת מתוקף השכלתניות ותכונת הסדר שמאפיינת אותם, ובהדרכה ברורה יותר הייתי ממליץ להרבות ב"התבודדות של הרב קוק" שבה הכוח הפועל בזמן ההתבדלות מהחברה [במקום שמביא הרגשה טובה, כגון שיש נוף יפה וכדו'], הוא "כוח המחשבה בצורה לא מרוכזת אלא משוחררת" וללא דיבור!, כשהמגמה של האדם זה להתחבר אל "העצמיות" הפנימית שלו, מין "אני" יותר פנימי שמסתתר ממנו ביום יום ויכול להתעורר בזמן ההתבודדות, שבאותו "אני ניסתר" אתה מתעלה אל חוויה אחדותית שהיא "מעל הסדר הפרטני"! (דלא כ"ההתבודדות הברסלבית" שכל ענינה זה לברר באדם את תכונת "הסדר" – את "האמת" – ובלשונו של רבי נחמן שם בתורה נב דביקות בתכונת "מחויב המציאות" של הקב"ה [והיינו אמת כמבואר ברמב"ם, מהר"ל הוו"ד בשפתי חיים מידות ח"א בוועדי "מידת האמת"], ועל כן ההתבודדות הברסלבית צריכה להיות דווקא בכוח הדיבור כמפורש בשיחות הר"ן ועוד), ובכך יוכל להיפתח אל הנשים ולמצוא את זיווגו בעז"ה.
ולגבי הנשים הרווקות המאוחרות, לפי דברינו ההסברה של רווקותם נובעת מהשתקעותם ברגש, וחוסר הפתיחות כלפי השכל, ועל כן קשה עליהם החיבור לאיש שמהותו תכונת "הסדר", וההדרכה נראית להרבות "בהתבודדות ברסלבית", שמשתמשת בכוח הדיבור דייקא, ומגמתה לעורר הקשר אל השם, אל בחינת "מחויב המציאות" שבו כמש"כ רבי נחמן שם בתורת ההתבודדות, ובלשון חז"ל "חותמו של הקב"ה אמת", ובשני לשונות האלו ["מחויב המציאות" "ואמת"] הכוונה אל חווית "הסדר" שנמצאת בקשר אל השם (בדיוק הלשון "קשר", שהוא תפיסה חיצונית של האלוקות, ולא ב"אחדות" שבה האלוקות נתפסת כנמצאת בתוכינו פנימה ולא מחוצה לנו כמורחב ברב קוק, ושמדריגה זו נמצאת בשפע אצל האישה, ועליה דווקא לעורר את הבחינה החיצונית שחסרה שלה, על מנת שתוכל למצוא את זיווגה, והוא זה שישפיע עליה את החיצוניות באופן איכותי כפי הניצרך לה) שמתעוררת מתוך ההתבודדות הברסלבית, עצה נוספת ע"פ רבי נחמן (מובא בליקוטי עצות ערך אמת) שכתב שהקשר אל תלמידי חכמים גדולים מועיל לאמת, ועל כן ראוי להם ללכת לשיעורים של אנשי גמרא והלכה דייקא! שרגש הירא"ש ומוסריות התורה [שמביאים תכונת "סדר"] נמצא אצלם ביתר שאת מאנשי האמונה שעיקר דביקותם היא בשכינה הקדושה, וגם רגשי התורה והירא"ש שאצלם הינם מושפעים מתוך ההארה הפנימית והבהירה כמש"כ ברב קוק וברזי לי של הרב חרל"פ, על כן פחות לילך לאנשי אמונה פנמיים [אם כי אין צריך להימנע כלל כי נשמם דורשת את זה, ע באורה"ק פיסקת המלמעלה למטה שבד בבד עם העליה הפנימית יעסקו הרבה בבניית הקומה החיצונית וכן נימצא בספרי חסידות כגון בני מחשבה טובה ועוד] ומאידך להרבות לילך לאנשי הלכה, ובכך תוכל לעורר את תכונת "הסדר הנפשי", ולהיפתח כלפי גבר ולמצוא את זיווגה בעז"ה.
אני רוצה להוסיף שבאמת הרווקים המאוחרים שאני פגשתי נתאפיינו בשכלתניות גדולה, או בתכונת סדר ודייקנות גדולה, ומאידך רווקות מאוחרת שיצא לי לראות במשפחתי המורחבת ועוד, שמתי לב שהם ניחנות בריבוי רגשנות, וריבוי רצונות פנמיים [כדוגמת משיכה לקבלה, ורצון שבעלה ילמד קבלה וכדו'], כל דברינו הם רק נסיון להראות כיוון מחשבה ומתוכו פיתרון, ואת הכל יש לקחת בספק בגלל קטנות דעתי וחוסר נסיוני בכלל, ובפרט בעניינים האלה.
