בעניין "הרווקות מאוחרת"
חשבתי להראות כיוון אחד בסיבת הרווקות המאוחרת ומתוך כך פיתרונה.
לאור דברי הרב קרליבך (בחוברת "עומק הלב") שהאישה משמשת 'מראה' לפנימיות בן זוגה, ואנשים השקועים בחיצוניות- קשה עליהם להתחבר לאישה ולמצוא זיווגם, ויש לכוון הדברים בדברי מרן הרצי"ה זצוק"ל בשיחותיו (ומקור לזה באיגרת הרב קוק מורה דורותינו בתשובה לבתו אשת ר' נתן זצוק"ל כמדומני, וגם במהר"ל כתוב שהאישה יותר אלוקית מהאיש) שהאישה עניינהּ רגש והאיש עניינו שכל, ועל כן ניתן לומר כי גבר שהינו יותר מידי שכלתני חסר שמץ רגש [והשכל הלא הוא צימצום חיצוני] - קשה עליו חיבור לאישה שבמהותה היא רגשנית [ומאופיינת ברוחב פנימי, כי הרגש 'לית לו מגרמיה כלום' והוא מופיע את האור הפנימי שלא בצימצום כמבואר באיגרת הרב קוק הנ"ל], ולזה מתכוונים האומרים (כמדומה ששמעתי זאת פעם מהרב דוק' מיכאל בנימין אבולעפיה) שעל מנת להשתדך יש "למצוא את האישה שבתוכך!" היינו - יש לגבר להשתדל לפעול לפתיחות והתעוררות לרגש ורק אח"כ יוכל להתחבר לאישה שמחוץ לו, וכן בהפך לגבי האישה- עליה למצוא את "הגבר שבתוכה" על מנת להתחבר לגבר שמחוץ לה.
על כן לאור דברינו למעלה העצה היעוצה למתקשים בשידוכים או לרווקים מאוחרים, היא- שישילו מעליהם קצת מתוקף ה"שכלתנות" ותכונת הסדר המאפיינת אותם, בהדרכה ברורה יותר- הייתי ממליץ להרבות ב"התבודדות של הרב קוק" שבה הכוח הפועל בזמן ההתבדלות מהחברה [במקום שמביא הרגשה טובה, כגון שיש נוף יפה וכדו'], הוא "כוח המחשבה בצורה לא מרוכזת אלא משוחררת" וללא דיבור!, כשמגמת האדם היא להתחבר אל "העצמיות" הפנימית שלו - מעין "אני" יותר פנימי שמסתתר ממנו ביום יום ויכול להתעורר בזמן ההתבודדות, שבאותו "אני ניסתר" הוא מתעלה אל חוויה אחדותית שהיא "מעל הסדר הפרטני"! (לא כ"ההתבודדות הברסלבית" שכל ענינה הוא לברר באדם את תכונת "הסדר" – את "האמת" – ובלשונו של רבי נחמן שם בתורה נ"ב , דביקות בתכונת "מחויב המציאות" של הקב"ה [והיינו 'אמת' כמבואר ברמב"ם, מהר"ל הוו"ד בשפתי חיים מידות ח"א בוועדי "מידת האמת"] ועל כן, ההתבודדות הברסלבית צריכה להיות דווקא בכוח הדיבור כמפורש בשיחות הר"ן ועוד), ובכך יוכל להיפתח אל הנשים ולמצוא את זיווגו בעז"ה.
ולגבי הנשים הרווקות המאוחרות- לפי דברינו הנ"ל, הסברה לרווקותן נובעת מהשתקעותן ברגש וחוסר הפתיחות כלפי השכל, ועל כן קשה עליהן החיבור לאיש - שמהותו תכונת "הסדר". אם כן- ההדרכה הנראית נכונה עבורן- היא להרבות ב "התבודדות ברסלבית", שבו משתמשת בכוח הדיבור דייקא, ומגמתה לעורר הקשר אל השם- אל בחינת "מחויב המציאות" שבו כמש"כ רבי נחמן שם בתורת ההתבודדות, ובלשון חז"ל "חותמו של הקב"ה אמת", ובשני לשונות האלו ["מחויב המציאות" ו"אמת"] הכוונה אל חווית "הסדר" שנמצאת בקשר אל השם (בדיוק הלשון "קשר", שהוא תפיסה חיצונית של האלוקות, ולא ב"אחדות" שבה האלוקות נתפסת כנמצאת בתוכנו פנימה ולא מחוצה לנו כמורחב ברב קוק), ושמדרגה זו נמצאת בשפע אצל האישה, ועליה דווקא לעורר את הבחינה החיצונית שחסרה לה על מנת שתוכל למצוא את זיווגה - והוא זה שישפיע עליה בחינת החיצוניות באופן איכותי כפי הניצרך לה) שמתעוררת מתוך ההתבודדות הברסלבית,
עצה נוספת ע"פ רבי נחמן (מובא ב"ליקוטי עצות" ערך 'אמת') שכתב שהקשר אל תלמידי חכמים גדולים מועיל לאמת.
על כן ראוי להן ללכת לשיעורים מפי אנשי גמרא והלכה דייקא! שרגש ירא"ש ומוסריות התורה [שמביאים לתכונת "סדר"] נמצא אצלם ביתר שאת מאנשי האמונה (שעיקר דביקותם היא בשכינה הקדושה) וגם רגשי התורה והירא"ש שאצלם - מושפעים מתוך ההארה הפנימית והבהירה כמש"כ ברב קוק 'וברזי לי' של הרב חרל"פ.
על כן למעשה - פחות להיוועץ ולקבל תורה מאנשי אמונה פנימיים [אם כי אין צריך להימנע כלל בהיות ונשמתן דורשת את זה ראה באורה"ק פיסקת ה'מלמעלה למטה'- מבאר שבד בבד עם העלייה הפנימית, יעסקו הרבה בבניית הקומה החיצונית וכן נימצא בספרי חסידות כגון 'בני מחשבה טובה' ועוד] ומאידך- להרבות לילך לאנשי הלכה, ובכך תוכל לעורר את תכונת "הסדר הנפשי", ולהיפתח כלפי גבר ולמצוא את זיווגה בעז"ה.
רצוני להוסיף -
הרווקים המאוחרים שאני פגשתי נתאפיינו בשכלתניות גדולה או בתכונת סדר ודייקנות גדולה
ומאידך רווקות מאוחרות [שיצא לי לראות במשפחתי המורחבת ועוד]- שמתי לב שהן ניחנות בריבוי רגשנות ורצונות פנימיים [כדוגמת משיכה לפנימיות התורה-קבלה, ורצון שבעלה ילמד קבלה וכדו'].
היוצא מכל דברנו נסיון להראות כיוון מחשבה ומתוכו פיתרון, את הכל יש לקחת בספק בגלל קטנות דעתי וחוסר נסיוני בכלל, ובפרט בעניינים האלה.
מסקנות מעשיות - לגברים ראוי להרבות את כוח הרגש שבהם ע"י התבודדות של הרב קוק
ולנשים ראוי להרבות את כוח השכל שבהם ע"י התבודדות ברסלבית וכן ע"י התקשרות לאנשי הלכה דווקא פחות לאנשי אמונה







