קמים.
מתפללים, נוטלים לולב, הלל, הושענות ומוסף.
חוזרים הביתה.
נוסעים לאלון מורה.
אוכלים, שרים, צוחקים ונהנים.
נוסעים עם סבא וסבתא ובן דוד לירושלים.
מתלבטים מה לעשות.
מחליטים ללכת לכותל ואז לקרלין.
חונים בחניון, לוקחים רכבת.
מגיעים לכותל.
מתפללים ערבית.
מתפלל על מי שביקש ועל עוד שתיים.
שני מזמורי תהילים שתיארו את מצבי בצורה נהדרת.
יוצאים מהכותל.
מאפה נאמן (לא נשאר כלום והיה לא אסתטי במיוחד), סבא וסבתא קנו אייס קפה, רוגעלך ועוגיות.
אוכלים בסוכה (שמתברר שהיא בכלל של הפיצה ליד. למרות שבנאמן אמרו שזה גם שלהם).
עולים לכיוון שער יפו.
שוטרים לא נותנים לעלות בקרדו.
מגיעים לשער ציון ונסחבים עד הרכבת.
נוסעים לשבטי ישראל ומנווטים. איכשהו הצלחנו להגיע לקרלין.
זה מקום אהוב כל כך. אהבת ישראל ושמחה שלא תמצאו באף מקום. ריקודים חצי שעה.
שוב רכבת.
מתבאסים על שטויות.
בית.
יורד גשם קליל וזו סיבה מצויינת שלא לישון בסוכה. מקלחת.
והנה אני כותב סיכום נורא משעמם בנסיו"פ. עמכם הסליחה. יישר כח למי שקרא (אין כזה).
לילה טוב וחלומות פז.