אנחנו נשואים כשנה ללא ילדים (נושא רגיש לכשעצמו).
יש לי בעל מקסים, בעל מידות טובות, נעים, מפרגן, תומך ואוהב. אוהב אנשים בכלל ומאוד אוהב ילדים.
לבעלי אחיין אחד בן כמה חודשים וכל פעם שאנחנו עושים אצל המשפחה שלו שבת/ חג מרוב האהבה שלו לאחיין הוא פשוט מתעלם ממני, לא בכוונה כמובן.
לדג': בערב שבת שכולם חוזרים מהבית כנסת, במקום לבוא ולהגיד לי שבת שלום, הוא קודם כל הולך לאחיין שלו לחבק ולנשק אותו. כשיוצאים לעשות הליכה או טיול , הוא לא עוזב את העגלה, משחק איתו כל הדרך ופשוט מתעלם ממני, כשהולכים לישון צהריים הוא נשאר לשחק איתו וכו'.
יצא לי לחשוב על זה קצת.. מצד אחד אני אומרת, הוא מאוד התגעגע לאחיין שלו אז אולי אני צריכה לאפשר לו להיות איתו כמה שיותר.. מצד שני זה נראה לי התנהגות מאוד קיצונית, אבל אם אעיר לו על כך אולי אצור איזשהו מתח תמידי ובכלל התשומת לב שלו אלי תיראה לי מלאכותית מדי.
בקיצור אני לא יודעת מה לעשות? לדבר איתו על זה, או לשחרר ולהיות שבת שלמה בתחושה שהאחיין הוא בראש סדרי העדיפויות?
אובדת עצות..
גם זכית שהוא אוהב ילדים ויש לו גישה וסבלנות אליהם!! תגידי לו פשוט לענין השבת שלום...