הקטנה בת חודש וחצי.
מוצאת את עצמי קצת במבוכה מול כל הסיפור הזה של שינה בלילה. אני יודעת שמומלץ לעשות סדר יום שבו ביום עושים רעש כרגיל ולאחר ההשכבה לישון(בערך אחרי האמבטיה) יוצרים אוירה שקטה ורגועה יותר.
הבעיה היא בעיקר שבעלי כרגע במצב שחרד לאובדן החיים הקודמים שלו, ולכן אני מרגישה שקצת חסר אורך רוח מצדו לתהליכים שדורשים קצת יותר סבלנות כדי להרגיל אותה לסדר יום.
למשל:
-הוא מנגן בפסנתר ועושה את זה בדרך כלל בסביבות 22:00-23:00. אז כמה שאשקיע ביצירת אוירה שקטה, הפסנתר מעיר אותה.
-אני רציתי להנהיג שביום היא נרדמת בעגלה לידנו ובלילה בעריסה בחדר השינה. וכאן יש שתי בעיות: קודם כל, מאד קשה לה להירדם בעריסה כשאנחנו לא לידה ולכן אני תמיד מושכת את המעבר לעריסה רק לשלב שאנחנו הולכים לישון, ואז זה הורס את כל העניין של הסדר יום. דבר שני, בעלי גילה את נפלאות הנדנוד בעגלה, ולכן בזמנים שבלילה היא באחריותו, הוא פשוט שם אותה בעגלה ומנדנד אותה חצי מתוך שינה. היא באמת נרדמת ככה במהירות, אבל האם אין עניין שתתרגל להירדם בלילה בעריסה ולא בעגלה?
אתמול החלטתי להשקיע ולא לבחור בדרך הקלה. הייתי לידה בשקט כשהיתה בעריסה, ערנית במיוחד, ב2 בלילה, וכל פעם שנפל לה המוצץ החזרתי לה לפה+ליטפתי, עד שבסוף היא נכנסה למצב עייפות ונרדמה. בבוקר גיליתי שכשבעלי קם להאכיל אותה בלילה הוא הרדים אותה אחרי זה בעגלה, כי חשש שבעריסה היא תעשה לו בעיות. אני קצת מרגישה שסתם השקעתי את כל הזמן הזה לפני, ובכלל, אולי הוא צודק וזה לא כזה סיפור שהיא תישן בלילה בעגלה אם זה מה שקל לנו יותר?
אני מודעת לזה שהעניין העיקרי כאן הוא חוסר תיאום בינינו, אבל אני מרגישה שהוא גם ככה בסוג של משברון עם הולדת הילדה ו"אובדן הזמן הפרטי" שהיה לו, ואני לא רוצה להתעקש מולו על דברים כל עוד לא ברור לי שהם באמת כ"כ חשובים.
תובנות?
מוצאת את עצמי קצת במבוכה מול כל הסיפור הזה של שינה בלילה. אני יודעת שמומלץ לעשות סדר יום שבו ביום עושים רעש כרגיל ולאחר ההשכבה לישון(בערך אחרי האמבטיה) יוצרים אוירה שקטה ורגועה יותר.
הבעיה היא בעיקר שבעלי כרגע במצב שחרד לאובדן החיים הקודמים שלו, ולכן אני מרגישה שקצת חסר אורך רוח מצדו לתהליכים שדורשים קצת יותר סבלנות כדי להרגיל אותה לסדר יום.
למשל:
-הוא מנגן בפסנתר ועושה את זה בדרך כלל בסביבות 22:00-23:00. אז כמה שאשקיע ביצירת אוירה שקטה, הפסנתר מעיר אותה.
-אני רציתי להנהיג שביום היא נרדמת בעגלה לידנו ובלילה בעריסה בחדר השינה. וכאן יש שתי בעיות: קודם כל, מאד קשה לה להירדם בעריסה כשאנחנו לא לידה ולכן אני תמיד מושכת את המעבר לעריסה רק לשלב שאנחנו הולכים לישון, ואז זה הורס את כל העניין של הסדר יום. דבר שני, בעלי גילה את נפלאות הנדנוד בעגלה, ולכן בזמנים שבלילה היא באחריותו, הוא פשוט שם אותה בעגלה ומנדנד אותה חצי מתוך שינה. היא באמת נרדמת ככה במהירות, אבל האם אין עניין שתתרגל להירדם בלילה בעריסה ולא בעגלה?
אתמול החלטתי להשקיע ולא לבחור בדרך הקלה. הייתי לידה בשקט כשהיתה בעריסה, ערנית במיוחד, ב2 בלילה, וכל פעם שנפל לה המוצץ החזרתי לה לפה+ליטפתי, עד שבסוף היא נכנסה למצב עייפות ונרדמה. בבוקר גיליתי שכשבעלי קם להאכיל אותה בלילה הוא הרדים אותה אחרי זה בעגלה, כי חשש שבעריסה היא תעשה לו בעיות. אני קצת מרגישה שסתם השקעתי את כל הזמן הזה לפני, ובכלל, אולי הוא צודק וזה לא כזה סיפור שהיא תישן בלילה בעגלה אם זה מה שקל לנו יותר?
אני מודעת לזה שהעניין העיקרי כאן הוא חוסר תיאום בינינו, אבל אני מרגישה שהוא גם ככה בסוג של משברון עם הולדת הילדה ו"אובדן הזמן הפרטי" שהיה לו, ואני לא רוצה להתעקש מולו על דברים כל עוד לא ברור לי שהם באמת כ"כ חשובים.
תובנות?
