יש לנו נטייה לתייג אנשים ברגע שאנחנו רואים אותם.
יש לנו צורך למיין אנשים ולהדביק עליהם תוויות.
אנחנו זקוקים לסדר, זקוקים למקומות שאליהן נוכל "להכניס" אנשים לפי התפיסה שלנו.
כדי לנסות לשנות את זה, אנחנו צריכים לשנות תפיסה.
צריכים לצאת מהגדרות. צריכים למחוק דעות קדומות, לא לשפוט אדם לפי מראה או רושם ראשוני.
אבל אנחנו בכלל מסוגלים לזה?
מאז ומתמיד אנחנו חיים בהגדרות. זה מתחיל ב "אתה קטן, אני גדול", ממשיך בהשוואה בין דתות, בין עדות, בין כשרונות ובין מראה. או בעצם, בין כל דבר שבנו או מסביבנו.
אני חושבת שאנחנו לא יכולים לחיות בלי הגדרות. כן, אני מגדירה את עצמי בצורה מסוימת.
אבל אנחנו צריכים להיזהר מלהכליל, מלתייג.
יש הבדל בין להכיר אדם ואז להגדיר אותו בקווים כללים, לבין לראות אדם סתם ככה ולתייג אותו לפי המראה שלו או הדיבור שלו או כל דבר אחר.
אנחנו צריכים את ההגדרות, צריכים את הסדר הזה. רק שלפעמים אנחנו לא שמים לב שאנחנו בעצמינו יוצרים יותר בלגן.