שגרה זה דבר מוזר.
וטוב. וממש רע.
היא מכריחה אותנו לחזור, מכריחה אותנו לשמור על קצב קבוע.
אבל לפעמים אנחנו לא מספיקים את הקצב ונאלצים לוותר על המון דברים אחרים שרצינו בגלל שהקצב שלהם שונה.
אבל היא גם נותנת לנו קצב לחיים, דברים קבועים יותר שנוכל להתבסס עליהם ולסמוך עליהם, כי כולנו צריכים דברים קבועים בחיים שלנו, דברים שבמקרים של סופה נוכל להאחז בהם ולא להיסחף.
אבל הקצב הזה לפעמים משעמם. או אפילו בדרך כלל.
ופה כולנו נדרשים להיות מלחינים: להוסיף עליה פה, מקצב שונה שם, לצמצם קצת את המקום של הקצב הקבוע ולתת מקום גם למקצבים אחרים.
הקצב הקבוע עדיין יהיה הפס השולט, המרכזי, אבל יתלוו אליו מקצבים שונים וקטנים יותר שיהפכו את המנגינה בסופו של דבר ליפה ועשירה יותר.
וטוב. וממש רע.
היא מכריחה אותנו לחזור, מכריחה אותנו לשמור על קצב קבוע.
אבל לפעמים אנחנו לא מספיקים את הקצב ונאלצים לוותר על המון דברים אחרים שרצינו בגלל שהקצב שלהם שונה.
אבל היא גם נותנת לנו קצב לחיים, דברים קבועים יותר שנוכל להתבסס עליהם ולסמוך עליהם, כי כולנו צריכים דברים קבועים בחיים שלנו, דברים שבמקרים של סופה נוכל להאחז בהם ולא להיסחף.
אבל הקצב הזה לפעמים משעמם. או אפילו בדרך כלל.
ופה כולנו נדרשים להיות מלחינים: להוסיף עליה פה, מקצב שונה שם, לצמצם קצת את המקום של הקצב הקבוע ולתת מקום גם למקצבים אחרים.
הקצב הקבוע עדיין יהיה הפס השולט, המרכזי, אבל יתלוו אליו מקצבים שונים וקטנים יותר שיהפכו את המנגינה בסופו של דבר ליפה ועשירה יותר.
