בגלל זה אני שואלת

יש עוד מישהו?

אני לא מבין מה הבעיה, אם בני תורה יתחתנו רק עם מכוערות, אז מסכנות ה"יפות".

חוץ מזה, אני בטוח שהוא התכוון "יפה" במעשיה, שמעשיה נאים.

תודה על אלו שענו, אבל כנראה לא דייקתי..

התכוונתי לשאול אם מישו' יודע מה המקור של האמירה הזאתי??

אזזז.. מישו???

תזכו למצוועס!

בעזהי"ת.

האם יש התייחסות הלכתית לעניין?

אם מישהו שמע/ קרא על זה שהרב עובדייה יוסף אומר שבן תורה צריך להתחתן עם אישה יפה, אז אם אפשר בבקשה את המקור לאמירה הזאתי- איפה הרב התבטא כך..

בלללל.. יצא קצת מסורבל אבל הבנתם, לא? זה דחוף לי חברל'ך..

יאללה, יומטוב

בס"ד

בצורה חיצונית..בטח התכוון ליופי בפנימיות.

אנשים זה מתחיל להישמע מגוחך.. עוד שנייה נועלים לי את זה.. (ו-לא.. בחייאת, אל תנעל.. רק שייענו לי..)..

אז אני אחזור שוב?

אם מישהו שמע/ קרא על זה שהרב עובדייה יוסף אומר שבן תורה צריך להתחתן עם אישה יפה, אז אם אפשר בבקשה את המקור לאמירה הזאתי- איפה הרב התבטא כך..

[ו-דוד.. במקום להסתלבט עליי ,פשוט תענה.. ]

ליל"ט, אנשים!

פשוט אף אחד כאן לא שמע על המקור לזה, ועל כך שהדבר נאמר, את מוזמנת להסיק מכך שגם אם הדבר נאמר, הוא לא פורסם ברבים.

ולכן אנשים מנסים לבאר את העניין מכיוון שונה.

וזה הגיוני. כי באמת חשוב שבן תורה, וכל בנאדם, יתחתן עם אישה יפה חיצונית ופנימית! (ברור שכמובן, זה לא העיקר החיצוניות וכו' וכו'..הרב אחד מאלף יכול להרחיב) וזה מתבסס על:

"שלושה דברים מרחיבים דעתו של אדם: דירה נאה, אשה נאה, וכלים נאים" (ברכות נ"ז ע"ב)

בס"ד

אם זה היה פורום לבייניש"ים, הייתי טורח להסביר את האמרה של הגר"ע. תכל'ס, יש מכה כזאת אצל חבר'ה שלומדים תורה, שלפעמים מזניחים את הצד החיצוני.

נמגד זה, דיבר הרב עובדיה. אישה של בן תורה צריכה להיות מטופחת ויפה.

~סוף דיון~

אני יודע שהוא אמר את זה בשיעור שיש בכל מוצא"ש, רק אני לא יודע מתי בדיוק הוא אמר את זה.

זה היה לפני שנתיים שלוש בערך.

כתוב "כיצד מרקדין לפני הכלה ? בית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה. בית שמאי אומרים: כלה כמות שהיא".

מה ? בית הלל מתכוונים שיש לשקר. ואם היא לא נאה, בכ"ז להגיד שהיא נאה.

לא ! הכוונה שכל נאה, גם הכלה של אתמול, היא נאה - בעיני מי שבחר להתחתן אתה, וחשוב לחזק אותו.

לפני כמה שנים אסף הרב אבינר בחורים קצת יותר מבוגרים שלמדו ב"עטרת כהנים", ורצה לעודד אותם להתחתן. אז הוא אמר להם: "אני יודע מה אתם מחפשים. את האשה הכי יפה, הכי חכמה, הכי עשירה, שיש לה הכי הרבה יראת שמיים. לא תמצאו, כי ... אני התחתנתי אתה".

הוא התכוון לומר להם, שכל אשה שתרצו להתחתן אתה, ותתחתנו אתה, היא "הכי יפה, הכי חכמה, הכי עשירה וכו' וכו'".

אולי לזה התכוון הרב עובדיה יוסף, שכל אחד יתחתן רק עם הכלה שהיא הכי יפה בעיניו. בדור שלנו, שעל כל דבר עושים "סקר", ח"ו אם מישהו ירצה להתחתן עם כלה, שעשה "סקר" וחבריו החליטו שהיא יפה.

היא יפה בעיניו, זה מספיק, וחבריו ישירו בחתונה "כלה נאה וחסודה.

נדמה לי שעוד לא הבנתם את מה שאני רוצה להעביר לכם [או לשאול]..

לאמשנה.. עזבו

תודה צדיקים וליל"ט!!

.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!