פחות זמן,לדעתי זה העניין.

כמובן שזה שונה אצל כל אחת, אצלינו בשירות היו מדריכות באולפנה\קומנרית שיצאו, המדריכים והתלמידות אמרו שזה הורגש..

הן היו שם בשבילם ממש,אבל לא מאה אחוז.

אני האחרונה שאהיה נגד הקמת בית.וברגע שיש מזל אני תמיד טוענת שצריך לתת לו להיכנס,וכל החיים בעצם אנחנו משלבים דברים.

אבל זה שנה אחת,שנה אחת שאת באמת יכולה לתת את כל כולך בעז"ה.תתני את זה לסניף

שפחות יעסיק אותך האנרגיות שיש בקשר(לטוב ומלמוטב) כי קשר זה גם כוחות נפשיים לגמרי.

שוב אם זה באמת ממש בוער בך,ויש בך רצון,ויש הצעה שנשמעת טוב..לא הייתי אומרת להגיד חד משמעית לא.

אבל יש לזה השכלות.

כמו סטודנטית-אני יכולה להיות בקשר,וזה יכול להשפיע קצת על ציונים,שעות שינה,זמן איכות עם חברות וכ'ו.

השאלה האם זה מה שאת בתור קומנרית רוצה.

מצד שני לא הייתי קומונרית,אולי זה באמת אפשרי,תתיצעי איתן.

אצלי אישית בשירות נפשית לא הייתי רואה איך יש לי מקום להכיל עוד מישהו בזמן שאני כל כך בשנה של בנייה אישית.

כמובן שזה לא סותר..אולי תנסי יותר לכיון פסח להתחיל לחשוב על זה.

חודש ארגון וזה עכשיו, ממילא תהיי עמוסה

מה שיהיה, שיהיה לטובה ולברכה

תעשי את החשבון שלך אם זה שווה לך את זה או לא.

אף אחד לא יכול לקבל את ההחלטה בשבילך!

בהצלחה

הכירו תוך כדי. היו מספיק בשלות לכך (לא שאני חושב שזה אוטומאטית גיל נכון לכל אחת).

אם היו שומעות לעצתך - כנראה לא היה קם הבית הזה.....

ונכון שלא כתבת חד משמעית.

אני התכוונתי לשורה הזאת:

"אבל זה שנה אחת, שנה אחת שאת באמת יכולה לתת את כל כולך בעז"ה.תתני את זה לסניף"

על זה דיברתי.

ואם מתכננים לו"ז נכון ומדויק אז לא אמור להיות בעיה (ממליץ לצאת אחרי החוד"א)

אני יצאתי ולא היה בעיה...

יהיה כאלה שיחלקו עלי ויגידו שצריך סדר בחיים קודם כל תסיימי כמו שצריך ואז תעברי הלאה...אבל הכל עניין של גישה 

ההיפך...]

זה לא הלך..

נכון שיש עומס בהשקעה. ויש להניח שמישהי ש"אין לה כח" לנסות, פשוט לא תעשה את זה. אלא אם כן, תאמר לעצמה שזו שטות - יותר חושב לנסות למצוא חתן.

יש ממש פה כותבות בפורום, בנות שהן גננות. אחת התארסה, חלק מחפשות.

גננת, זה לא יותר קל מ"קומונרית" (כמה שקומונרית בזמנה חושבת שזה "שפיץ העולם"....).

היא עובדת שעות עם ילדים, יום אחרי יום. גננות מתחילות, גם צריכות יותר זמן להכין.

אז הן לא תחפשנה? בוודאי שכן. במקביל.

אבל באמת, אם מישהי צעירה מרגישה שאין לה ראש לשני הדברים כאחד, אבל מצד שני מרגישה שזה הזמן (זה ממש לא מתאים לכל אחת. גיל צעיר בהחלט), אז יכולה לנסות להכיר, זה באמת לא לוקח הרבה מאד זמן ואנרגיה - ואם יהיה משהו רציני, תצטרך להחליט האם יש בכחותיה להמשיך לנהל את הסניף תוך-כדי..

(ובכללי, "דעתך הצנועה" בהחלט חשובה..)

זה פשוט ענין של יכולת להתארגן.

לעיתים אכן גם של בשלות.

בין נערה צעירה, למישהי שכבר אחרי כמה שנים.

אבל גם להחליט להתחתן בגיל כזה, באופן אמיתי ורציני, תלוי בבשלות לכך. לא תמיד זה קיים. תלוי באדם.

אז מה יותר חשוב?  בוודאי לטווח ארוך.

[יתכן שאם ראתה כשזה כבר רציני, שמפריע לשירות, היתה צריכה לבקש שימצאו לה מחליפה. זה כבר ענין אחר. אבל נישואין, כשבאמת מתאים ושייך ובשל, חשוב יותר]

וד"ל

זו מחשבה קצת "בוסרית"...

"לא אחראי/לא הוגן לסניף"..... "קצת על חשבון הסניף"...

פרופורציות.

הקמת בית קודם לסניף. ואם זה היה דורש החלפת קומונרית תוך כדי, אז גם מוצדק.

תנסי להכיר. גם קומונרית יכולה להיפגש. זו לא יחידה קרבית שמשרתת אי שם בעומק שטח האוייב.. 

ותיפגשי לפי הצורך הענייני של ההיכרות. ואם תמצאי מישהו מתאים בעז"ה, ובאמת תגיעי לשלב של "להתארס", תתקדמי ממש לפי הצורך של הענין. הסניף - עם כל חשיבות שירותך בו - יסתדר גם בלעדייך אם תתחתני... 

אני חושב שזו הסתכלות מעט בוסרית.

ואני מרשה לעצמי להעריך - כמה שאני לא אוהב לומר דברים כאלה, וגם לא אוהבים לשמוע אותם.. - שעם השנים והקמת בית, יתכן שהמבט קצת ישתנה.

בוודאי ש"לחנך את הדור הבא", זה חשוב מאד. וגם לתנועת הנוער יכולה להיות לכך תרומה, בצדדים מסויימים, אם עושים את זה כמו שצריך. 

ובוודאי שתחושת אחריות ביחס לתפקיד, זה דבר חשוב ויפה.

אבל גם צריכים פרופורציות.

כשעושים ש"ל - בגלל שמרוכזים בכך יכולים גם לאבד פרופורציות.

הנימוקים ש"היא אחראית" אפילו אם יסתדרו בלעדיה, ושיהיה זיכרון פחות חיובי מהשירות, ושאולי היא תגמור עם תחושה פחות טובה (אם לא תמצא.. אני מניח שגם את מבינה שמי שהתחתנה בסוף השירות, לא תצא "בתחושה פחות טובה"..), פשוט לא עומדים כלל מול זה שהיא תתחתן. 

אמרתי, בכללי אני לא חושב שבד"כ זה כבר גיל שמתחתנים. אבל בחורה שמעידה על עצמה שהיא בטוחה שהיא בשלב הזה, רוצה להכיר לשם שמיים, להקים בית בישראל - אז לומר לה, תדחי לאחרי השירות... זה דבר לא נורמלי לדעתי. איבוד כל פרופורציה. וכשמאבדים פרופורציה ביחס ל"קומונה", זה גם מוזיל את ערכה, כמו כל דבר ששמים אותו מעבר למקומו.

היא תתרום הרבה ויפה, ותשמע הצעות במקביל. בדיוק כמו שעושות בנות לא-נשואות, קצת יותר מבוגרות, בתפקידים יותר תובעים ומחייבים. תמצא זמן להיפגש, ותמשיך במקביל לתרום במרץ (ובוודאי שזה לא דומה לחייל שאין לו כמעט יציאות, וגם שם אפשר להיפגש. היא נמצאאת בעיר, יש גם שעות פנויות).

ואם הדברים יהיו רציניים, אז אכן הקמת בית קודמת. עד אז, באמת לא צריך "לשים על המאזניים". אבל אם הברירה היא ממש לדחות אפשרות של נישואין, בוודאי את כל התהליך בשנה, אצל מישהי שבטוחה שהגיע זמנה, בגלל שהיא קומונרית - זה לא שייך.

ולגבי החשיבות "לתרום ולחנך את הדור הבא גם באופן כמעט אבסולוטי בשלב כלשהוא בחיים"..

לדעתי, המחשבה שהנה, זה השלב בחיים שבו תורמים "באופן כמעט אבסולוטי" לחינך הדור הבא, היא טעות כפולה.

עיקר התרומה לחינוך הדור הבא, תבוא בשלבים אחרים בעז"ה. בוודאי למי שיעסוק בחינוך - ויראה אז כמה ההשקעה הנדרשת רבה יותר, מתמידה יותר, ולטווח ארוך - וגם למי שסתם יהיה הורה טוב, ויתפוס אז מה פירוש באמת "השקעה אבסולוטית"..

וגם - אמנם זה באמת אחד הדברים המרנינים, ההתמסרות לתפקיד בש"ל, זה באמת שלב מיוחד; אבל עדיין, לחשוב שזו אמורה להיות "אבסולוטיות" כזו, שאינה מאפשרת היכרות לבירור אפשרות של נישואין, ושזה "השלב בחיים" לכך, זו לגמרי הגזמה לדעתי.

ומכל מקום, מאד יפה להבין מכותלי הדברים איך ראית את תפקידך בשלב הזה ואיך ביצעת אותו. באמת כל הכבוד..

אבל על פן מסוים בדברים.

[גם הגיל עושה משהו.. מספרים שכאשר מינו את ר' אייזיל חריף - שכשמו כן היה - לרב בקהילה גדולה, ראה שפני ראשי הקהל קצת "מעוננות". שאל במה הענין, ענו שבאמת רבינו גדול וגאון וכו' - אבל צעיר מידי.

ענה להם: אני מבטיח לכם לתקן את החיסרון הזה עם הזמן....]

לגבי הפיסקה האחרונה, גם שבחים אמיתיים צריך לומר. וזה שאדם לא חושב כך על עצמו, רק מעלה..

קומונרית? מזה לכל הרוחות?

בתנועות נוער יש מדריכים לכל קבוצה ויש את הקומונרית שהיא מעליהם

סוג של מנהלת את הסניף..

עד היום לא הבנתי מה עושים בתנועות נוער..

כמו בני עקיבא למשל...

זה ממש משעמם ולא יעיל

זה המוסד הכי גדול בארץ

לתשובה ולשידוכין

[פעם אמרתי לנין של המייסד,

שלסבא שלו נוספים שלישים בגן עדן אחת לכמה חודשים]

תשאל את הקומונריות ובוגרי התנועה שבפורום

@בוגרי בני עקיבא

כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.

וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.

במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.

/forum/f76

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

ולכן דיברתי על זה ולא על בוגרות. 

הוא כתב שהתחיל לצאת לדייטים לפני חצי שנה. מי ישמע כמה גדול הוא יכול להיות... לא בקטע רע, אבל לכן אמרתי גם על בחורות יותר גדולות. בדרך כלל זה גורם להיות יותר בשלים.

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

בגלל הגיינה לקויה.

משאר הבחינות היה די סבבה, אבל ממש התביישתי להיות לידו. דיברתי עם מי ששידך, לא אמרתי בפירוש מה הפריע לי, והוא שכנע אותי לצאת פעם שנייה. קיוויתי שהיה משהו חריג באותו היום, אבל מסתבר שלא היה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!