סירוב לסירוב פקודה
סירוב
חייל לפקודה לפנות יישוב, למרות שפקודה זו עומדת במבחן ההלכה, עלול להביא
לסכנה של פיקוח נפש, ולנשל את טובי בנינו מהאפשרות להגיע לדרגות בכירות
בצבא
הרב אל"מ (מיל') אבי רונצקי
נכון עשו ועד רבני יש"ע שלא קראו לסירוב פקודה כפי
שנעשה בהודעה מטעמי לפני מספר שנים. במקום זאת פורסמה הודעה פומבית המגנה
בתוקף את מעשי הממשלה ורואה במעשים אלו פעולות בלתי מוסריות שיש למחות
עליהם בכל תוקף. מכלל הודעת הרבנים אפשר ללמוד שאין בהשתתפות במעשה הפינוי
הנורא משום עבירה על חוקי התורה. אם היה כך, ודאי שהיו מורים לסרב לפקודת
המפקדים, שבפשטות אינה עומדת בפני הוראת ההלכה.
אנו, היושבים בחבלי ארץ אלו שמתכנני המפות למיניהן גמרו אומר לנשל אותנו מהם, חשים ביתר שאת את המשמעות הנוראה של ניסיון תעתועים זה. יחד עם רבים מאחינו בכל רחבי א"י, נעשה על מנת לסכלו. העשייה הזאת צריכה להיעשות דרך מחאה חריפה, שצריכה להקיף את כל מי שתומך ביישוב ארצנו הקדושה, אך לחיילי הצבא יש להניח, ולא לערבם בסוגיה חמורה זו.
הקריאות הנשמעות בעל פה ובכתב לחיילים ומפקדים לסרב פקודה, לענ"ד יש בהן נזק עצום משתי בחינות.
האחת: ידועים דבריו של הנצי"ב מוולוז'ין שהפרת פקודה במערכת הצבאית יש בה משום פיקוח נפש, עד שמי שמפר פקודה יש לו דין 'רודף'; זאת אומרת, רודף את כלל ישראל. עפ"י יסוד זה אפשר להסביר את דברי המשנה בסוטה שמי שמנסה לברוח מן המערכה פוגעים בו בכשילין של ברזל, כדי למנוע מנוסה של חיילים אחרים בעקבותיו. אפשר להסביר כך גם את דין המוות שג\ר שאול על יהונתן בגלל שעבר על דבר אביו, שגזר שלא לאכול תוך כדי הרדיפה אחר האויב.
הצבא בנוי על ביצוע פקודות ככתבן וכלשונן, ואם היו חיילים שיחליטו על פקודות מסוימות שאינן לרוחם ומשום כך לא יבצעו אותן, תשרור אנדרלמוסיה רבתי בכלל שורות הצבא, שאמנם עלולה להביא למצב של פיקוח נפש.
יודעים אנו שהדעות הפוליטיות של חיילינו רבות ומגוונות, וכשם שנדרוש מחייל בעל השקפת עולם מבית מדרשם של אנשי השמאל שיקים מחסומים וישמור על מאחזים, כך נדרוש מעצמנו שלא נסרב לפקודות שמנוגדות לתפישת עולמנו. המעצור היחיד לבצוע פקודה הוא היותה מנוגדת לחוקי התורה; וכפי שמשתמע מהודעת הרבנים המציאות שאנו עומדים בפניה איננה כזו.
טענה נוספת המושמעת ע"י המצדדים בסירוב פקודה היא הסיכון הביטחוני שנוצר עקב הפינוי. ובכן, מי שבידו לקבוע אם אכן יש בכך סכנה היא הממשלה, על פי חוות דעת של מומחי הביטחון. אל לנו להיכנס בפרצה דחוקה זו של טיעונים ביטחוניים, מפני שיאמרו לנו שאין אנו מכירים את כל הנתונים והמשמעויות הנגזרות מהם.
הבעיה השנייה: במשך שנים ארוכות בנינו ותלמידנו מתגייסים לשרות צה"ל למיטב היחידות הלוחמות ועושים דרכם אט אט במעלה סולם הדרגות והתפקידים. מציאות ברוכה זו שנותנת אותותיה, כפי שהעין רואה והאוזן שומעת, עלולה להיפגע פגיעה אנושה אם נסטה מן המקובל בצבאנו ונחליט על פקודות מסוימות שהן אינן בנות קיום.
השינוי האמיתי שאליו אנו מייחלים, יבוא כאשר מנהיגי המדינה ומפקדי הצבא יהיו נטועים באוהלה של תורה כיהושע בן נון שלן בעומקה של הלכה בד בבד עם הלחימה כנגד יושבי העי. עתיד זה, שהולך ונבנה בעזרת השם, יכול להתממש רק אם נהיה שותפים מלאים בעשייה הצבאית, ללא חריגות מאמות המידה המקובלות בקיום פקודות הצבא.
Besheva/Article.aspx/1597
אנו, היושבים בחבלי ארץ אלו שמתכנני המפות למיניהן גמרו אומר לנשל אותנו מהם, חשים ביתר שאת את המשמעות הנוראה של ניסיון תעתועים זה. יחד עם רבים מאחינו בכל רחבי א"י, נעשה על מנת לסכלו. העשייה הזאת צריכה להיעשות דרך מחאה חריפה, שצריכה להקיף את כל מי שתומך ביישוב ארצנו הקדושה, אך לחיילי הצבא יש להניח, ולא לערבם בסוגיה חמורה זו.
הקריאות הנשמעות בעל פה ובכתב לחיילים ומפקדים לסרב פקודה, לענ"ד יש בהן נזק עצום משתי בחינות.
האחת: ידועים דבריו של הנצי"ב מוולוז'ין שהפרת פקודה במערכת הצבאית יש בה משום פיקוח נפש, עד שמי שמפר פקודה יש לו דין 'רודף'; זאת אומרת, רודף את כלל ישראל. עפ"י יסוד זה אפשר להסביר את דברי המשנה בסוטה שמי שמנסה לברוח מן המערכה פוגעים בו בכשילין של ברזל, כדי למנוע מנוסה של חיילים אחרים בעקבותיו. אפשר להסביר כך גם את דין המוות שג\ר שאול על יהונתן בגלל שעבר על דבר אביו, שגזר שלא לאכול תוך כדי הרדיפה אחר האויב.
הצבא בנוי על ביצוע פקודות ככתבן וכלשונן, ואם היו חיילים שיחליטו על פקודות מסוימות שאינן לרוחם ומשום כך לא יבצעו אותן, תשרור אנדרלמוסיה רבתי בכלל שורות הצבא, שאמנם עלולה להביא למצב של פיקוח נפש.
יודעים אנו שהדעות הפוליטיות של חיילינו רבות ומגוונות, וכשם שנדרוש מחייל בעל השקפת עולם מבית מדרשם של אנשי השמאל שיקים מחסומים וישמור על מאחזים, כך נדרוש מעצמנו שלא נסרב לפקודות שמנוגדות לתפישת עולמנו. המעצור היחיד לבצוע פקודה הוא היותה מנוגדת לחוקי התורה; וכפי שמשתמע מהודעת הרבנים המציאות שאנו עומדים בפניה איננה כזו.
טענה נוספת המושמעת ע"י המצדדים בסירוב פקודה היא הסיכון הביטחוני שנוצר עקב הפינוי. ובכן, מי שבידו לקבוע אם אכן יש בכך סכנה היא הממשלה, על פי חוות דעת של מומחי הביטחון. אל לנו להיכנס בפרצה דחוקה זו של טיעונים ביטחוניים, מפני שיאמרו לנו שאין אנו מכירים את כל הנתונים והמשמעויות הנגזרות מהם.
הבעיה השנייה: במשך שנים ארוכות בנינו ותלמידנו מתגייסים לשרות צה"ל למיטב היחידות הלוחמות ועושים דרכם אט אט במעלה סולם הדרגות והתפקידים. מציאות ברוכה זו שנותנת אותותיה, כפי שהעין רואה והאוזן שומעת, עלולה להיפגע פגיעה אנושה אם נסטה מן המקובל בצבאנו ונחליט על פקודות מסוימות שהן אינן בנות קיום.
השינוי האמיתי שאליו אנו מייחלים, יבוא כאשר מנהיגי המדינה ומפקדי הצבא יהיו נטועים באוהלה של תורה כיהושע בן נון שלן בעומקה של הלכה בד בבד עם הלחימה כנגד יושבי העי. עתיד זה, שהולך ונבנה בעזרת השם, יכול להתממש רק אם נהיה שותפים מלאים בעשייה הצבאית, ללא חריגות מאמות המידה המקובלות בקיום פקודות הצבא.
Besheva/Article.aspx/1597
