מכירה את זה שבשלב מסויים את מתחילה להאכיל את עצמך בסרטים 

שאני לא ראויה לזה, ואני לא במדרגה של זה, וצריך להתחיל לרדת לקרקע וכו' וכו'...

אני אפילו לא מגיעה לשלב של החוסר התאמה...

אולי אחת,

אני מנסה דרך שדכנים כללים יותר, כי אין לי העדפה לישיבה.. 

אממ אני פחות מבינה בתחום

אתה מוזמן לפרט אם תרצה

כי אני  חשבתי הפוך: "נגמרו הבחורות שרוצות בעל שלומד יום שלם"??

לפי מספר הפניות שקיבלתי בזמן האחרון מבנות שרצו עזרה במציאת שידוך...

אז טוב לשמוע שיש בחורות כמוך

ויש הרבה כאלה בשבילך..

תמיד חשבתי שיש בעיה בלתווך בין הרוצים לרוצות חח...

יש לי עוד חברה ככה כמוני, ושתינו באותה סירה.. 

אני כאן עכשיו

ישיבות ההסדר/גבוהות עדיין קיימות, תמיד יהיו בהם אחוז מסויים שימשיכו לכולל ולהיות אברכים וכו,

תראי איזה ישיבות יותר מתאימות לך, -ועדיף שיהיה כיוון כלשהוא בגדול(כי גם בחור מ100 שערים לומד כל היום תורה,

וגם בחור מהטכניון לומד כל היום תורה(ת הקוונטים, להבדיל)), 

ותפני למזכירות/מישו שם שיתן לך תטלפון של השדכן המקומי,

ולכן לא דרך שדכנים כלליים, למה יותר קל למצוא מכונת כביסה בחנות מאשר אצל אלטיזעכאן(לא להקיש100%)

ברכה והצלחה וכל הכבוד על המשאלה,

וברור שיש הרבה לומדי תורה ב"ה.. פשוט שמתי לב שהרבה רוצים ללמוד תואר אחרי כמה שנים בישיבה,

ואני מעדיפה בחור שרואה את עצמו חי את התורה להרבה שנים...

ולגבי ישיבות ספציפיות זה בעיה כי אני לא חרדל"ית או דתיה לאומית טיפוסית, ומצד שני אני גם לא חרדית טיפוסית.. בעיה..  

אבל אפעם לא ניסיתי ישיבות חוצניקיות נראה לי אתגר גדול מדי בשבילי.. (התרבות השונה וזה..)

אם יש לך רעיון , אשמח לשמוע למה לא  

ויש כאלה שגם מתכוונים להמשיך שנים לא מעטות.

מזכיר לי את חברה שלי שלא רצתה לומד יום שלם,

ואז הציעו לה אחד כזה (ואני חושבת שבהתחלה לא אמרו לה על זה)

ואיכשהו "בגללו" היא כאילו התפשרה חח ... עולם הפוך

כי זה משהו מאוד משמעותי,

ואין מלא כאלה.. 

ואשלח בלי נדר..

לצאת עם בחורים תורנים מאוד שעובדים ולומדים

ולברר איתם בפגישה אם יש להם בעיה לעזוב את העבודה וללמוד כל היום

תאמיני לי אם הם יירצו אותך וייראו מי את ויאהבו..הם יעשו זאת בשבילך ;)

והאחוזים שתמצאי כאלה..מלא!!

לא לומדים בגלל שלא מסוגלים לשבת

או איזו "סיבה מספיק טובה" 

ויש הרבה בחורים שמאוד רוצים גם ללמוד כל היום אבל כרגע צריכים את הכסף הזה.

ולא תהיה להם בעיה לעזוב את העבודה

(לכן גם רשמתי שיכולה לצאת עם תורניים מאוד/חזקים מאוד,שכן רואים את עצמם שם ;))

לדעתי להפך,יישמחו לעזוב עבודה למטרה זו.

ולא כדי לראות זאת כמתכון לאכזבה 

זה הבחורים התורניים החזקים שכןןןןן רואים את עצמם לומדים כל היום!!!

ולא אחד שלא מוכן לזה ולא מסוגל לזה וזה יגיע בכפייה כי רוצה את הבחורה.

אני יצאתי עם בחור .

שבפגישה אמר לי שכיום הוא עובד, אבל הוא מעוניין ללמוד כל היום!

ולי זה לא התאים.

אז תתפלאו חברים יש גם כאלה!למה לא לנסות?! 

לא רוצה להכניס את עצמי למקומות האלה,

אם לא תיהיה ברירה אז כנראה שאנסה, אבל מקווה שלא אגיע לשם, בעז"ה..

בעז"ה הוא יגיע קומפלט  כמו מה שאת רוצה.!

אבל אל תפסלי זאת אם תצטרכי להגיע לזה,ולא תצטרכי 

"אם הם לומדים אז איך הם יוכלו לצאת לפגישה איתך?"

לומד יום שלם זה מושג של אדם שלומד רוב שעות היום,

זה לא אומר שהוא לא יכול לפתוח כרטיס באתר ולחפש את זיווגו... 

בס"ד

ההפך.

כיום יש לי כמה וכמה חברים מהישיבה שאני מחפש להם משהי שרוצה שבעלה ישב וילמד בישיבה (לפחות בשנים שאחרי החתונה ויש כאלה שגם יותר מכך).

אשמח לנסות לעזור באישי בשמחה.

וקשה לי שאומרים "לפחות בשנים הראשונות"

זאת בדיוק הבעיה, שהרבה בגיל מסויים אומרים שהם רוצים ללמוד תואר...

(למרות שאני יכולה להבין אותם...)

בס"ד

להמשיך רבנות וכו'...

מה בדיוק באת להגיד.. באמת אני שואלת- מהנסיון שלך, מה את ממליצה בעצם?

ובכללי אני לא מחפשת *למדן* אני חייבת לציין את זה, למדנות לא מרשימה אותי בכלל!

אני משתדלת להדגיש שאני מחפשת עובד ה'!

ואני בטוחה שיש צבועים, ואני יודעת שלומדי תורה יש להם יצרים...אני לא חיה על ענן.. (מקווה לפחות)

אבל לא יודעת, אם אני ארד מזה, זה רק אולי בגלל שאני לא אצליח למצוא.. מקווה שלא אגיע לש

תודה!!

שנגמרו הבחורים אם הפון הכשר ...

למה אבל ??

לא רוצה ללכת על הקו הממש חרדי אני יודעת שאפשר למצוא שם אני מתכוונת על הדתיים , חרדים מודרנים איך קוראים לזה כולם עם אייפוניםםם !!!

למה אני לא רואה אותם ??

שלום וברכה,

האם מותר לי לשאול בת כמה את? לא קריטי, אך אולי בכ"ז אוסיף לך ולאחרים כמה נקודות להרחבת ההסתכלות.

קודם כל אאחל בהצלחה, ובע"ה שתזכי למצוא את זיווגך בקרוב ובקלות!

יחד עם זאת אינני מצטרפת למחיאות הכפיים על עצם השאלה, וברצוני להעלות כמה נקודות שנראות לי חשובות (אינני חברה כלל בפורומים, אך כשקראתי את השרשור הזה לא יכולתי שלא להתחבר ולכתוב).

קודם כל, מדוע חשוב לך בחור שיישב כל היום וילמד? אני מניחה שאינך מחפשת חברותא, אלא בעל אוהב ותומך, שתוכלי להקים איתו משפחה מתוך זוגיות טובה, הערכה אחד כלפי השני וכו'. סביר להניח שאת רוצה לבנות בית שה' עומד במרכזו, ושתהיה בקרבכם כל הזמן חשיבה כיצד להתקדם בעבודת ה', ועל בסיס זה תחנכו את ילדיכם וכו', ועל כך הערכתי אלייך. אם כן ההגדרה של אדם שישב וילמד כל היום היא איננה נכונה, ויכולה אף לתקוע אותך. האם חסרים בחורים בישיבות שלומדים כל היום, אך ה' הוא לאו דוקא המרכז? ומהצד השני - האם חסרים בחורים שבנו קומה רוחנית משמעותית בישיבה במשך מספר שנים, ואח"כ ממשיכים לבנותה מחוץ לעולם הישיבה?

עמ"י חייב שיהיו בקרבו תלמידי חכמים, שעוסקים בתורה יום ולילה, אך האם רצון ה' הוא שכולם יהיו כאלה? כיצד אפשר לקיים עולם במציאות שכזו? ה' ברא בכל אחד כוחות נפש גדולים ושונים, וכיצד ניתן לחשוב שלאחד יש פחות סיכוי להיות קרוב לה', כי לפי כוחותיו ה' רוצה שיהיה מהנדס או רופא או עובד סוציאלי? את יודעת כמה גדלות וכוחות נפש צריך אדם כדי לעבוד במקצועות שונים, ולהמשיך לשים את ה' במרכז חייו? וכשהוא מצליח, אין לי ספק שזה עושה נחת רוח לרבש"ע.

לחפש רק בחור שישב וילמד כל היום זו כותרת טכנית, שבעיני אינה יכולה להיות המרכז במציאת זיווג. ישנם אנשים צדיקים גדולים, שאכן לומדים תורה כל היום, וזוהי שליחותם, ואשרינו שיש כאלה בקרבנו! אך האם תיפרדי מבחור שיכריז בפנייך מתוך אמיתיות וענווה, שכרגע הוא לומד בישיבה כי חשוב לו לעמול בתורה לבנות בקרבו קומה רוחנית משמעותית, אך איננו יודע האם ישאר ללמוד לנצח, ויתכן שירצה בהמשך ללמוד לתואר ולעבוד?! בעיני זהו עיוות עמוק. ואם כרגע הוא רואה עצמו יושב ולומד כל חייו, אך לאחר החתונה ירגיש שעם כל השמחה בלימוד התורה, הלימוד אינו נותן ביטוי לכוחות נפש גדולים שה' נתן לו, והלימוד כבר אינו יכול להיות שגרת יומו יומם וליל- האם אז תחושי אכזבה ממנו, וערכו בעינייך ירד? או שאולי הוא ימשיך ללמוד רק כדי שלא לאכזב אותך (גם אם בעומק זה לא נכון עבורו)? זה נורא ואיום אם זהו תנאי להערכת אישה את בעלה, וכאשר בטל הדבר בטלה האהבה/ההערכה. בעיני אדם כזה הוא אדם אמיתי, שמכיר בכוחותיו שה' נטע בו!! וזה לא מביע על חולשה. ואם תחליטי להתחתן מתוך פשרה וחוסר ברירה עם בחור שכרגע לומד אך בעתיד יצא לעבוד - איזו מן הערכה תהיה לך כלפיו? תבחרי אדם לצעוד איתו את שארית חייך מחוסר ברירה? כיצד ניתן לבנות כך זוגיות?

למדתי כמה שנים אצל הרב מישאל רובין במדרשת הרובע, והוא עסק הרבה ביחס ללימוד תורה ובכוחות האדם, שכל אחד צריך לזהות בקרבו ולפעול על פיהם, ולמצוא את שליחותו בהתאם להם.  ואכן הוא התייחס הרבה לקומת הבסיס הרוחני שאדם בונה בישיבה/במדרשה ושהיא משמעותית מאוד להמשך החיים, אך אם נחשוב שרק אלה שממשיכים ללמוד הם אלה שעושים רצון ה' במלואו אנו נפספס אמת רחבה יותר (וכך הוא גם מדריך את תלמידיו בישיבת שבי חברון).

ובנוסף לכך, האם מישהו יודע מה ילד יום? להצהיר הצהרות על העתיד כשאינני יודעת מה יהיה מחר זה אמנם מראה על הכיוון והרצון, אך צריך בענווה לזכור שאינני בעלי הבית, ובחיים בריאים דרושות גם גמישות והבנה.

התייחסו בשרשור גם לעזיבת הישיבה לצורכי פרנסה, וחשתי שקצת הצטייר שמי שעושה זאת, פועל מתוך אהבת הממון וכו' (אולי לא לזה התכוונו, אך זו תחושתי). ייתכן שהרבה מהכותבים צעירים יחסית ועוד לא בעלי משפחה רחבה, ולכן גם אינם מכירים כ"כ את עול הפרנסה, אך צריך לזכור שכלל לא פשוט כיום לפרנס משפחה בכבוד. גם כששני בני הזוג עובדים ויש ב"ה הרבה ילדים בבית ולא חיים בפזרנות - זהו אתגר יומיומי! זוהי חלק ממסירות הנפש של לומדי התורה ומשפחותיהם שבוחרים לחיות בצמצום למען לימוד התורה, וזה ראוי להערכה גדולה (!), אך לא כל אחד בנוי לכך ומסוגל לעמוד בלחצים כלכליים ולוותר על דברים בסיסיים מתוך בחירה. גם לפרנס משפחה בכבוד, בלי להזדקק לעזרת אחרים, זהו ערך נעלה, ומי שיוצא לעבוד בעקבות כך - שם את משפחתו במרכז ולא את הממון!

לשם השקיפות אכתוב, שבעלי למד ב"מרכז הרב" שנים רבות (מאותן ישיבות שיותר מצויים בהן בחורים שלומדים גם בגילאים מבוגרים), ואין ספק שעל בסיס הקומה הרוחנית שהוא בנה שם ואני בניתי במדרשה ובמקומות נוספים אנו משתדלים לחנך את ילדינו. לאחר הנישואין ומתוך חשיבה עמוקה בעלי למד לתואר וכיום עובד, ואין זה מוריד מרצוננו לשים את עבודת ה' במרכז חיינו, אלא אפילו מזמן לנו התבוננות עמוקה והתמודדויות שונות, שבסופו של דבר בונות בנו קומות נוספות. 

בהצלחה רבה!

קודם כל תודה לך על הנקודות האלו, זה דורש ממש חשיבה לעומק ולשורש על הרצון של להתחתן עם בחור שלומד יום שלם דווקא....

ויכול להיות שעדיין לא עשיתי מספיק בירור עם עצמי.. וכמו ששערת אני באמת צעירה יחסית.. 

1. למה חשוב לי בחור שלומד כל היום?

פעם שהייתי ממש מתוסכלת מהעניין הזה פשוט שאלתי את אבי ומורי מה הוא חושב בעניין, והוא אמר לי בפשטות " והגית בו יומם ולילה". והמשיך "את מסוגלת לחיות בצמצום, את רוצה את זה, אז למה שלא תזכי לזה ותשאפי לזה?" והמשיך לחזק אותי עוד בעניין של לימוד תורה והחשיבות שלו... 

מה שלי יש לומר זה שאני פשוט באמת כמו שכתבת רוצה שבבית שלי תשמע תורה בצורה המאוד חזקה שלה. 

לצערינו בדור שלנו העבודות מאוד תובעניות ומקשות על לימוד תורה לעומק. 

2. לגבי כלל עמ"י מה נכון ומה נחשב כלעשות את רצון ה': תראי, בסיפורי חסידים את יכולה לקרוא שם על בעלי עגלה ואנשים פשוטים שאדמורי"ם גדולים התלהבו מעבודת ה' שלהם.. או כמו סיפורים שהראו לבעש"ט הקדוש עם מי תיהיה מחיצתו בגן עדן והראו לו יהודי שפשוט עושה מצווה אחת בצורה מופלאה ותמימה.. 

בעניין הזה אני בכלל לא באה להתווכח, הרי ברור שרצון ה' יכול להיות בדברים הקטנים ובדברים הגדולים.. 

וברור שלא כולם נועדו לשבת וללמוד.. 

ואז פה נכנס המקום שלי- אני יודעת שיש עובדי ה' נפלאים שהם לומדים ועובדים (ויצא לי להפגש עם אחד כזה...) ועדיין הרגשתי שהחלום שלי לא שם.. אבל יכול להיות שבאמת הבעיה אצלי (אני מסכימה)

3. לגבי העתיד " מי יבטיח לך שהוא ימשיך ללמוד"- 

אני לא רוצה הבטחות. אני מחפשת קודם כל אהבה, ואח"כ עובד ה', ולכן מה לגבי העתיד? אני באמת לא יודעת. לא חוויתי את זה אף פעם. אני יכולה רק להגיד לך ממקום שיכלי שאני כמובן לא אתן לבעלי לעשות משהו בניגוד לרצונו, ויכול להיות שאתאכזב, אני לא יודעת. 

אני יודעת דבר אחד- יותר מהכל חשובה לי זוגיות טובה בהרמוניה...  

4. לגבי ההתייחסות של עזיבת הישיבה לצורך לימוד תואר: 

לפני שאני אכתוב את הדעה שלי אני אדגיש שבגלגול הזה אני לא בן ולא התנסיתי בניסיון של ציווי ללמוד תורה, אז מי אני שאשפוט או אעיר... ואני פשוט מעריכה ברמות, במיוחד בדור שלנו, כל בחור שמוצא לעצמו זמן לעסוק בתורה ובעבודת ה'.. זה ואו מבחינתי בלי קשר למציאת חתן...

ולדעה שלי אומר שדווקא לא התייחסתי בכלל לעניין הממוני, דווקא אני רואה את זה בקטע של לממש את עצמך, וזה מה שכואב לי.. שלפעמים שלומדים הרבה שנים יכול להיות שלא מצליחים לראות את עצמך בתורה, או מרגישים תקועים או משהו כזה. בעצם אני אגיד בשקט " פתאום מרגישים שהתורה פחות משמעותית לי בחיי כרגע- כי אני צריך לממש את עצמי"

זה נהיה מין תופעה שראיתי אותה הרבה שאנשים לוקחים את התורה בתור כמה שנים בישיבה לצידה לדרך, ולא בתור "והגית בו יומם ולילה". 

לוקחים את התורה בתור כלי שיעזור לי בחיים ולא בתור מטרת החיים... זה מה שהפריע לי...

אבל שוב, מי אני שאשפוט.. 

בהתחלה חשבתי שאת מחפשת מישהו שימשיך עוד כמה שנים בודדות בישיבה,

עכשיו אני רואה שאת מתכוונת להרבה שנים (אולי לכל החיים).

אז אני יכול לומר לך שבאמת אין הרבה כאלה בציבור הדתי לאומי,

ולא בגלל שהתורה לא משמעותית עבורם, וגם לא בגלל שהם רוצים לממש את עצמם.

פשוט בישיבות שלנו מחנכים מראש שלומדים כמה שנים בישיבה, מתמלאים בתורה ובונים את הקומה הרוחנית, ובשלב מסויים יוצאים ללמוד מקצוע ולעבוד בו. 

כמובן שנשארים קשורים לתורה וקובעים עיתים ללימוד, אבל אין אמירה כזאת של להשאר כמה שיותר שנים בישיבה/כולל, כי אנחנו באנו לעולם הזה (עולם העשייה) לעבוד ולפתח אותו, ולא לשבת כל היום בבית מדרש.

יש בחורים בודדים שרואים הצלחה גדולה בלימוד, ואותם מעודדים להשאר להרבה שנים בישיבה וללמוד רבנות או דיינות, ובסוף ה'מקצוע' שלהם זה ללמד אחרים תורה או להיות רבני קהילות וכו'.

ובקשר למשפט הזה: "לצערינו בדור שלנו העבודות מאוד תובעניות ומקשות על לימוד תורה לעומק"

הוא לא ממש נכון, כי דווקא בדור שלנו יש הרבה יותר פנאי גם לאנשים עובדים מאשר בדורות הקודמים,

צריך פשוט לדעת לנצל אותו כראוי.

כי בישיבות שלמדתי לא דיברו על זה בכלל. וקיוו בסתר שיצאו מהלימוד הזה כמה ת"חים שימיתו עצמם באהלה של תורה (בוודאות).

אומרים גם במפורש שההיתר של אברך לקבל כסף זה רק אם הוא לומד תורה בשביל להפיץ אותה לאחרים בשלב מסויים. לא להשאר בכולל עד גיל 40.

כנראה שהציבור הדת"ל מתחלק ל2...

אז כמה כוללים אתה מכיר בציבור שלנו של אברכים מעל גיל 30 שלא לומדים דיינות?

אף אחד לא מקשיב לרבנים?

ודאי שאדם שיושב ולומד תורה כל היום צריך להגיע לאנשהו.

שיהיה רב, מורה, דיין. מה זה משנה? אבל שכולו יהיה תורה.

אגב, לא כל הכוללים מלמדים דיינות בציבור שלנו.

שמי שיכול להיות רב/דיין ממשיך בישיבה, והשאר יוצאים ללמוד מקצוע ואין בהם שום חיסרון.

אבל זה משהו שצריך לראות כבר בגיל24 בערך,

לא להמשיך בישיבה המון שנים בשביל שאולי בסוף הוא יעביר שיעור בדף יומי..

ככה אני חושב שמחנכים בציבור שלנו.

שדורכים במקום. למרות שאני שייך לציבור הספרדי, ושם כולם מלמדים לפחות שיעור כלשהו (כולל חרדים)... אז כנראה שזה תלוי תת ציבור.

ומה פסול בלשבת כל היום בבית מדרש ופשוט ללמוד ,

בלי לכוון להיות דיין, פוסק, או מגיד שיעור??

ממש מוזר לי מה שאתה אומר...

וגם למה רק את המבריקים מעודדים להישאר בתורה? ממתי התורה נועדה רק למבריקים..

בלימוד תורה ואחד מהמדרגות של לימוד תורה לשמה...

עם הסוף אני ממש מסכים, וגם חושב שלא רק המבריקים יכולים לזכות אחרים בלימוד התורה שלהם

ואני ממש רואה הבדלים בין איך שהציבור החרדי דוחף ללמוד תורה...

אולי זה באמת מסביר למה בציבור החרדי יש מלא מלא כוללים, עם בחורים חכמים, ממוצעים וגאונים, בכל מכל כל...

לשמור ולעשות וכו'. מי שלא לומד על מנת ללמד מועל בתפקיד שלו כלומד תורה ובוודאי הוא לא במדרגת לשמה שהיא חובה.

גם אצל החרדים יש מגמה כזאת. כל אברך ספרדי מלמד מישהו לפחות, או שואף לזה.

שבציבור הדתי לאומי מחזקים רק את אלה השפיצים וכל השאר כביכול הולכים ללמוד תואר.. 

אני לא מהאלה שהלכו לשבו"ש בכל הישיבות אז אני מכיר רק את מה שלמדתי בו.

בכל אופן, ממה שהכרתי, היו גם "לא שפיצים" שהלכו להיות אברכים.

אם אני חייב לנחש אולי בגלל שהציבור שלנו רודף תארים וכאלה, ה"לא שפיצים" מרגישים לא בנוח להשאר במקום שלא יבליט את הכשרונות שלהם...

כולם חייבים בלימוד תורה, השאלה היא האם יש אידאל כזה להשאר בבית מדרש כל החיים.

(וגם אחרי שעוזבים את הישיבה חייבים לקבוע עיתים).

בציבור שלנו מחנכים שבאנו לעולם העשייה כדי לפתח אותו ולשכלל אותו,

בעיקר עכשיו כשחזרנו לא"י.

אם כולם ילמדו תורה מי יבנה את הארץ? מי ידאג לפיתוח הכלכלה?

ומי בדיוק יפרנס את כל האברכים?

ובנוסף לזה, מי שלומד תורה שלא על מנת ללמד אין היתר לקבל כסף על הלימוד

(לפחות לפי חלק מהדעות).

שמתי לב שזה באמת קורה, אבל לא חשבתי שזה בגלל שיש אמירה כזאת בישיבות..

תודה שציינת את זה ...

ויש הרבה יותר פנאי? יש עבודות מסויימות שאנשים חוזרים ב-7 בערב.. איפה הפנאי פה בדיוק? 

ומי שחוזר ב7 בערב מהעבודה... ה' ירחם

(לי הייתה עבודה עם שעות כאלה, למדתי הרבה תורה בתקופה הזאת)

גם נפשי וגם מבחינת הזמן.

יכול להיות שהם ממלאים אותו בשעות נוספות בעבודה או ב'תרבות הפנאי'.

שלם היא שהסביבה שלנו ממש לא תומכת בזה וזה שוחק להיות עני כל הזמן ולהסתבך עם ביטוח לאומי וכל החבר'ה...

אז אנשים מתפשרים כדי שהם יוכלו איכשהו להתחתן

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.